סמכות בית משפט להפחית ריבית פיגורים על קנסות

בין היתר ציין בית המשפט את הדברים הבאים: "במיוחד מקוממת אותי טענת הסניגור המלומד, שיש להיתחשב ב[ערג'י], שכן רק לאחרונה הסתיים תיק פלילי נוסף נגדו, שהחל בו לרצות עונש בעבודות שירות, לכן יקשה עליו עוד יותר לשלם את הפיצויים והקנס נשוא הבקשה דנן [...] מה שמבקש הוא בטיעונו זה, זה למעשה ליתן פרס ועידוד לעבריינים. פועל יוצא משיטתו שככל שיוסיפו לבצע עבירות פליליות, יבואו ויאמרו איננו מסוגלים לשלם את הפיצויים והקנסות הראשוניים כי הוטלו עלינו עתה עונשים נוספים ומאוחרים [...] [ערג'י] הוא העבריין הסדרתי, השור הנוגח שוב ושוב – שור מועד הוא". יחד עם זאת, ולפנים משורת הדין האריך בית המשפט את מועד תשלום הקנס עד ליום 1.7.2016, וקבע כי אם ערג'י לא יעשה כן, "יאסר למשך 30 יום תחת הקנס". כמו כן החליט בית המשפט, גם זאת לפנים משורת הדין, כי הוא "מבטל את הפרישי הצמדה וריבית הפיגורים על תשלום הקנס המקורי". על אף הרצון הטוב שגילה בית משפט השלום, ואורך הרוח שגילתה גם המדינה במהלך ניהול התיק – לא שילם ערג'י את הקנס שהושת עליו, ולא את הפצוי הכספי שחוייב בתשלומו.

בין היתר קבע בית המשפט, כי "המדובר בעניינינו במי שהקנס והפיצוי הוטלו עליו בגדריו של גזר דין משנת 2011. [ערג'י] לא ערער על אותו גזר דין, לא על 'התמהיל' של סכומי הקנס או הפצוי שנכללו בו ולא על שום היבט אחר שבאותו גזר דין. יתרה מזו, אותו גזר דין ביטא הסכמה דיונית מפורטת ביותר של הצדדים, וזאת לכל רכיבי גזר הדין. בנסיבות אלה, ניסיון התקיפה הערעורי של רכיבי גזר הדין מ-2011 והאיזונים שבו [...] ראוי להדחות מיניה וביה". עוד קבע בית המשפט, כי טענתו של ערג'י בדבר חוסר יכולת כלכלית "לא הוכחה כלל ועיקר". עוד ציין בית המשפט המחוזי, כי ספק אם היתה לבית משפט השלום סמכות להפחית מתקופת המאסר חלף קנס, כפי שעשה, שנים רבות לאחר שגזר הדין הפך חלוט.

...

אני סבור, כאמור לעיל, כי הפרשנות שמציע המשנה לנשיאה (בדימ') אפשרית מבחינת הלשון ועולה בקנה אחד עם תכלית החקיקה ועם כללי הפרשנות במשפט הפלילי.

האם הפרשנות המוצעת מתיישבת עם ההלכה שלפיה "אין זה ראוי להטיל קנס, ומאסר תמורתו, שתכליתם האחת והיחידה היא תשלום הפיצויים" (ע"פ 2143/10 שלום נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (20.1.2011) (להלן: עניין שלום))? אני סבור שכן.

אינני מתעלם מכך שהסרת איום המאסר מפני מורשעים ששילמו את סכום הקנס גורעת מארסנל אמצעי האכיפה הפוטנציאליים שעומדים לרשותו של נפגע העבירה.

הפחתת ריבית פיגורים באשר לבקשת הנאשם להפחית את ריבית הפיגורים שנצברו לו בתיק זה כתוצאה מאי תשלום החוב, ייאמר, כי אכן לבית המשפט סמכות כזו, כפי שקובע סעיף 69 לחוק העונשין: "(א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע.

כך גם, הנאשם לא טען כי אי תשלום הקנס על ידו נבע מנסיבות אליהן נקלע בתום לב, כך שמיד או בסמוך לאחר שנגזר דינו נקלע למצוקה כלכלית שמקורה בנסיבות שלא היו קיימות עת ניתן גזר הדין.

...

ראשית, הנאשם לא הצביע על "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס...במועד הקבוע", ורק מטעם זה, דין הבקשה להידחות (וראו לעניין זה, ע"פ 1987/17 פלוני נ' מדינת ישראל (25.07.2019).

מכל הטעמים שלעיל, ובהתחשב בחלוף הזמן מאז ניתן גזר הדין, וזאת מבלי שהנאשם פעל בדרך כלשהיא לתשלום הקנס או עתר בבקשה מתאימה למרכז להסדיר את חובו, לא מצאתי כי בעניינו של הנאשם מתקיימות נסיבות המצדיקות להיעתר לבקשתו להפחית את ריבית הפיגורים.

סיכומו של דבר, ומכל הטעמים שפורטו לעיל, מצאתי לדחות את בקשתו של הנאשם על שני חלקיה –הן לעניין פריסת החוב והן לעניין הפחתת ריבית הפיגורים שהושתה עליו בגין אי תשלום החוב.

זאת, בעקבות אי תשלום פיצויים שהוטלו על העותר בהליך הפלילי שבו הורשע בעבירה של רצח בכוונה תחילה, ודינו נגזר בין היתר למאסר עולם, שטרם ניקצב במועד כתיבת החלטה זו. לעתירה זו שני ראשים: הראש האחד מופנה כלפי המרכז לגביית קנסות, והראש השני מופנה כלפי שב"ס. בהחלטתי מיום 5.1.22 קבעתי כי בשלב ראשון תנתן החלטה בעיניין סמכותו של בית המשפט במסגרת הליך זה, לידון בעירעור כנגד ההחלטה של המרכז לגביית קנסות.

אפשרויות הבקורת על החלטות של המרכז לגביית קנסות סמכויותיו של מנהל המרכז לגביית קנסות בכל הנוגע לפריסת חוב לתשלומים, וכן לביטול או הפחתת ריבית פיגורים, מוסדרות בסעיפים 5ב ו-5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרת והוצאות, תשנ"ה – 1995.

...

עיקרי הדברים שנקבעו בפסק דין זה יפים גם לעתירה שלפנינו, וגם אני סבור כי לא ניתן לעתור נגד המרכז לגביית קנסות בהליך זה של עתירת אסיר.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, בהינתן ההלכה כי בהיעדר הוראת חיקוק מפורשת, לא ניתן להקים זכות ערעור יש מאין, ובהינתן העובדה כי הוראת חיקוק כזאת איננה קיימת לא בחוק המרכז לגביית קנסות ולא בפקודת בתי הסוהר, באתי לכלל מסקנה כי אין בסמכותו של בית המשפט זה, לדון בהליך זה של עתירת אסיר, בטענות של העותר כלפי החלטות המרכז לגביית קנסות.

באשר לטענות של העותר כלפי המשיב 1, כפי שציינתי לעיל ספק בעיניי אם די בקצבה חודשית של 110 ₪, כדי להבטיח תנאי מחיה בסיסיים, ובעניין זה אני מורה לב"כ הצדדים להגיש טיעון משלים בכתב ביחס לעניין זה בלבד, בהיקף שלא יעלה על שלושה עמודים (בפורמט דומה לפורמט של החלטה זו מבחינת גודל הגופן והרווח בין השורות ובין הפסקאות), כאשר ב"כ העותר יגישו טיעוניהם בתוך 15 יום עד יום 29.3.22, וב"כ המשיב 1 יגישו טיעוניהם בתוך 15 יום ממועד קבלת טיעוני ב"כ העותר, עד יום 13.4.22.

הפחתת ריבית פיגורים באשר לבקשה להפחית את ריבית הפיגורים שנצברו לו בתיק זה כתוצאה מאי תשלום החוב, אכן לבית המשפט סמכות זו, כפי שקובע סעיף 69 לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"): "(א) בית המשפט או הרשם רשאים לפטור אדם, על פי בקשתו, מתשלום התוספת, כולה או מקצתה, אם שוכנעו שהיו סיבות סבירות לאי תשלום הקנס או חלק ממנו במועד הקבוע." עם זאת, במקרה שלפניי, לא מצאתי כי יש מקום בעיניינו של המבקש להפחית את ריבית הפיגורים, מהטעמים הבאים:  ראשית, המבקש לא הצביע על "סיבות סבירות לאי תשלום הקנס...במועד הקבוע" ורק מטעם זה, דין הבקשה להדחות (וראו לעניין זה, ע"פ 1987/17 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (25.07.2019).

כך גם, המבקש לא טען כי אי תשלום הקנס על ידו נבע מנסיבות אליהן נקלע בתום לב, כך שמיד או בסמוך לאחר שנגזר דינו נקלע למצוקה כלכלית שמקורה בנסיבות שלא היו קיימות עת ניתן גזר הדין.

...

מכל הטעמים שלעיל ובהתחשב בחלוף הזמן מאז ניתן גזר הדין וזאת מבלי שהמבקש פעל בדרך כלשהיא לתשלום מלוא הקנס או עתר בבקשה מתאימה למשיבה להסדיר את חובו, לא מצאתי כי בעניינו של המבקש מתקיימות נסיבות המצדיקות להיעתר לבקשתו להפחית את ריבית הפיגורים.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מצאתי לדחות את בקשתו של המבקש הן לעניין פריסת החוב והן לעניין הפחתת ריבית הפיגורים שהושתה עליו בגין אי תשלום החוב.

אני מורה על עיכוב ביצוע פקודת המאסר חלף קנס עד יום 1.10.22.

רכיב הפצוי המוסכם עליו מבוססת התביעה בנסיבות ההפרה אינו סביר באופן חריג, מצדיק היתערבות של בית משפט, כאשר שיעור ההתערבות ומידת הפצוי הסביר משתקפת בסעיף הפצוי המוסכם האחר הנוגע לתשלום ריבית בשיעור גבוה.

אלא שכאמור גם אם הייתי קובע, כי יש לראות באי התשלום משום הפרה יסודית של ההסכם כפי שטענו התובעות, לא היה בכך כדי להגדיל את סכום הפיצויים המגיע לתובעות וזאת מהטעמים הבאים: קיומו של סעיף פיצוי מוסכם אחר סעיף 5 לנספח "א" להסכם "מחיר היחידה ותנאי תשלומה" קובע כי: "בגין איחור בתשלום כלשהוא בתשלומים שעל הרוכש לשלם למוכר עפ"י הסכם זה ו/או עפ"י נספח זה העולה על 10 ימים ישלם הרוכש למוכר ריבית פיגורים בשיעור הנהוג בבנק הפועלים בגין חריגה בחשבון מהסכום שבפיגור בצרוף הפרישי הצמדה וזאת מבלי לגרוע מזכותה של החברה לכל סעד ו/או תרופה נוספים ע"פ חוזה זה ו/או עעפ"י הדיון"(עמ' 39 לכתב התביעה).

סמכות בית המשפט להפחית סכום הפצוי המוסכם תהא: "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה" (סעיף 15(א) לחוק החוזים תרופות).

ועוד בפרשת ממן - "..הגם שבסמכות בית המשפט להתערב בסכום הפצוי המוסכם שקבעו הצדדים, הרי שהתערבות זו תעשה במשורה ולאחר הפעלת שיקול דעת תוך מתן קדימות לעיקרון חופש החוזים ומשקל ממשי להסכמות הצדדים. ההתערבות תיעשה במקרים חריגים שבהם עולה מההסכם כי הפצוי המוסכם נקבע אך לשם הרתעה ולצורך 'הטלת קנס' על המפר, ללא יחס סביר לנזק הצפוי מההפרה, (עניין זאבי, בעמ' 25; עניין שיר משכנות וותיקים, בעמ' 47)". לשם השלמת התמונה אציין כי פסק דין זאבי המוזכר שם - ע"א 8506/13 זאבי תיקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, 25 (23.8.2015) (להלן: "זאבי")) מן הכלל אל הפרט בעניינינו בחינת ההפרה הקונקרטית – אי תשלום יתרת תמורה בסכום של כ-26,000 ₪, מצביעה כי אין כל יחס סביר בין ההפרה הקונקרטית לבין סכום הפצוי המוסכם העומד לטענת התובעות על סכום של כ-170,000 ₪.

...

במכלול השיקולים וחומר הראיות שלפני, לרבות משך התיקון והיקף הליקויים שבעיקרם במקלחת ביחידת הורים, וכן לאחר שעיינתי בסרטונים שהוגשו, מצאתי לחייב את התובעות בפיצויים בגין עוגמת נפש בסכום של 8,000 ₪.

התוצאה: התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, באופן שאני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעות את הסכומים הבאים: 26,795 ₪ - יתרת החוב בצירוף הפרשי ריבית בשיעור של 15.2% בצירוף הפרשי הצמדה וזאת מיום 03.12.18 (הוצאת החשבון הסופי – נספח ב' לכתב התביעה) ועד לתשלום המלא בפועל.

4,500 ₪ - הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. התביעה שכנגד מתקבלת באופן חלקי כך שאני מחייב את התובעות / הנתבעות שכנגד לשלם לנתבעים / התובעים שכנגד את הסכומים הבאים: 4,020 ₪ + מע"מ – עלויות תיקון שנותר לבצע בהתאם להערכת מומחה בימ"ש. 500 ₪ + מע"מ (עלויות תיקון כמפורט בסעיפים 6.4א' ו-6.4ה לחוה"ד - 350 ₪ + 150 ש"ח) 8,000 ₪ - פיצויים בגין עוגמת נפש.