סמכות בית משפט השלום לדחות ביצוע צו סגירה

במענה לפניה זו, הודיעה היועצת המשפטית של הרשות לאכיפה במקרקעין, כדברים הללו: "הצוים במיתחם המדובר ניתנו על ידי בית המשפט בשנת 2020, מאז אין שינוי במצבם החוקי, ואף התיקים בהם הוגשו בקשות לביטול הצוים ניסגרו מחוסר פעילות.

עתירה זו אינה מכוונת כלפי הפעלת סמכות זו או אחרת, הנתונה למשיבים, כי אם להליכים קונקריטיים שנוהלו בעיניינם של העותרים.

על אחת כמה וכמה, משנטען על-ידי העותרים, בפיסקה 35 לכתב העתירה, כי ההליך דנן מוגש "לצד פניית העותרים לבית משפט השלום, להביא לדחיית מועד ביצוע צוי ההריסה שניתנו בהעדר נגדם". מכך ניתן להבין, כי בד בבד עם הגשת עתירה זו, הוגשה גם בקשה מקבילה לבית משפט השלום, בניסיון להביא למניעת הפינוי.

...

מטעם זה לבדו – דין העתירה להידחות.

גם מטעם זה, אין להיעתר לעתירה.

העתירה נדחית אפוא על הסף, ועמה נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

עוד נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בקבעו כי לא הייתה לבית משפט השלום הסמכות לעכב ביצוע צו הסגירה – וכי קיימת חוסר אחידות בפסיקה הנוגעת לסמכות זו. כמו כן, גרסת המבקש, כי שגה בית משפט קמא בפרשנות סעיף 16(3) לחוק רשוי עסקים, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק רשוי עסקים), אשר מטרתו למנוע סיכול צו סגירה באמצעות העברה לאדם אחר – ולא למנוע מצב של העברה לידי רוכש או שוכר תם לב. זאת ועוד, נטען כי יש להבהיר את אמות המידה המחייבות לבחינת סעיף 16(3), לצורך איזון בין חופש העיסוק והזכות להליך הוגן ובין הגנה על האנטרס הצבורי – כאשר בעיניינו של המבקש, שאינו קשור לאלקין ונעדר עבר פלילי, נוטה הכף לטובתו.

לפיכך, במתן צו סגירה לפי סעיף 16 לחוק רשוי עסקים, נידרש בית המשפט לאזן בין שיקולים מתחרים אלה: "בד בבד עם מתן הצוו, נידרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בקובעו את מועד כניסתו של הצוו לתוקף. לשם כך יש לאזן בין מידת הנזק שייגרם לבעל העסק ולצדדים שלישיים כתוצאה מהפסקת העיסוק לאלתר, לבין מידת הנזק שייגרם לציבור כתוצאה מהמשך הפעלתו ללא רישיון לפרק זמן נוסף אשר מטרתו ליתן לבעל העסק או לצדדים שלישיים שהות להתארגנות, או לחלופין לאפשר את מיצויו של הליך הרשוי. בתוך כך יביא בית המשפט בחשבון, בין היתר ומבלי למצות, את מידת הפגיעה בתכליות המנויות בסעיף 1 לחוק, את היתנהגות הצדדים ואת קיומם של הליכי השגה על החלטה שלא ליתן רישיון, ככל שמתנהלים כאלה. בית המשפט מוסמך לדחות את ביצוע הצוו לפרק זמן סביר, ואף להוסיף לדחותו מעת לעת לבקשת מי מהצדדים (או שניהם), בהיתחשב במכלול נסיבות העניין" (עניין מיאו והאו, פסקה 17).

...

על חוק רישוי עסקים בכלל ועל סעיף 16(3) בפרט כפי שיובהר להלן, לאחר עיון סבורני כי דינן של טענות המבקש הנוגעות לפרשנות בית המשפט המחוזי את חוק רישוי עסקים, ואת סעיף 16(3) בפרט – להידחות.

לאור כל האמור לעיל, הן במישור המהותי הן במישור הדיוני – לא מצאתי כי למבקש נגרם עיוות דין כלשהו, לבטח לא באופן המצדיק מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

בראי כל אלה, סבורני, כי בקשתו של המבקש לפני בית המשפט לעניינים מקומיים – לוקה בחוסר תום לב ואי ניקיון כפיים; וכידוע, חוסר תום לב והיעדר ניקיון כפיים, די בהם כדי להביא לדחיית בקשה למתן רשות ערעור ממילא (השוו: רע"פ 6954/21 חיר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי, פסקה 12 (20.10.2021); רע"פ 7573/19 מוסא נ' היחידה הארצית לאכיפת דיני התכנון והבניה משרד האוצר, פסקה 3 (19.11.2019)).

הבקשה נדחית בזאת.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 921-01-21 טינה נ' עירית ירושלים בפני כבוד השופט אלעד לנג תובע יזיד טינה ע"י ב"כ עוה"ד מיכל כספי מחלב ויוסי סוויסה נתבעת עירית ירושלים ע"י ב"כ עוה"ד יורם קרבלו פסק דין

בימים 13.7.16, 2.10.17, 18.9.17 ו-3.10.17 דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופט פ' שטרק) בקשות שונות שהגיש התובע לעיכוב ביצוע צו הסגירה בהן טען, בין היתר, כי הוא פועל לקבלת רישיון עסק למקום.

משמע, בעניינינו, הסמיך בית המשפט את משטרת ישראל ומפקחים בעריית ירושלים לפעול ליישום צו הסגירה ולנקוט "בכל האמצעים" הנדרשים לצורך ביצוע צו הסגירה, ואף לעשות שימוש בכח סביר לצורך כך. מכאן, שבכל הנוגע לסמכות הנתבעת לפעול ליישום הצוו – רשאית הייתה הנתבעת לפעול בכל האמצעים הנדרשים לצורך ביצוע צו הסגירה – ובכלל כך באמצעים הכוללים, למשל, הריסה של מבנה או ריצפה (ובמילות צו הסגירה: סגירת "החצרים והמבנה בהם מצוי העסק"- סעיף 2 לגזר הדין).

...

עם זאת, בבחינת למעלה מן הנדרש, אוסיף כי אין בידי לקבל את טענות התובע בדבר הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהחזרה חסרה או לקויה של ציוד שנתפס על ידי הנתבעת בעסק השטיפה במהלך מבצעי האכיפה שקיימה, וזאת משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח טענותיו בעניין זה. זאת מהטעמים הבאים: ראיות התובע לעניין הציוד שנתפס והוחזר לו בסופו של יום נשענות על חוות דעת השמאי מר דורון עד, אשר ביסודה ריכז את כלל שווי הציוד שנתפס על ידי הנתבעת במהלך מבצעי האכיפה, כמו גם התייחס, בשולי הדברים, לציוד שהוחזר באופן שלא ניתן היה למכור אותו כחדש (אליו התייחס כ"ניצולת" ולגביו מסר הערכה משוערת של כמויות, ללא שערך ספירה של הפריטים – בעמ' 8 ש. 18-22 לפרוטוקול, וראה נספח 24 לתיק מוצגי התובע).

סוף דבר מכלל הטעמים שפורטו לעיל – אני קובע כי לא הוכחה אחריות הנתבעת למעשים שיוחסו לה ולא הוכחו נזקי התובע ולפיכך – תביעת התובע נדחית במלואה.

לנוכח התוצאה אליה הגעתי, ובשים לב לסעד שהתבקש בתביעה, לעובדה כי בהליך התקיימו בסך הכל 4 דיונים, מתוכם 2 ימי דיוני הוכחות – אני מחייב את התובע לשאת בהוצאות הנתבעת, ובכללם שכר-טרחת עורך דינה, בסך של 15,000 ש"ח. ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ג, 23 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בראשון לציון תאד"מ 68991-11-19 אינהורן נ' לוי תיק חצוני: לפני כבוד השופטת דר להב התובע: מרדכי אינהורן, עו"ד בעצמו הנתבע: דודי לוי ע"י ב"כ עוה"ד ענת שלינגר פסק דין

עוד נאמר כי השאלה האם השכר ראוי, היא שאלה נפרדת, ולועדה ישנה סמכות להתערב ולקבוע בעיניין זה, מכוח סעיף 84(ב) לחוק לישכת עורכי הדין.

גם בקשה שניה זו נשאה פרי - ובמסגרת החלטת בית המשפט הנכבד מיום 25/02/2019 נדחה ביצועו של גזר הדין על כל רכיביו, לרבות ביצועו של צו הסגירה מיום 05/01/2019 עד ליום 01/01/2020, כלומר – ארכה נוספת בת 12 חודשים.

...

כמו כן, הגעתי למסקנה כי הסכם שכר הטרחה מסדיר מראש את הגשת הבקשה השנייה ואת שכר הטרחה בגינה.

לבסוף, הגעתי למסקנה כי אין מקום להתערב בגובה שכר הטרחה, אף אם הוא על הצד הגבוה.

התביעה מתקבלת אפוא, כך שהנתבע מחויב לשלם לתובע את שכר הטרחה המוסכם, 5,000 ש"ח במכפלת 12 חודשים, ובצירוף מע"מ (סך כולל של 70,200 ש"ח), בצירוף הצמדה מיום הגשת התביעה.

בית משפט השלום ברמלה עמ"א 15749-07-22 מועצה אזורית גזר נ' פ.י טוב פלסטיקה בע"מ ואח' תיק חצוני: לפני כבוד השופטת רבקה גלט מאשימה מועצה אזורית גזר הנאשמים 1. פ.י טוב פלסטיקה בע"מ 2. בני קומה החלטה

הכרעה לאחר בחינת כל הטענות, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות, ואלה נימוקיי: כלל אין זה ברור כי קיימת הסמכות להורות על עיכוב ביצועם של צוי סגירה מכוח חוק רשוי עסקים, שכן לא קיימת בחוק הוראה כלשהיא בעיניין זה, כפי שקיימת למשל בסעיף 254 לחוק התו"ב. אמנם, נקבע במספר מקרים כי לבית המשפט סמכות טבועה לעכב את הבצוע (למשל: ת"פ 8493-03 מד"י נ' בן אלי (26.1.10)), אך קיימות החלטות אחרות, לפיהן לא ניתן לעכב ביצועם של צוים אלה (למשל: ע"פ 5021/08 מינילנד בע"מ נ' עריית אילת (2.7.08)).

במצב המשפטי השורר, על בית המשפט לנהוג זהירות ולעכב ביצועם של צוי סגירת עסקים, אך ורק במקרים המיוחדים המתאימים.

...

עקרון שלטון החוק הוא עקרון על בשיטת המשפט שלנו ובהיותו בעל משקל נכבד ועדיף, חייב הוא להוביל למסקנה אחת ויחידה שכדי לעקור תופעה פסולה זו מן השורש, ראוי להחמיר עם היזמים ובעלי העסקים ולהקפיד שאלה ימלאו אחר הוראות החוק המתחייבות ככתבן וכלשונן, כל זאת על מנת להשוות את מצבם לבעלי עסקים ויזמים שפועלים עפ"י דין, ולא להעניק לעבריין את היתרון על פני אותו אזרח שמעדיף לקיים את הוראות החוק באופן של הענקת יתרון כלכלי משמעותי לעבריין על פני האזרח מקיים החוק.

המסקנה המתבקשת מכל האמור, היא כי לעת הזו, בחלוף חודשים ארוכים מאז כניסת הצו לתוקף, אין כל הצדקה לעיכוב נוסף.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע הצו, והוא עומד בתוקפו.