סמכות בית משפט השלום בתביעה שכנגד לביטול הסכם מכר מקרקעין

דיון והכרעה כפי שיפורט להלן מצאתי להורות על מחיקת התביעה שכנגד על הסף: אין חולק, כי התביעה שכנגד לכשעצמה, אינה מצויה בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום, שכן הנתבעים מבקשים סעד שיצהיר על זכויות הבעלות שלהם במקרקעין מכוח הסכם מכר שלטענתם נערך בשנת 1962.

. "(4)תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה; ...". ברע"א 8996/08 עזבון המנוח פריד דאוד סלימאן נאסר ז"ל נ' הקרן הקיימת לישראל (נבו 22.08.2011, להלן: "פרשת פריד") , בית המשפט העליון דן בשאלה מתי יש לקבוע, כי שתי תובענות עוסקות "באותו נושא" או "נובעות מאותן נסיבות". שם דובר על תביעה לסילוק יד שהוגשה לבית המשפט השלום ותביעה שכנגד לביטול פס"ד מוסכם שניתן על ידי בית המשפט המחוזי הנוגע להליכי הסדר במקרקעין, בית המשפט העליון קבע כי : "על מנת לקבוע כי שתי תובענות "נושאן אחד" או שהן "נובעות מאותן הנסיבות" יש לבחון האם התובענות מעוררות את אותן השאלות המשפטיות, או לחלופין האם הן נסמכות על תשתית עובדתית זהה או מעוררות את אותן שאלות שבעובדה.

...

התוצאה: אני מורה על מחיקת התביעה שכנגד, זאת לאחר שנמצא, כי התביעה שכנגד והתביעה העיקרית אינן נובעות מאותן הנסיבות, נושאן אינו אחד, ובשעה שהתביעה שכנגד אינה בסמכותו העניינית של בית המשפט השלום.

במסגרת התביעה העיקרית עתרו המבקשות למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הסכם המכר שנכרת ביום 12.6.1988, בין אביהן המנוח, מר אפרים בירמן ז"ל (להלן: "המנוח"), לבין המשיבים, ובמסגרתו מכר המנוח למשיבים את המקרקעין הידועים כגו"ח 15514/34 במגדל (להלן: "חלקה 34", "ההסכם") – בטל.

משמדובר בזכויות החזקה במקרקעין, הסמכות העניינית לידון בסעד המבוקש בסעיף 7.2 לתביעה שכנגד מסורה לבין משפט שלום, ובית משפט זה נעדר סמכות עניינית לידון בה. המבקשות הפנו לכתב ההגנה שכנגד, במסגרתו טענו לחוסר סמכות עניינית של בית משפט זה לידון בסעד המבוקש בסעיף 7.2 לתביעה שכנגד ועתרו לסילוק התביעה שכנגד על הסף.

המבקשות דוחות את טענות המשיבים, וחוזרות ומדגישות כי הסעד המבוקש בסעיף 7.2 לתביעה שכנגד עוסק בהסכם מכר אחר ונפרד מההסכם מושא התביעה העיקרית, ודן בזכויות חזקה בחלקות 35 ו- 72 – נושא אחר מהתביעה העיקרית, ומצוי בגדר סמכותו העניינית של בית משפט שלום.

...

המבקשות טוענות כי דין התביעה שכנגד סילוק על הסף, לאור הסעד המבוקש בסעיף 7.2 לתביעה שכנגד שעניינו החזקה במקרקעין, וזאת מחמת חוסר סמכות עניינית.

בתגובתם טענו המשיבים כי דין הבקשה להידחות מהטעמים שלהלן: לבית משפט מחוזי נתונה סמכות לדון בתביעה שכנגד אזרחית גם במידה ואותה תביעה היא בסמכות בית משפט שלום, זאת מכוח סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, אני מורה על דחיית הבקשה ומחייב את המבקשות, יחד ולחוד, לשלם למשיבים הוצאות משפט בגין הליך זה, בסך 3,000 ₪ תוך 45 יום מיום קבלת החלטה זו, שאם לא כן, יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בעניינינו, שווי הסעד ההצהרתי שמבקש פאראש הוא בגובה סמכותו של בית המשפט השלום, ולא נראה שהילכת קלקודה הדנה בשני סעדים במקרקעין, חלה בנסיבות שבהן הסעד השני המבוקש הוא סעד הצהרתי לגבי חבות כספית.

] הבקשה להוספת ביטול הסכם המכר שנעשה לאחר הגשת התביעה, לכתבי הטענות של ישי - ההוראה המסמיכה את בית המשפט לתקן את כתבי הטענות מצויה כיום בתקנה 46(א) לתקנות סדר הדין, התשע"ט - 2018 (להלן: התקנות החדשות).

אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה להוספת סעד הצהרתי בדבר הזכאות לפצוי כספי, ונעתרת לבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד וכתב ההגנה והוספת הטענות בדבר ביטול הסכם המכר לאחר הסרת המשכנתא.

...

לכן אני מאשרת את התיקון המבוקש על ידי ישי למחיקת סעד הפיצויים שהוא עצמו תבע בכתב התביעה שכנגד וכן אני מורה על מחיקת סעד הפיצויים שתבע פאראש.

סוף דבר - אני מורה על מחיקת התביעה לפיצויים הן בתביעה העיקרית והן בתביעה שכנגד.

אני דוחה את הבקשה לתיקון כתב התביעה להוספת סעד הצהרתי בדבר הזכאות לפיצוי כספי, ונעתרת לבקשה לתיקון כתב התביעה שכנגד וכתב ההגנה והוספת הטענות בדבר ביטול הסכם המכר לאחר הסרת המשכנתא.

מסגרת סמכותו העניינית של בית המשפט השלום בתביעות אזרחיות קבועה בסעיף 51(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט") ולפיו סמכותו העניינית של בית המשפט בעיניין שאינו מקרקעין מוגבלת לסכום תביעה או נושא תביעה עד לסך של 2,500,000 ₪ ובכל הנוגע לתביעות במקרקעין, סמכותו של בית המשפט השלום הוגבלה לתביעות חזקה או שימוש במקרקעין או לחלוקה או לחלוקת השמוש בהם.

באופן קונקריטי הפסיקה קובעת כי תביעה לאכיפת הסכם מכר מקרקעין הכרוך באכיפת זכויות קנייניות כגון רישום בעלות או חכירה ובמקרקעין מוסדרים, הסמכות היא לבית המשפט המחוזי.

סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט הרחיב את סמכותו של בית משפט השלום, וקבע: "תביעה- שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה;...". הוראת הסעיף פותחת פתח לדיון בבית משפט השלום בתביעה שמצויה כשעצמה בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי אם הוגשה כתביעה שכנגד, ובתנאי שנושאן של התביעה העיקרית והתביעה שכנגד אחד או שהן נובעות מאותן נסיבות.

אשר לשווי הסעד הכספי בתביעה שכנגד, בהתאם לסעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט בית המשפט השלום מוסמך לידון בתביעה שכנגד שנושאה אחד והיא נובעת מאותן מערכת נסיבות כבתביעה העיקרית "יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה". עניינה של התביעה העיקרית שהגישו המשיבים 1-2 כנגד המבקש ובאת כוחו הוא ביטול רישומה של הערת אזהרה שנרשמה בשנת 2022 על הנכס ברחוב התקווה בתל אביב בגין הסכם הלוואה מיום 1.1.2011, לגביו נטען שגבייתו ואכיפתו היתיישנה.

...

בעקבות ביטול הסכם המכירה הראשון, הגישו הרוכשים לבית משפט זה תביעה לאכיפת הסכם המכירה הראשון, ואילו המוכרים הגישו תביעה שכנגד לסעד הצהרתי המאשר את ביטול הסכם המכירה הראשון, בשל הפרתו בידי הרוכשים (ת"א (מחוזי ב"ש) 18830-05-14).

בפסק הדין המחוזי לא נקבעו הוראות באשר להשבת הסכומים ששלמו הרוכשים למוכרים בעקבות ביטול הסכם המכירה הראשון, או באשר לתשלום פיצויים מוסכמים או אחרים, סעדים שלא נתבעו במפורש (כפי הנראה מהטעם שנוכח סכומם מסורה הסמכות העניינית לידון בהם לבית משפט השלום).

לעניין אמות המידה לאכיפת חוזה בלתי חוקי, הזכיר בית המשפט (פסקה 23) את המבחנים הבאים- היתנהגותו של כל אחד מהצדדים בבצוע ההסכם, תוך מתן דגש להתנהגותו של בעל הדין המבקש להיתחמק מבצוע החוזה; מידת האשמה של כל אחד מהצדדים באי חוקיותו של החוזה; הכלל שלפיו "אין החוטא יוצא נשכר", כך שהצד להסכם הבלתי חוקי לא ייהנה גם מאי קיום החוזה; הבחנה בין מעשה אסור העומד בליבת ההיתקשרות, ומהוה את תכליתה של ההיתקשרות או שהוא אלמנט חיוני להשגתה - כגון חוזה לבצוע שוד או חוזה שנועד לשמש בסיס להנפקת חשבוניות מס פיקטיביות - לבין אי חוקיות משנית, הנלווית או אגבית (אינצדנטלית) לחוזה, כמו למשל חוזה למכירת מקרקעין שסכום התמורה הנקוב בו נמוך מהסכום האמיתי.

...

אקדים ואציין כי לאחר בחינת פסק דינו של בית משפט קמא ועיון בטענות הצדדים מצאתי שיש לקבל את ערעורם של המערערים ב- 14901-09-23, ולדחות את ערעורם של המערערים ב- 15100-09-23, וכך אציע לחברי לעשות.

אותם מבחנים שמניתי לעיל בעניין שלילת ההשבה על פי סעיף 31 בחוק החוזים, מצדיקים גם את שלילת ההשבה על פי סעיף 2 בחוק עשיית עושר ולא במשפט, ולפיכך יש לדחות את תביעתו של המוכר גם ככל שנסווג את הסכם המכירה השני כהסכם למראית- עין.

יעל ייטב, שופטת כב' השופט יעקב דנינו: אני מצטרף למסקנה אליה הגיעה חברתי.

מכל מקום, תמים דעים אנוכי אף עם הניתוח המשפטי בחלקה השני של חוות הדעת, המוביל למסקנה המתבקשת.