סמכות בית משפט השלום בענייני היטל ביוב

עוד טען המערער, כי הסמכות, שניטלה על ידי תאגיד המים תקפה אף לגבי גביית דרישות תשלום שהוטלו ושעילותיהן נוצרו טרם הקמת תאגיד המים וביוב וזאת מכוח חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי) מיום 11.3.11 בעיניין "גביית היטלי מים וביוב בתקופת הביניים שלאחר הקמת תאגיד מים וביוב" (להלן: חוות דעת היועמ"ש) אשר אומצה על ידי מנכ"ל משרד הפנים בהנחיה שהוצאה על ידו לרשויות המקומיות ביום 04.11.2013 (להלן: הנחיית משרד הפנים) מכוח סעיף 139 לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן: חוק התאגידים) וההלכות שנפסקו בבתי המשפט בעיניין זה. לעניין זה קבע בית משפט השלום, כי טענותיו של המערער באשר להיעדר יריבות, נטענו לראשונה במסגרת סיכומיו של המערער ואין להן זכר במסגרת תצהיריו, משכך והיות והמדובר בטענות המערבות חוק ועובדה, המדובר בהרחבת חזית אסורה ודין הטענות להדחות.

...

עוד טען המערער, כי הסמכות, שניטלה על ידי תאגיד המים תקפה אף לגבי גביית דרישות תשלום שהוטלו ושעילותיהן נוצרו טרם הקמת תאגיד המים וביוב וזאת מכוח חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקאלי) מיום 11.3.11 בעניין "גביית היטלי מים וביוב בתקופת הביניים שלאחר הקמת תאגיד מים וביוב" (להלן: חוות דעת היועמ"ש) אשר אומצה על ידי מנכ"ל משרד הפנים בהנחיה שהוצאה על ידו לרשויות המקומיות ביום 04.11.2013 (להלן: הנחיית משרד הפנים) מכוח סעיף 139 לחוק תאגידי מים וביוב, תשס"א-2001 (להלן: חוק התאגידים) וההלכות שנפסקו בבתי המשפט בעניין זה. לעניין זה קבע בית משפט השלום, כי טענותיו של המערער באשר להיעדר יריבות, נטענו לראשונה במסגרת סיכומיו של המערער ואין להן זכר במסגרת תצהיריו, משכך והיות והמדובר בטענות המערבות חוק ועובדה, המדובר בהרחבת חזית אסורה ודין הטענות להידחות.

אולם מקובלת עלי פרשנותה של כב' השופטת ת' נתנאל-שרון בתא"ק (חי') 1090/07 איגוד ערים לענייני ביוב (אזור כרמיאל) נ' מועצה מקומית מג'דאל כרום (17.5.16) לדברים שנאמרו בפסקי הדין הנ"ל, כי "לפי הקשר הדברים, ניתן לפרש את הנאמר, כמתייחס לכך שכאשר חל חוק הרשויות המקומיות, חלות הריביות הקבועות בו ולא אלה הקבועות בחוק פסיקת ריבית והצמדה, אך אין בכך, בהכרח, כדי לומר, שביהמ"ש נעדר סמכות להפחית מהריבית, לפי שיקול דעתו ובהתקיים הנסיבות המתאימות" וכן ראו הניתוח בסעיפים 52-58 לפסק הדין בסופם היא קובעת, כי אכן יש לבית משפט הסמכות להפחית ריבית לפי שיקול דעתו במקרים המתאימים.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן חלקי ביחס לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית כמפורט להלן: · מינואר 2007 ועד לחודש דצמבר 2009 (כולל) יחויב המערער בהפרשי הצמדה וריבית לפי חוק הרשויות המקומיות-ריבית.

עינת רביד, שופטת השופט ישעיהו שנלר –סג"נ, אב"ד אני מסכים כי דין הערעור להידחות בעיקרו, וביחס לריבית בנסיבות המיוחדות, אכן יש מקום לקבלתו החלקית.

בעקבות זאת שלושה מתושבי המושב הגישו תביעה לבית משפט השלום בירושלים (ת"א 7155/02) (נספח ב' לעתירה), שבמסגרתה נטען, בין היתר, כי אי קזוז הכספים שהתקבלו מהמועצה ממיסי הועד שאושרו לועד לגבייה, מהוה גבייה כפולה של סכום זה. בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' רנר) דחה את טענת הועד כי הכספים שנתקבלו מהמועצה מהוים מענק וקבע כי הם מהוים חלק ממס הועד, ומשכך לאחר קבלת הכספים הללו מהמועצה, הועד לא היה רשאי לגבותם גם מהתושבים.

בעיניין זה מציינת המועצה כי כ-100 מבעלי נכסים במושב הגישו במשותף ערר בנוגע להיטל הביוב אך העותר בחר שלא לעשות כאמור, ובמקום זאת הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד המועצה לבית משפט זה (כבוד השופט י' נועם), אשר נדחתה (ת"צ 46444-06-14).

העותר טוען כי הוראות החוק מסמיכות את ועדת הערר לידון רק בדרישת תשלום ולא בדרישה להשבה של היטל שנטען כי שולם ביתר, אשר נימצאת בסמכותו של בית המשפט.

...

אשר על כן דין הבקשה בעניין זה להידחות.

בחינת העתירה מובילה למסקנה כי המקרה דנן אינו נמנה על המצבים החריגים שבהם נכון לברר טענות בקשר לחיוב בגין הוצאות ביוב בבית המשפט לעניינים מנהליים חלף בירור העניין בפני ועדת ערר (רע"א 2425/99 עיריית רעננה נגד י.ח. יזום והשקעות בע"מ (12.9.00)).

התוצאה הבקשה לסילוק העתירה על הסף בנוגע למיסי הוועד נדחית.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 47354-06-18 מזרחי ואח' נ' השרון מספר בקשה:3 לפני כבוד השופט רונן פלג המבקשת מועצה מקומית דרום השרון המשיבים 1. גיורא מזרחי 2. ציפורה מזרחי החלטה

נמצא שעל פי החוק היה על המשיבים להגיש ערר על היטל הביוב בתוך 30 יום מיום שהוא נקבע, אלא שהם לא עשו כן והמתינו עוד מספר שנים לפני שבחרו להגיש תביעה לבית משפט אזרחי.

טענת המבקשת בעיניין היטלי הביוב מנוסחת כטענה להיעדר סמכות עניינית, אלא שבפועל מדובר בטענה של אי מיצוי ההליכים במסלול המינהלי.

...

בתגובת המשיבים לבקשה נטען כך: יש לדחות את הבקשה, מן הטעם שהיא הוגשה ללא תצהיר תומך.

טענת ההתיישנות איני מקבל את טענת המבקשת שיש למנות את תקופת ההתיישנות מהמועד שבו המשיבים החלו לשלם את היטלי הפיתוח בתשלומים, ולטעמי יש למנות את תקופת ההתיישנות לכל תשלום בנפרד מהמועד שבו הוא שולם.

סך זה, בצירוף הפרשי השערוך שנוספו לו התיישן לפני מועד הגשת כתב התביעה ויש לדחות את התביעה בגינו.

המשיבים ישלמו למבקשת את הוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

ואילו לגבי היטלי הביוב – הדגישה הערייה כי הסמכות לידון בהיטל הביוב מוקנית לועדת הערר לעינייני ביוב ולא לבית המשפט לעניינים מינהליים, והדגישה כי בעיניינו של המכון קיימים הליכי ערר ביוב תלויים ועומדים בפני ועדת הערר לעינייני ביוב שליד בית המשפט השלום בנתניה, כך שאין לאפשר כפל הליכים.

...

סבורני כי טענה זו עצמה של המכון משקפת את הקושי המובנה בניהול הליכים מקבילים כפי המבוקש על ידו.

סבורני כי גם אם כך המצב, בוודאי שאין מקום לדון בסוגיה זו במסגרת העתירה דנן שעניינה הוא בדרישות התשלום הנוגעות להיטלי סלילת כבישים ומדרכות ואגרת הנחת צינורות, ועל אחת כמה וכמה שאין לעשות כן לאור התביעה האזרחית האמורה, שאף בה עומדת על הפרק שאלת החיוב בהיטלי שצ"פ. לאור כל האמור, הריני מקבל את בקשת העירייה ומורה על דחיית הטענות והסעדים הנוגעים לחיובים בהיטלי הפיתוח ששולמו על ידי המכון אגב היתרי בנייה בין השנים 2011-2015.

כן מתייתר הצורך להידרש לראייה החדשה אותה ביקש המכון לצרף ביום 14.8.2018 ומעידה, לשיטתו, על דפוס חיוב שונה של מגורים לעומת גופים ציבוריים ועסקיים, בכל הנוגע להיטל שצ"פ. סוף דבר טענותיה של העירייה באשר לחיובים בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, אגרת הנחת צינורות מים, היטלי תיעול, היטל ביוב והיטל שצ"פ שנדרשו מהמכון אגב קבלת היתרי בנייה בין השנים 2011 ועד 2015 ואשר שולמו על ידו והוא מבקש עתה את השבתם - מתקבלות.

בית משפט השלום בעפולה ת"א 61476-11-16 פריניב בע"מ נ' מועצה אזורית הגלבוע תיק חצוני: מספר תיק חצוני מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת מאג'דה ג'ובראן מורקוס מבקשים מועצה אזורית הגלבוע משיבים פריניב בע"מ החלטה

במצב דברים זה, משמעות סילוק התביעה על הסף מחוסר סמכות עניינית היא כי המשיבה תיוותר ללא אף ערכאה בפניה תוכל להעלות את טענותיה בנוגע להיטל הביוב בו היא חויבה.

מדובר בגוף שהוא רשות מקומית ועליה לקיים את חובותיה שבחוק בקפדנות: "החובה מקורה בחוק ועל הערייה לכבדה" (ראו דבריו של כבוד השופט ברק בפסק הדין הנ"ל בעיניין עריית רמת גן בסעיף 6 לפסק הדין) בנסיבותיו המיוחדות של מקרה זה ושילובן של שתי עובדות אלה: ביטול וועדת הערר וכן אי משלוח הודעה בהתאם לדרישות החוק, לא נותרה בפני המשיבה כל דרך לידרוש את ההשבה אלא באמצעות הגשת התביעה לבית משפט זה. בהקשר זה אני מפנה לדבריה של כב' השופטת שטרסברג-כהן בע"א 6971/93 עריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478 (1997), בעמ' 481 שם ציינה כך: "בפי הערייה טענה מקדמית, ולפה היה על הבעלים להשיג על הארנונה כאמור בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- .1976על טענה זו השיב השופט קמא בשניים: ראשית, מדובר בשאלה עקרונית שאין על מנהל ארנונה להדרש לה (בג"צ 764/88, 1437/90, 1985דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ' יריית קרית אתא [1]). שנית, הטענה לא הועלתה בכל השלבים שבהם היתקיימו מגעים בין הצדדים, ואין זה ראוי והוגן שהעירייה תעלה אותה בבית המשפט. הייתי מוסיפה ואומרת, כי גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה, יש שלא תסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לידון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעיניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית-משפט, במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו (ראה ע"א 5774/91, 799/92יהלום ואח' נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה; מנהל מס שבח מקרקעין נ' שריג (וינוגרד) ואח' [2] )."(ההדגשות שלי-מ.ג'.מ) גם במקרה דנן, כמו גם בעיניין הנ"ל בע"א 6971/93 שדן בחיוב ארנונה , הטענה בדבר אי הגשת ערר הועלתה לראשונה במסגרת התביעה.

...

אני סבורה כי המקרה דנן אינו מתאים להחלת ההלכה בעניין ייזום בשל נסיבותיו השונות.

באותו יום 21.5.12 , שלח ב"כ המבקשת מכתב למבקשת בו הודיע כי המבקשת תשלם את ההיטל הנדרש "תחת מחאה" על מנת לא לעכב את קבלת היתר הבניה.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף נדחית.