בתגובתה טענה המשיבה, כי הבקשה נשענת על מסד עובדתי משולל יסוד, אשר נועד לזרות חול בעיני בית המשפט; כי ממילא הדירה מעולם לא הייתה בבעלות מר ד., שעה שנרכשה ע"י הוריה אשר נשאו במלוא התמורה והזכויות בה נרשמו על שם מר ד. מבחינה פורמלית בלבד; היות שהיא נרכשה מחברת "עמיגור" ובחלוף מיגבלת השנים (בהתאם לנהלי החברה שהעניקה הנחה משמעותית לזכאים לרכישת דירות ממנה) הועברו הזכויות בה אליה, בעוד לכל אורך השנים מתגורר בה מר ד. בלא תשלום דמי שכירות לה או להוריה; כי ההחלטות נושא בקשת רשות העירעור הן דיוניות באופיין המצויות בגדרי שיקול הדעת המסור בידי הערכאה הדיונית, ובהתאם להלכה הפסוקה, אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בהחלטות ממין אלו למעט במקרים חריגים, והמקרה דנא אינו כזה; המבקשת לא טענה לבטלות מיסמכי היסוד של העיסקאות – הן משנת 2010 (ההסכם בין מר ד. והורי המשיבה והן משנת 2015 (העברת הזכויות בדירה ממר ד. למשיבה), והניסיון לטעון כעת בעקיפין כנגד תקפם (בעצם הטענה כי עסקת העברת הזכויות בטלה) אינו אלא הרחבת חזית אסורה; אין לקבל טענות המבקשת בעיניין המועד בו נתגלה לה העידר ההלימה בין מומחיות המומחה שמונה ע"י בית המשפט קמא ובין המומחיות הנדרשת לבירור המחלוקת בין הצדדים, משהיא נגועה בחוסר תום לב, שהרי היה בידיה לגלות בקלות יתרה תחום המומחיות שלו בסמוך לאחר המינוי, ואין בעובדה שממצאי חוות הדעת אינם נושאים חן בעיניה כדי להצדיק מינוי מומחה נוסף; ומכל מקום, לדידה של המשיבה, אין ממש בטענה כי תחום מומחיות המומחה מטעם בית המשפט אינו מספק מענה לצורך שבגינו הוא מונה; במסגרת ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני בית המשפט קמא ביום 06.04.2022 בסופה הורה בית המשפט על מינוי מומחה מטעמו, הצהירה ב"כ המבקשת, כי אין חולק אודות כשרותו המשפטית של מר ד. במועדים הרלוואנטיים (בשנים 2010 ו – 2015); וכי ממילא בהתאם להוראות הדין, אדם כשיר לפעולות משפטיות אלא אם כשרותו הוגבלה או נפסלה; בהתאם להוראות הדין, הכלל הוא שבהליכים המתנהלים בבית המשפט לעינייני מישפחה אין להתיר הגשת חוות דעת פרטיות לאחר קבלת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט אלא במקרים חריגים, והמבקשת לא הצביעה על נסיבות בהן יש לחרוג במקרה דנא מן הכלל; עסקינן בהחלטות ביניים, אשר ככלל אין להתיר ערעור עליהן ודרך המלך היא להשיג עליהן במסגרת העירעור על פסק הדין; הוא הדין גם בכל הנוגע להחלטה על פיה נדחתה בקשת המבקשת לזימון הרופאה לעדות.
סמכות זו מסורה אף לבית המשפט המחוזי הדן בעירעור על החלטה של בית המשפט לעינייני מישפחה ולבית המשפט העליון הדן בבקשת רשות ערעור על החלטה בעירעור.
במקרה דנא, אין חולק, כי בית המשפט קמא לא מילא אחר הוראה זו, והשאלה שלפנינו היא, למעשה, האם מדובר בפגם היורד לשורש העניין המצדיק ביטול ההחלטות מושא בקשת רשות העירעור אם לאו.
...
לצד זאת באתי לכלל מסקנה שונה בכל הנוגע לזימון הרופאה לעדות.
על יסוד כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית בכל הנוגע לבקשה לפסילת חוות הדעת, למינוי מומחה נוסף ע"י בית המשפט קמא ו/או למתן היתר להגשת חוות דעת פרטית מטעם המבקשת.
אולם, בכל הנוגע לדחיית בקשת המבקשת לזימון הרופאה לעדות, מצאתי, כאמור, ליתן למבקשת הרשות לערער עליה, ומצאתי לקבל הערעור ברכיב זה ואני מורה על ביטול ההחלטה מיום 10.01.2023 שניתנה בעניין.
