סמכות בית משפט בהקשר לחוק הבוררות

במסגרת התשובה נטען כי הבורר פעל בהתאם לסמכויות שהוענקו לו, שהוגדרו על ידי הצדדים באופן רחב ו"ללא כל מיגבלה", ובהתאם להוראות הדין, ובכלל זה סעיף 16 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), המקנות לבורר ולבית המשפט סמכות למנות כונס נכסים בעל סמכויות נרחבות לצורך ביצוע תשלומים לרשויות שונות ולקיום ההסכם.

אלא שעל פני הדברים, הסמכויות הנתונות לבית המשפט בהקשר זה ובגדרי סעיף 16(א)(5) ובכלל זה גם הסמכות למנות כונס נכסים, הנן בגדר סעדים זמניים, היינו "סמכויות עזר" הניתנות לצורך שמירת המצב הקיים במהלך קיום ההליך.

...

פטור אני אפוא מלחזור ולפרט את הרקע העומד בבסיס הבקשה, אך פטור ללא כלום אי אפשר ואין מנוס אלא לחזור על עיקרי הדברים.

יחד עם זאת, דין הערעור להידחות.

אשר על כן, לגבי מרבית הסוגיות עליהן נסובה הבקשה – הבקשה נדחית.

לגבי הסוגיה הרביעית בעניינה ניתנה רשות ערעור, הערעור נדחה לגופו.

לשיטתה, עסקינן בטעות חישוב ברורה שסמכותו של בית המשפט לתקנה בהתאם להוראות סעיף 22(ד) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").

בהקשר זה נטען, כי לבית המשפט קנויה הסמכות לתקן טעות חישובית שנפלה בפסק הבוררות, ואין מקום להחזיר את העניין לבוררת שעה שפסק הבוררות נחתם ונימסר לצדדים.

...

על כן עתרה בן-דוד לדחיית הבקשה ולחלופין להחזרת העניין לבוררת על מנת שתבהיר את קביעתה ואם לקחה בחשבון בקביעת סכום הפיצוי את האשם התורם שייחסה לה. דיון והכרעה לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה לאישור פסק הבוררות להתקבל למעט בסוגיה שבמחלוקת שלגביה יש להחזיר את הדיון לבוררות על מנת שהבוררת תנמק ותשלים את פסק דינה, וזאת בהתאם להוראות סעיף 24(6) לחוק הבוררות.

בעניין זה מקובלת עליי טענת בן-דוד, כי טעות שבית המשפט מוסמך לתקנה היא טעות טכנית חישובית העולה מתוך פסק הבוררות ושאינה מאלצת את בית המשפט להתחקות אחר כוונת הבורר ושיקוליו (ראו בעניין זה רע"א 1285/05 אלון כהן בע"מ נ' פרומודקס בע"מ (14.5.2006) והאסמכתאות שם).

סוף דבר, הנני מקבל את הבקשה ומאשר את פסק הבוררות, למעט האמור בסעיף 57ג שבו.

ואולם, בנסיבות העניין יש לראות בהחלטה בדבר היתר ההמצאה כהחלטה המאריכה את המועד הקבוע להגשת היתנגדות לאישור פסק הבוררות, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח סעיף 37 לחוק הבוררות.

בהקשר זה ראוי להוסיף ולהפנות לתקנה 503א לתקנות הקובעת: "כפר הנתבע בסמכותו הבין לאומית של בית המשפט או ביקש לבטל המצאה שנעשתה על פי פסק זה או מינה עורך דין בישראל לשם כך, לא יהיה ניתן לבצע את ההמצאה לנתבע במסירה אישית, אם הגיע לישראל ... ולא יהיה ניתן לבצע ההמצאה לעורך הדין המייצג אותו ...", על אותו משקל ומתוך אותו עיקרון אין להכיר בטענה כי עיון בתיק שבוצע על-ידי הנתבע הזר לצורך קבלת המסמכים שהוגשו במסגרת ההליך לאחר שניתן פסק דין בהעדר הגנה, יראה כהמצאה כדין של כתב הטענות הפותח (ראו בעיניין זה, רע"א 6484/19 וקנין נ' רביבו (2.12.2019) (פסקה 12); עניין קוי אשראי (פסקה 9)).

...

בנסיבות אלה, דין הבקשה לביטול היתר ההמצאה לחו"ל של הבקשה לאישור פסק בוררות חוץ, להתקבל – וכך אני מורה.

הבקשה לביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום מתקבלת, ואני מורה על ביטול היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום.

כפועל יוצא, בהיעדר המצאה כדין של הבקשה לאישור פסק בוררות נושא התובענה, אני מורה על מחיקת התובענה.

טענותיהן של סימון מקובלות עלי בהקשר זה. במענה לטענותיו של רמי בבקשת הסילוק בדבר העדר עילה, העדר יריבות וחוסר סמכות עניינית, השיבו סימון כי כתב התביעה כמו שהוא מגלה עילת תביעה נגד רמי, וכי אם בית המשפט יקבע אחרת אזי עליו להורות על תיקון כתב התביעה נגד רמי חלף סילוקה על הסף.

זאת ועוד, מפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין האופן שבו יש לפרש את המונח "חליף" (אגב השאלה האם עובד יכול להגיש תביעה אישית נגד בעל מניות בחברה שהעסיקה אותו), נקבע כי בעל מניות יחשב לחליף של החברה המעסיקה רק במקרה שהוא בא במקום החברה, שיצאה מהתמונה, ולא בנוסף לה. בהתאם לפסיקה זו במקרה בו החברה עדיין קיימת מבחינה משפטית בעל המניות לא יחשב לחליף שלה והעובד אינו רשאי לתבוע אותו (לסיכום ההלכה בנושא, ר': ע"ע (ארצי) 12159-01-19‏ בלאו - שדה, פס' 30-25 ו-32 ‏(נבו, 8.6.2021) ; לגישה דומה לעניין המונח "חליף" לצרכי סעיף 4 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ר' למשל: ע"א 10892/02 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, פס' 16 (נבו, 6.6.2005); רע"א 3925/12 רונן נ' כהן, פס' 13 (נבו, 17.6.2013)).

...

לפיכך, איני סבור שיש לראות בסימון כ"חליף" של החברות, ועל כן התביעה אינה בסמכותו של בית הדין לעבודה אלא בסמכות בית משפט זה. למעלה מן הצורך יצוין כי מסקנה זו נתמכת גם בטעמים של יעילות דיונית, בשים לב לכך שטענותיהן של סימון בקשר לשכרו של רמי הופנו גם כלפי ויזל, בתור מי שלפי הנטען אישר שלא כדין את השכר והפיצויים.

זאת ועוד, גם אם נראה בתביעה דנן כתביעה נגזרת של סימון בשם החברות שהיו המעסיקות של רמי, מקובלת עליי עמדת השופטת רונן בתנ"ג 27061-07-16 אתו שוקי הון שותפות מוגבלת נ' צרפתי, פס' 6-3 (נבו, 14.6.2017; להלן: "עניין צרפתי"), שם נדחתה הטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לדון בבקשה לאישור תביעה נגזרת, שאילו היתה מוגשת מלכתחילה על ידי החברה היתה נתונה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, למעט לעניין מחיקת סעיף 159.7 לכתב התביעה המקורי, ומורה כדלקמן: התובעות ישלמו לנתבעים הוצאות כאמור בפס' 55 לעיל, וזאת עד ליום 27.9.2023, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק בית המשפט.

סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968 (להלן: חוק הבוררות) עוסק בסמכות בית המשפט להורות על עיכוב הליכים: "5. עיכוב הליכים בבית המשפט

בהקשר זה יודגש כי דוקא טיעוני המשיבים בנוגע לאפשרות ההמצאה למר אסייאג, ובהם אמרות המיוחסות לו בדבר העידר פעילות מצד התובעים, והצורך שעלול להתעורר בבטול הסכם סימני המסחר, מעידים על כך שבזמן אמת, הבהירו המבקשים כי בכוונתם לבטל את הסכם סימני המסחר, וזהו לב לבה של המחלוקת, המתעורר הן בבוררות, הן בתביעה.

...

בהקשר זה טוענים המשיבים, כי ההחלטה לגבי המשך הבוררות בשוויץ "היא החלטה לכאורה שאינה מחייבת איש אלא, באה לצורך פניה לבורר, שהוא אמור להחליט בעניין". דיון והכרעה לאחר שהתעמקתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לעיכוב הליכים להתקבל.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הנדרשים לרבות זהות הסוגיות הדרושות הכרעה בכל אחד מן ההליכים, זהות בעלי הדין, מניעת הכרעות סותרות, וכן שיקולי יעילות דיונית וחיסכון במשאבים, באתי לכדי מסקנה לפיה ליבת הסכסוך היא זהה ותתברר במסגרת הבוררות (לפירוט השיקולים שיש לקחת בחשבון ראו: רע"א 8758/20 זהבי בלאו ושות' נ' ירון בורנשטיין פס' 10-9 להחלטתו של כב' השופט עפר גרוסקופף (נבו 03.02.2021)).

סוף דבר הבקשה לעיכוב ההליכים בתביעה מתקבלת.