סמכות בית המשפט מחוזי להשבת כספים בהסכם מכר בפסק דין הצהרתי

בקשה לסילוק התביעה או העברתה לבית המשפט השלום בבית שמש, מחמת חוסר סמכות עניינית.Law רקע התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי לפיו הסכם מכר בקשר לדירת מגורים בבית שמש (להלן: הדירה) - בטל.

המוכרים טוענים כי אף שתביעה לביטול מכר מקרקעין היא בסמכות בית משפט מחוזי, כאשר מצטרף לסעד זה סעד של השבה ופיצויים הסמכות נקבעת לפי שווי הזכויות ולכן יש לסלק את התביעה דנן או להעבירה לבית משפט השלום.

בעיניין מנייר (והפסיקה המחוזית שבאה לאחריה עד לעניין אלוש) איבחן בית המשפט בין תביעה לאכיפת הסכם שהתוצאה האופרטיבית של פסק הדין היא שינוי מירשם המקרקעין לבין תביעה לביטול הסכם שבמסגרתה לא נידרש לשנות את המירשם.

טענת המוכרים לפיה תביעתם לאכיפת ההסכם היא בסמכות בית המשפט השלום משום שהם אדישים לשינוי המירשם וכל תביעתם נוגעת אך לקבלת הכספים בעקבות ההסכם, מיתעלמת מן התוצאה הישירה של אכיפת ההסכם שהיא שינוי המירשם על שם התובעת.

...

אשר לסעד הפיצויים - כמתחייב מן ההלכה שנקבעה בע"א 29/58 לוי נ' עקריש, פ"ד יב 1457 (1958)), אין מנוס מפיצול התביעה, כך שתביעת הפיצויים תידון בבית המשפט השלום.

נוכח האמור אני מורה על מחיקת תביעת הפיצויים.

על אף סכום התביעה, התובעת עמדה על כך שהתביעה תתברר בבית משפט זה בטענה שהסמכות העניינית לידון בבטול ההסכם נתונה לבית משפט זה לאור סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1981 ואילו "שאלת ההחזר הכספי תלויה למעשה בהכרעת בית המשפט הנכבד בדבר ביטולו של אותו הסכם מכר והמחלוקת היחידה אשר יכולה להוותר בין הצדדים לאחר ביטולו של ההסכם היא בגובה הסכום הנתבע". לדידה של התובעת "אין כל אפשרות לידון בעיניין הסעד הכספי כעיקרה של התביעה ולראות בשאלת הביטול כעניין משני אשר יידון בגררא מבלי שתתקבל בו החלטה לגופו של עניין". בית המשפט התבקש להותיר את התביעה בבית המשפט המחוזי לרבות התביעה הכספית על שני ראשיה (השבה ופצוי מוסכם) מן הטעם שהטפל הולך אחרי העיקר ועל מנת שלא להרבות התדיינויות, תוך חיוב התובעת בהפרשי אגרה בהתאם לגובה התביעה הכספית.

באופן דומה נקבע ע"י כב' הש' נאור (כתוארה אז) ברע"א 7886/11 בנק לאומי למשכנתאות נ' ביריאן (27/3/12), ביחס לתביעה לסעד הצהרתי בדבר ביטול הסכם מכר חנות והשבה, כי "הינה כי כן, על אף שהמרצת הפתיחה הוכתרה כ'בקשה מתוקנת לפסק דין הצהרתי', הרי שלפנינו תביעה כספית להשבה. ביריאן מדגיש בפניי, כי הסכים למחוק מתביעתו את החלקים המוגדרים על ידי המבקש כתביעת השבה כספית. אלא שלא מצאתי הצדקה לאפשר לביריאן לפצל את תביעתו, כך שבשלב ראשון תנתן - אם תתקבלנה טענותיו - הצהרה בדבר ביטול חוזה, ולאחר מכן יתבע בנפרד, בהליך חדש, השבה על פי אותו הסכם. הדבר יוביל להתדיינות כפולה, מבלי שבריאן הצביע על אינטרס לגיטימי לכך. זה המקום להדגיש, כי חסכון בתשלום האגרה הכרוכה בתביעה כספית אינו מהוה אינטרס לגיטימי המצדיק פיצול היתדיינות באופן האמור. אוסיף כי סעד ההשבה אינו תמיד אוטומאטי. במקרה דנן, קיימת מחלוקת בין הצדדים באשר לגובה הסכום שיש להשיב, אם תיתקבל תביעת ביריאן ... במקרה שלפנינו, היה על ביריאן לצעוד בדרך המלך ולהגיש תביעה כספית להשבה, תוך תשלום האגרה המתחייבת. במסגרת תביעה כזו היה עליו להעלות את עתירתו להצהרה בדבר בטלות החוזה - הצהרה שממילא מתחייבת כדי להכריע בתביעת השבה. תחת זאת, בחר ביריאן להגיש תביעה מוגדרת הצהרתית, על הנובע מכך לעניין האגרה, ובגופה תביעת השבה. דרך זו אינה לגיטימית." (ס' 10-12 לפסק הדין).

...

בתוך כך, אני דוחה את בקשת הנתבעים להורות על מחיקת התביעה.

אני דוחה את הטענה כי קביעות בית משפט השלום בשאלת ביטולו של הסכם המכר, לא יהוו מעשה בית דין בין הצדדים.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי יש להורות על מחיקת התביעה כמו גם את הטענה שמדובר בשינוי מתובענה לסעד הצהרתי בלבד לתובענה כספית.

סוף דבר, התביעה תועבר לבית משפט השלום והתובעת תשלים את האגרה החסרה בתוך 30 ימים.

במסגרת תביעה שהגישה הנתבעת נגד התובע לבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתיק ה"פ 19073-11-16 (להלן: "ההליך משנת 2016") הגיעו הצדדים להסכמות שקבלו תוקף של פסק דין חלקי ביום 5.6.2017 ובהן כי הסכם המכר - מבוטל ולהשבת כספים לתובע.

בהליך זה הגיעו הצדדים להסכמה שקבלה תוקף של פסק דין חלקי ולפיו הסכם המכר מבוטל; תתבמע השבה לתובע; הנתבעת תפרע את ההלוואה שהתובע נטל; ובית המשפט יקבע את הסכום שעל הנתבעת להפקיד בקופת בית המשפט לאחר פרעון ההלוואה להבטחת ההשבה לה זכאי התובע.

הנתבעות בתגובתן חוזרות על טענותיהן ומחדדות כי פסק הדין בהליך משנת 2019 קבע שיש לסלק את התובענה בשל היותה תובענה כספית במסווה לתובענה לסעד הצהרתי מבלי להכריע בטענות הנתבעת בגדריו של ההליך ואינו מהוה מעשה בית דין ביחס לטענות אלה וכי את האמירות בפסק הדין אליהן מפנה התובע יש לראות כאימרות גב לא מחייבות.

הוא כרוך בתביעה הכספית בגדרה טוען התובע שהוא ביטל את ההסכם כדין, כי הבקשה להיתר בניה לא אושרה על ידי הועדה המקומית והיתר הבנייה שניתן אינו כדין וכאשר על יסוד טענות אלה מבקש התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו "פיצויים המתחייבים מביטול ההסכם, לרבות הפיצויים המוסכמים". במסגרת תביעה כספית לתשלום פיצויים בעקבות ביטול הסכם בהעדר היתר בנייה כדין, לבית משפט זה סמכות עניינית לבית משפט זה לידון בטענות התובע בעיניין היתר הבנייה ולו על דרך תקיפה עקיפה.

...

כל מסקנה אחרת עלולה להעמיד את הנתבעות או מי מהן בפני כפל סיכון לתביעה בטענות לאי התאמה לכאורה מצד הצד השלישי שרכש את הדירה לאחר ביטול הסכם המכר עם התובע.

התובע מפנה לפסקאות 44 ו-47 לפסק הדין בהן נקבע כדלקמן: "כך גם לא שוכנעתי כי אין באפשרות המשיב להגיש כבר כעת תובענה כספית כנגד חברות גינדי בגדרה יטען בין היתר כחלק אינטגרלי הימנה כי - הוא ביטל את ההסכם כדין וכי היתר הבנייה אינו כדין- ובהינתן מצב דברים זה קמה לו הזכות לסעדים כספיים (הידועים והמוגדרים)" (פסקה 44 לפסק הדין).

הוא כרוך בתביעה הכספית בגדרה טוען התובע שהוא ביטל את ההסכם כדין, כי הבקשה להיתר בניה לא אושרה על ידי הוועדה המקומית והיתר הבנייה שניתן אינו כדין וכאשר על יסוד טענות אלה מבקש התובע לחייב את הנתבעות לשלם לו "פיצויים המתחייבים מביטול ההסכם, לרבות הפיצויים המוסכמים". במסגרת תביעה כספית לתשלום פיצויים בעקבות ביטול הסכם בהיעדר היתר בנייה כדין, לבית משפט זה סמכות עניינית לבית משפט זה לדון בטענות התובע בעניין היתר הבנייה ולו על דרך תקיפה עקיפה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד 28 אפריל 2021 ת"א 49649-02-18 לפני: השופט יעקב שפסר, סגן הנשיאה התובע: 1.סעדיה עדי קרני 2.שלום אחימאיר קרני שניהם ע"י ב"כ עו"ד שי פרטוש ועו"ד עדן זכות הנתבעים: 1.עופר שבת ע"י ב"כ עו"ד עודד כ' גבעון 2.יהלום הילה ברוך 3.אופיר ברוך נתבעים 2 ו-3 ע"י ב"כ עו"ד מורן ברוך 4.רונן גבאי (ניתנה החלטה בנפרד)

פסק דין הצהרתי – המורה כי עופר הפר את הסכם המכר הפרה יסודית.

ממילא, התובעים למעשה אינם נזקקים להיתר לפיצול סעדיהם ובקשה זו מוגשת מטעמי זהירות, מאחר ולהערכתם, סכום התביעה הכספית הנו בסמכותו העניינית של בית משפט השלום.

לפיכך, משנקבעה בטלותו של חוזה למראית עין, קמה בעקבותיו חובת השבה, אשר נובעת מדיני עשיית עושר ולא במשפט, ולא מכוח חוק החוזים (ראו: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי, פסקה 21 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (פורסם בנבו, 9.5.2012) (להלן: "עניין אילן"); עניין כהן, פסקה 6; עניין חזן, פסקה 24; שלו, עמ' 257-255).

כך, לגישתו, יוכל בית המשפט ליישם את שיקול הדעת הרחב הנתון לו לגבי חוזה בעל מאפיינים של מראית עין ושל אי חוקיות כאחד (שם, בפיסקה 5 לפסק דינו).

...

בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ד לכתב התביעה – התביעה מתקבלת באופן המונע מעופר לבצע כל דיספוזיציה במקרקעין עד לקבלת טופס אכלוס (טופס 4).

הסעד שנתבקש בסעיף 34ה לכתב התביעה –אינו רלבנטי עוד והתביעה נדחית.

בנוגע לסעד שנתבקש בסעיף 34ו לכתב התביעה – לנוכח האמור בפסק הדין, מתקבלת התביעה.

לטענתו, במהלך השנים ניצלו הנתבעים, שהם בעל ואשה, את תמימותו ולקחו ממנו סכומי כסף אדירים; הם התחייבו להשיב את הכספים, אם כי חרף דרישות חוזרות ונישנות של התובע, לא קיימו את הבטחותיהם.

ככלל, שאלת ביטולו, תוקפו ואכיפתו של חוזה מכר 'מקרקעין' מצויה בסמכותו הייחודית של בית המשפט המחוזי (ע"א 476/88 אשתר נ' נפתלי פ"ד מה(2) 749).

זה המקום לציין כי בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה, בפסק דין קצר שניתן עוד בשנת 2012 (ע"א 9492/10 הפטריארך היווני אורתודוקסי של ירושלים נ' מדרשת קדמת ירושלים), אישר את החלטתו של בית המשפט המחוזי בת.א (ירושלים) 7441/05 הפטריארך היווני אורתודוקסי של י-ם נ' מדרשת קדמת ירושלים, לפיה הסמכות לידון בזכויות להן טענו התובעים באותו מקרה הן בגדר זכויות חוזית, אשר הסמכות לבררן נגזרת משווין הכספי.

באותו עניין, המדובר היה במקרקעין שאינם מוסדרים ואינם רשומים, לגביהם הוגשה תביעה למתן פסק-דין הצהרתי לפיו התובעים הם הבעלים של הזכויות בקרקע.

...

עם זאת, יישום הדברים במקרה כאן מוביל למסקנה שונה מזו אליה טוען התובע.

לאור האמור, מאחר ומדובר בהסכם להעברת זכות חוזית ונוכח שווי הדירה, אני קובעת כי הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית משפט שלום.

על כן, אני מורה על מחיקת התביעה.