סמכות בית המשפט לפקח על מחירים

סעיף 1 לצוו הפיקוח, בהגדירו "יום מנוחה", מפנה לפקודת סדרי השילטון והמשפט, כדלקמן: "כל יום מימי המנוחה הקבועים בסעיף 18א לפקודת סדרי השילטון והמשפט, התש"ח-1948...". סעיף 18א(א) לפקודת סדרי השילטון והמשפט קובע כי ימי מנוחה הם "שבת ומועדי ישראל – שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון ושמיני עצרת של סוכות, ראשון ושביעי של פסח וחג השבועות – הם ימי המנוחה הקבועים במדינת ישראל". בהיבט העובדתי, אין מחלוקת כי המשיבה גובה תוספת מחיר בגין שירותי ניטול, על פי התעריף שנקבע לגבי "יום המנוחה" (40% תוספת) גם כאשר מדובר בשרותי ניטול שניתנו במוצאי השבת (או החג) ועד לשעה 06:30 בבוקר יום א'.

אדון תחילה בשאלה האם קיימת סמכות עניינית לבית משפט זה. ככל שהתשובה היא בחיוב, תבחן הבקשה לאישור תביעה ייצוגית לגופה, ובמסגרתה הסוגייה הפרשנית של "יום מנוחה". הסמכות העניינית טענות הצדדים לטענת המשיבה, לא ניתן להגיש כנגדה תובענה לפי פרט 1 לתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות בבית ממשפט אזרחי-רגיל, וכל שניתן הוא להגיש תובענה ייצוגית לבית משפט לעניינים מינהליים לפי פרט 11 לתוספת השנייה בחוק.

נוכח העובדה שלא נקבעו בצו הפיקוח על שירותי נמל הסדרים מיוחדים שיש בהם כדי להאריך את יום המנוחה, מתחייבת המסקנה, כך נטען, כי יום המנוחה על פי צו הפיקוח על שירותי נמל יהא עד צאת הכוכבים, בהתאם לפקודת סדרי שילטון ומשפט.

...

יפים בהקשר זה דבריו של כב' השופט א' גרוניס בפרשת רזניק: "נראה, כי אין לקבוע כלל גורף באשר להשלכה של טענת התיישנות על התאמת תובענה לבירור כתובענה ייצוגית. השיקולים אותם יש לשקול כאשר סוגיה של התיישנות מבחינה בין חברי הקבוצה אינם שונים במהותם מאלו שיש לשקול כאשר קיים נושא אחר המצריך בירור פרטני. כאמור, אין אנו נדרשים במקרה שבפנינו לקבוע את קו הגבול בסוגיית האינדיווידואליות. זאת, שכן גם אם ננקוט גישה מקלה אין מנוס מן המסקנה, כי במקרה הנוכחי המימד האינדיווידואלי הכרוך בליבון סוגיית ההתיישנות אינו מאפשר את אישור התובענה הייצוגית....בנסיבות העניין, בירור פרטני של שאלת מודעותו של כל אחד מחברי הקבוצה אינו בגדר אפשרות מעשית. פעולה כזו תדרוש איתור של בעלי המניות וחקירת כל אחד מהם בשאלה האם ומתי נודע לו על החלטת האסיפה הכללית. לאור הזמן שחלף וטיב השאלה שעל הפרק, מדובר במהלך לא מעשי ולמצער הוא יצריך הקצאת משאבים בלתי סבירה. בנסיבות המקרה, לא ניתן גם להעריך באופן מושכל, ולוּ תוך עיגון מינימאלי בעובדות, כמה מחברי הקבוצה לא היו מודעים להחלטה ועל כן חל על עניינם סעיף 8 לחוק ההתיישנות" (שם, פסקה 30).

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, הטענה כי השבת הסכומים שנגבו משך שנים כתוספת דמי ניטול עלולה לפגוע ביציבות הכלכלית של המשיבה ובמתן השירותים הציבורים החיוניים עליהם היא מופקדת בדין נטענה בעלמא, כטענה כללית גרידא.

סוף דבר יש מקום לאשר את ניהול התובענה כייצוגית, וזאת בהתאם למפורט להלן: חברי הקבוצה: לקוחות המשיבה ששילמו עבור שירותי ניטול תוספת מחיר בגין "יום מנוחה" וזאת בתקופה שמיום 10.5.2008 עד ליום 10.5.2015.

במצב עובדתי זה, קיים קושי אובייקטיבי לאכוף את פסק הדין של בית המשפט העליון אשר החליט: "לחייב את יפת להמציא למערערת בתוך 14 יום חשבונית מס בגין העסקה שבוצעה עם מימוש הערבות שבנידון". אומנם על פי סעיף 6 ל"פקודת ביזיון בית משפט" ניתנה הסמכות לבית המשפט "לאכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה", אולם, במקרה הנידון, לאחר התפטרותו כדין ביום 6.12.2015 של **** לונדנר מלכהן כמנכ"ל ב"ספריית יפת" - ארבעה חודשים לפני מתן פסק הדין של בית המשפט העליון המחייב את "ספריית יפת" להוציא "חשבונית מס" – קיים קושי אובייקטיבי לאכוף עליו עתה – בצו על פי "פקודת ביזיון בית המשפט" – להוציא "חשבונית מס" של "ספריית יפת". הטענה שהתפטרותו של **** לונדנר הייתה בחוסר תום לב נוכח הדיון שהתנהל בבית המשפט העליון, נדחתה על ידי.

הוטל מס על עסקה או הועלה שיעור המס עליה לאחר שהוסכם על העסקה רשאי העוסק לידרוש מהקונה שישלם לו את סכום המס או את סכום המס הנוסף שנתחייב בו העוסק, זולת אם נקבע אחרת בהסכם או בכל דין הדן בפקוח על המחירים.

...

בתום הדיון, והיות והייתה מחלוקת בין הצדדים אם החברה עדיין פעילה, באם לאו, החלטתי לקיים דיון נוסף ולהזמין אליו את רואה החשבון של החברה, רו"ח יששכר פינפטר.

מכאן עברתי לדון בטענה נוספת של "שיהוי ומניעות". סברתי שיש לדחות את התביעה "מחמת שיהוי". ב"פסק הדין", מפורטים מכתבי פנייה של דרישת אינבסטלום, לקבלת חשבונית מס – מאז חודש נובמבר 2003 - אשר נענו בסירוב של ספריית יפת.

התוצאה היא שהצרכן הסופי הוא שנושא במלוא נטל המס בגובה הערך המוסף של כל היצרנים שהשתתפו ביצורו של המצרך הנרכש על-ידו, כתוספת להוצאה שהוציא לצריכתו הפרטית (ראו למשל ע"א 364/81 מנהל אגף המכס והבלו נ' "אתא" חברה לטקסטיל בע"מ ואח' פ"ד לז(2) עמ' 744).

טענת "ספריית יפת" לדחיית התביעה מחמת שיהוי, עקב הגשתה בסמוך למועד ההתיישנות, התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ושונתה על ידי בית המשפט העליון אשר חייב את "ספריית יפת" בהוצאת "חשבונית מס". בפסק הדין אישר בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי, שמדובר ב"עסקת מקרקעין"; שהתמורה עבורה שולמה על ידי "אינבסטלום" ל"ספריית יפת", באמצעות מימוש "הערבות הבנקאית" ושהיא כללה את המע"מ. משמעות הדבר, הכרה בזכותה של "אינבסטלום" שמנהל מע"מ יבחן את זכאותה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות". הנזק הנטען שייגרם למדינת ישראל/מע"מ יהיה זהה לחלוטין בין אם "אינבסטלום" תזכה ליהנות מזיכוי/ניכוי "מס תשומות" מכוח "חשבונית מס" ובין אם היא תזכה לכך מכוח פסקי הדין שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון קרי, גם אם הייתה אפשרות אובייקטיבית להוצאתה עתה של "חשבונית המס על ידי "ספריית יפת"; וגם אם הייתה נמצאת עילה כלשהי לכפות עתה על **** לונדנר את הוצאת "חשבונית מס" בשם "ספריית יפת", התוצאה היא זהה.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה למתן צווים כלשהם על פי "פקודת בזיון בית משפט". ב"בקשה למחיקת התביעה על הסף" וב"כתב ההגנה" שהוגשו על ידי מדינת ישראל/מע"מ, נאמר: "אם וכאשר תוגש על ידי התובעת חשבונית מס לשם ניכוי כמס תשומות של המע"מ הגלום בה, יבחן מנהל מע"מ את הזכאות לניכוי מס תשומות על פי הוראות חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן:"חוק מע"מ").

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"צ 34575-06-16 דידי ואח' נ' קואופ ישראל - רשת סופרמרקטים בע"מ ואח' לפני כבוד השופטת, סגנית נשיא סיגל רסלר-זכאי המבקשת: חני בנט באמצעות עו"ד ישי זילברברג המשיבה: כהן מחסני השוק בע"מ באמצעות עו"ד מיכל רוטשילד פסק דין

התובענה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), עניינן בכך כי בתקופה מוגבלת, מכרה המשיבה מארזים או מאגדים של מוצרים הנימנים על רשימת המוצרים בפקוח המדינה לפי חוק פקוח על מחירי מצרכים ושירותים, תשנ"ו-1996 (להלן : "חוק הפיקוח"), הכוללים כיתוב מוטבע בדבר שיעור הנחה מסוים למחיר הקבוע בפקוח, מבלי שצויין מחיר הבסיס המפוקח, כך שבפועל נגבה מחיר גבוה יותר מהמחיר המפוקח לאחר ההנחה, כפי שצויינה על גבי המארז.

דיון והכרעה בהתאם לסעיפים 16(א) ו- 22(ג)(1) לחוק, מוקנית לבית המשפט הסמכות לאשר הודעת "הסתלקות מתוגמלת" באישור קבלת "טובת הנאה" בצידה של הודעת ההסתלקות ובכלל זה, קבלת גמול ושכר טירחת בא כוח וכן אישור גמול לתובע המייצג במקרים מיוחדים.

...

סוף דבר בשים לב לכל האמור לעיל, אני נעתרת לבקשה ומורה כדלקמן: אני מאשרת את הסתלקות המבקשת מהבקשה לאישור התובענה הייצוגית.

אני מורה על דחיית התביעה האישית של המבקשת.

אני מאשרת את התחייבותה של המשיבה לרענן נהליה ולהקפיד שמחירם של המארזים לצרכן לא יעלה על המחיר המקסימלי המפוקח, בניכוי ההנחה שמופיעה על המוצר.

אלו הם עקרי הממצאים שנמצאו על-פי הדו"חות שערכו מפקחי הרשות: בסניף בראשון לציון (הודעה בדבר הפרה, דו"ח פעולה ותמונות – נספח א' של כתב התשובה): על גבי 5,440 מוצרים הנמנים עם שמונה קטגוריות לא הוצגו מחירים (בנגוד להוראת סעיף 17ב(א) ו-(ב) בחוק); המחיר בקופה של עשרות מוצרים משני סוגים (שני מק"טים) היה גבוה מהמחיר שהוצג על המוצר (בנגוד להוראת סעיף 2(א)(13) בחוק, האוסרת הטעיית צרכן בעיניין מהותי ובכלל זה בעיניין המחיר) (יוער, כי נמצאה הפרה נוספת של הוראת סעיף 4(א)(3) בחוק בעיניין אי הצגת הודעה על מחירים בפקוח, אך העיצום הכספי שהוטל בשל הפרה זו בוטל בהחלטת הממונה).

בחלק ניכר מאותם הסדרים נקבע, כי ערעור על החלטה המטילה עיצום כספי תדון בבית משפט השלום (כך למשל נקבע לעניין עיצומים כספיים בהוראות החוק הבאות (רשימה חלקית): סעיף 359 בחוק החברות, התשנ"ט-1999; סעיף 20(א) בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; סעיף 68 בחוק בנק ישראל, התש"ע-2010; סעיף 103 בחוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016; סעיף 36ז בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ביטוח), התשמ"א-1981; סעיף 36ז בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה-2005; סעיף 47 בחוק הפיקוח על שירותים פינאנסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005; סעיף 26 בחוק הגנת הסביבה (פליטות והעברות לסביבה – חובות דיווח ומרשם), התשע"ב-2012).

מסקירת הפסיקה וכאמור, עולה איפוא, כי דומה כי ככלל, העמדה המקובלת בפסיקה היא, כי סמכות בית המשפט הדן בעירעור על החלטה להטיל עיצום כספי זהה לסמכותה של ערכאת העירעור, אך זאת תוך מתן משקל להיבט המקצועי של ההחלטה המינהלית.

...

(5) השאלה סכומי העיצומים הם סכומים מרביים או קבועים חרף המסקנה האמורה, שעל-פיה העיצומים שהוטלו על המערערת הם מידתיים ועומדים ביחס סביר אל ההפרות שנמצאו, עדיין עולה השאלה, אם לא היה מקום להפחתתם, כך שלא בהכרח ייקבע עיצום בגובה מלוא סכום העיצום הקבוע בחוק.

תמיכה נוספת למסקנה האמורה נעוצה בתקנות ההפחתה.

סיכום ותוצאה מכל הטעמים שעליהם עמדנו ומשלא נמצאה הצדקה לביטול העיצום הכספי שהוטל על המערערת או להפחתתו, הערעור נדחה.

יש אף מי שמטילים ספק אם רשות התחרות, ולחלופין בתי המשפט, הם הגורם המתאים לפיקוח על מחירים.

למעשה, בית המשפט מסר לחברה המרכזית את הסמכות להכריע לגבי הקפם של הליכי הגילוי בשלב האישור, תוך שהבהיר כי החלטתה בנידון תשפיע על מידת ההוכחה שתדרש מגפניאל.

...

גם אני סבור, כחברתי, כי לא היה מקום לקשור בין נכונות המבקשת לגלות מידע למשיב לבין רף ההוכחה הנדרש בשלב אישור התובענה הייצוגית, וכך לאשרה בהיעדר תשתית מספקת, תוך דילוג על שלב ההכרעה של בית המשפט בבקשה לגילוי מסמכים.

הנה כי כן, בבואו להכריע בבקשה לגילוי מסמכים, שומה על בית המשפט לבחון האם מתקיימים התנאים המהותיים האמורים, ובמידה שהתשובה לשאלה זו חיובית, להיעתר לבקשה לגילוי מסמכים בהיקף ובאופן שיקבע (להרחבה על הליכי גילוי ועיון בתובענות ייצוגיות ראו: יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים – הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 146-139 (2021)).

סבורני אפוא כי לא היה מקום להימנע מלהכריע בבקשה לגילוי מסמכים, תוך גלגול השאלות העובדתיות והמשפטיות המורכבות בעניין מופרזות המחיר לשלב ניהול התובענה הייצוגית עצמה.