סמכות בית המשפט למעצר במסגרת קובלנה

נקבע כי עיון בקובלנה שהוגשה, כמו גם בתגובה שהוגשה ע"י המערער בהתאם להחלטה מיום 29.11.16 – "מצביע על כך שהמדובר בקובלנה שעניינה בשבועת/עדות שקר, עבירות לפי סעיפים 237 או 239 לחוק העונשין, עבירות אשר אינן מנויות על העבירות שבתוספת השניה לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) תשמ"ב, ומשכך דינה של הקובלנה להמחק על הסף מחוסר סמכות". בית משפט קמא מצא בנוסף, להפנות לסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965, וקבע כי: "המדובר בהגנה המשתרעת על כל פירסום אשר נאמר במסגרת הליך משפטי...". עוד הוסיף בית משפט קמא כי כתב הקובלנה כולל עובדות שאינן נידרשות לצורך ביסוס האשמה, והנן חזרה על עובדות שנטענו בקובלנה שעוכבה.

מעבר לכך, הטלת הוצאות, גם בקובלנה, כפופה להוראות חוק העונשין, בסעיף 80 (ב) ולתקנות סדר הדין הפלילי (פיצויים בשל מעצר או מאסר).

...

בנוגע לקובלנה פלילית שהוגשה ללא בסיס, מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בעק"פ (חיפה) 16927-04-15 הלפרין נ' כרמי (14.5.15), שם נקבע: "ככל שהדבר נוגע לפסיקת הוצאות - סעיף 80(א) לחוק העונשין מסמיך את בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת נאשם שזוכה, וזאת אם שוכנע שהאישום שהוגש כנגדו היה ללא כל בסיס ועילה. זה המצב שבפנינו... ואולם במקרה שבפנינו, סבורים אנו כי יש לפסוק הוצאות בהתאם לאמות המידה המקובלות בהליכים אזרחיים, וזאת מאחר ואין מדובר בהליך פלילי רגיל שיזמה המדינה אלא בקובלנה שהגיש קובל ללא כל בסיס כנגד אדם אחר. במקרה זה, סבורים אנו כי מדובר בהליך שהוגש ללא כל בסיס או שיקול ענייני, וכל שיש בו הוא הטרדה למשיב, אשר נאלץ להגיע לבית משפט קמא, ובהמשך גם להתדיין בערעור". אינני מתעלמת מהעובדה, שהחלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי שהתקיים דיון ומבלי שהתבקשה תגובת המשיב, ועל כן החליט בית המשפט קמא להמנע מהטלת הוצאות; ואולם למרות זאת, המערער לא השלים עם ההחלטה, והגיש ערעור זה, שבעטיו נדרש המשיב להתייצב לשני דיונים ולהגיש תגובה מפורטת לטענות המערער; התנהלות זו במסגרת הערעור, בשים לב להתנהלות הקודמת שפורטה לעיל, מצדיקה כשלעצמה הטלת הוצאות בשיעור משמעותי על המערער.

לאור כל האמור לעיל, ומאחר ומדובר במקרה בוטה של שימוש לרעה בהליכי המשפט, לו תשמע דעתי, יחויב המערער אישית בתשלום הוצאות לטובת המשיב, בסך 10,000 ₪.

במחלוקת שנפלה בין חברי בשאלת ההוצאות, דעתי כדעת חברתי, כב' הש' שלו - כמוה, אף אני סבור, כי בנסיבות יוצאות הדופן שפירטה, נכון לחייב את המערער בהוצאות המשיב בגין הדיון בערעור, לרבות בשכר בטלתו בשל ניהול ההליך, על הישיבות שהתקיימו במסגרתו, בסכום הנקוב בחוות דעתה של חברתי.

לפניי ערר לפי סעיף 53 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ח' טרסי) במ"ת 26745-04-21 מיום 25.8.2021, בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

טענות הצדדים מכאן הערר שבפנייי, במסגרתו קובל בא-כוח העורר על החלטת בית משפט קמא שלא להורות על מעצרו בפקוח אלקטרוני תחת המפקחים המוצעים.

...

ואולם, לאור כל האמור לעיל אין בעובדה זו כדי לשנות מהאיזון שערך בית משפט קמא, וזאת מבלי לקבוע מסמרות לגבי בקשות עתידיות, ככל שיוגשו.

אכן, העורר ומשפחתו עשו כל שלאל ידם למצוא חלופות מעצר אשר יוכלו לאיין את מסוכנותו, אך גם עתה אין מנוס מדחיית בקשת העורר והותרת מעצרו עד תום ההליכים, לאור המלצותיו החוזרות ונשנות של שירות המבחן.

אשר על כן, הערר נדחה.

זאת ועוד, מאז הגשת הקובלנה בחודש נובמבר 2020, נאלצה המבקשת, המשמשת כאמור כנשיאת לישכת רואי החשבון בישראל, להתהלך כשהתואר "נאשמת" מרחף מעל ראשה, בין היתר משום שהקובל מיהר לפרסם את דבר הגשת הקובלנה, והנאשמת נאלצה להיתמודד עם נזקים ובהם פרסומים על כך. המבקשת ציינה בבקשתה כי הגם שסמכות בית המשפט בעת פסיקת הוצאות מוגבלת לסכומים הנקובים בתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר) התשמ"ב – 1982 (להלן: "התקנות"), הרי שלשיטתה בנסיבות המקרה יש להשית על הקובל הוצאות ריאליות.

במסגרת פסיקה מרובה עמדו בתי המשפט על כך שהליך הגשתה של קובלנה פלילית מהוה חריג להליך הפלילי, שכן במסגרתה מעמיד אדם פרטי אדם אחר לדין פלילי.

...

בנסיבות אלו, באתי לכלל מסקנה כי ראוי להשית על הקובל את הוצאות המבקשת.

" איני מקבלת את טענת המבקשת כי ניתן לפסוק הוצאות החורגות מגדר התקנות.

נוכח המפורט לעיל אני נעתרת לבקשה ומורה על החזר הוצאות בכפוף למגבלות תקנות הפיצויים, בסך 3441 ₪.

במסגרת הליך הקובלנה הפרטית, בשל העידר פקוח של גורמים מקצועיים טרם הגשת כתב האישום, קיים חשש שהקובל מונע מרגשי נקם או מעוניין להטריד את הנאשם.

בית המשפט המחוזי היתייחס לדברים אלה בעפ"א (מחוזי ת"א-יפו) 80159/02 חטר ישי נ' ארד [פורסם בנבו](25.9.07) באמרו כי: "הסיבה המרכזית לצימצום סמכותו של בית המשפט בפסיקת פיצוי ו/או הוצאות לנאשם שזוכה נעוצה בצורך להבטיח את קיומה של תביעה חזקה אשר תוכל להלחם מילחמה יעילה בפשיעה הגואה, לחזק אותה ולא לרפות את ידיה. הותרת שיקול דעת רחב לרשויות התביעה להעמיד לדין נאשמים הנחשדים במעשה עבירה הנה תנאי בל יעבור לקיומה של מדינת חוק חרף המחיר המשתלם לעתים במקרים בהם מופעל שיקול דעת זה בשוגג. יש להבטיח כי התביעה לא תירתע מהגשת כתב אישום מקום שיש בידיה די ראיות לביסוסו רק מחמת החשש מפני חיובה בפצוי במקרה של זכוי". ובהמשך, בהתייחסו להליך הקובלנה קבע ביהמ"ש כי: "שיקולים כבדי משקל אלו אינם רלוואנטיים כלל וכלל כאשר עסקינן בקובלנה פלילית פרטית, אשר מטבע הדברים תחומה מוגבל ומשתרע על מישור צר של שני גורמים פרטיים, ללא כל זיקה לאנטרס הצבורי בדבר העמדת עבריינים לדין.

הדיעה הרווחת בפסיקה היא כי תקנות סדר הדין (פיצוים בשל מעצר או מאסר) , תשמ"ב – 1982, אשר הותקנו מכוחו של סעיף 80 (ב) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") חלות גם על מקרה של קובלנה פלילית, ומגבילות בהתאם את סכום הפצוי המאקסימאלי אותו רשאי בית המשפט לפסוק לטובת נאשם אשר זוכה (ר' עפ"א (מחוזי ת"א-יפו) 80159/02 חטר ישי נ' ארד [פורסם בנבו] (25.9.07) וכן ר' ע"פ (מחוזי ת"א) 72031/05 אברהם לב נ' עו"ד רסקין ([פורסם בנבו]).

...

כך שהנאשמת לא עסקה בהכנת הגנתה ועדיה, שכן היה ידוע לה חודשים מראש כי בכוונת הקובל לחזור מהקובלנה, לפיכך כל טענותיה נטענו בחוסר תום לב. עוד טען כי כל טענותיה של הנאשמת על הוצאות אשר כביכול נגרמו לה על רקע האמור לעיל, נטענו ללא תימוכין כלשהן, שכן הנאשמת לא צירפה חשבוניות, קבלות, או הסכם שכר טרחה על מנת להוכיח את הוצאותיה, ועל כן היא אינה זכאית לתשלום כלשהו בגין סעיף 9(א) לתקנות סדר הדין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב- 1982 (להלן: "התקנות").

כאשר התביעה הכללית מגישה כתב אישום, חזקה עליה שבחנה קודם לכן את חומר הראיות המצוי בתיק החקירה, והגיעה לכדי מסקנה כי חומר הגלם, אף שטרם עבר את כור ההיתוך של מבחני הקבילות, הרלוונטיות והחקירה הנגדית - יש בו כדי לבסס אשמה.

מזכירות בית המשפט תעביר את החלטתי לצדדים.

בהחלטתי הגעתי לכלל מסקנה, לפיה נפלו פגם ופסול מהותיים בכתב הקובלנה, אשר הוגש בחוסר סמכות ביחס לעובדות ועבירות שלא ניתן לבררן במסגרת הליך של קובלנה פלילית, תוך ניסיון לנצל לרעה הליכי בית משפט, במטרה להשיג הכרעה בתביעה האזרחית.

דיון והכרעה: בהתאם סעיף 80 לחוק העונשין: "משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה, או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור". מכאן, שהחלטה בדבר פיצוי לפי סעיף 80 מותנית בהתקיימות שני תנאים: הראשון, זכוי, או ביטול כתב אישום.

...

בהחלטתי הגעתי לכלל מסקנה, לפיה נפלו פגם ופסול מהותיים בכתב הקובלנה, אשר הוגש בחוסר סמכות ביחס לעובדות ועבירות שלא ניתן לבררן במסגרת הליך של קובלנה פלילית, תוך ניסיון לנצל לרעה הליכי בית משפט, במטרה להשיג הכרעה בתביעה האזרחית.

צודקות הנאשמות שהפנו לעיקרי החלטתי לביטול הקובלנה שם קבעתי בין היתר כי: "הגשת הקובלנה כפי נוסחה, מהווה ניסיון בלתי ראוי לעקוף את הוראות חוק סדר הפלילי, והכל במטרה להצדיק הגשת קובלנה פלילית בעבירות שאין לבית המשפט סמכות לדון בהן במסגרת זו, ולכך אין לתת יד"..

במכלול הנסיבות, ובפרט נוכח הקביעה לפיה הקובלנה הוגשה בחוסר תום לב, ומתוך מטרה לקדם הליך אזרחי תוך ניצול הליכי משפט, אני סבור שיש לחייב את הקובלת בתשלום הוצאות הגנת הנאשמות.

· סוף דבר, אני מורה לקובלת לשלם לנאשמות סך של 2,294 ₪ בצירוף מע"מ כדין.