עוד טען הנתבע, כי התובע ינק את זכויותיו במקרקעין נשוא התובענה מאביו המנוח מכוח צוואה, וכי כל טענות התובע מופנות כלפי אחר – אחיו של התובע, המנוח ראמי ועיזבונו, והם חלק דומינאנטי בהליך מבחינת הנתבע, ולכן הנתבע אף יגיש כנגדם בהמשך הודעת צד ג'.
לכן הנתבע סבור, כי אין לתובע שום מעמד או זכויות במקרקעין מכוחם הוא יכול לתבוע אותו, וככל שברצון התובע להמשיך בתובענתו זו עליו, תחילה, להוציא צו קיום צוואה אחר עיזבון אביו המנוח, וכך שוב נסללת הדרך לבית המשפט לעינייני מישפחה.
וכבר נקבע ביחס לסעיף 1 לחוק כי:
"בפסיקת בית משפט זה נקבע, כי בהיתחשב בתכליתו המיוחדת של החוק, וייחוד סמכויותיו של בית המשפט לעינייני מישפחה, יש לעמוד באופן מוקפד על תנאיו של הסעיף ואין להעניק לו פרשנות מרחיבה יתר על המידה." (רע"א 6750-15 שלמה סלומון דדון נ' בני אוליאל, נבו, 4.1.16).
כמו כן הטענה, כי עניינו של ההליך בעזבונו של המנוח ראמי כצד קרדינלי להליך זה, נותרה סתומה בעיניי, משעיון בכתב התביעה המתוקן מלמד, כי המדובר בטענה לשימוש נטען של הנתבע בשטח היחסי במקרקעין של התובע ותביעתו לקבלת דמי השמוש מהנתבע בגין כך.
אין ספק, כי היתנהלות הנתבע במסגרת בקשה זו, תוך העלאת טענות סרק בלתי מבוססות ולו בראשית ראייה (או תצהיר) לתמוך בהן, כאשר במסגרתו הוגשו לא פחות משישה כתבי בי-דין, שלושה מהם ע"י הנתבע ללא קבלת רשות בית משפט להגשתם, הביאה לסירבול ההליך השפוטי שלא לצורך.
...
סיכומם של דברים:
אני דוחה את הבקשה של הנתבע לסילוק התביעה על הסף, כמו-גם לעניין העברת התביעה לבית המשפט לענייני משפחה כטריבונל השיפוטי המוסמך לדון בה.
אני מחייב את הנתבע בהוצאות הבקשה בסך של 4,000 ₪, אשר ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד תשלומם בפועל.
