סמכות בית המשפט לדון בתביעת מזונות לאחר הגשת תביעה בבית דין רבני

בג"ץ 6929/10 הנ"ל עסק בשאלת קיומה של סמכות נמשכת לבית הדין הרבני לשוב ולהדרש לנושא בו הכריע בעבר מכוח סמכות מקורית שהייתה לו (באותו המקרה בשאלת סמכותו הנמשכת של בית הדין לידון בתביעה להפחתת מזונות ילדים לאחר שאישר הסכם גירושין, ללא דיון לגופו של עניין, שנגע גם בנושא מזונות הילדים).

הגם שהדברים ברורים אציין, כי טענת המבקשת לפיה בית הדין מאבד את סמכותו המקורית לידון בנושא הרכוש שכרוך לגירושין לאחר שניתן הגט עומדת בסתירה להלכה פסוקה של בית משפט זה לפיה "לאחר שיש פסק לגירושין, בית הדין יכול לפסוק בעיניין הרכוש....ומרגע שהוגשה תביעה גירושין, בסמכותו לידון בעיניין הרכוש" ( ראו ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט (5) 171, בעמ' 174) כמו גם לפסיקות שניתנו בעבר על-ידי בית משפט זה שעסקו בשאלת תוצאת ההכרעה בתביעת הגירושין על עינייני הרכוש שנכרכו לה (שאלה שנדונה בהרחבה בבג"ץ 661/77 הבר נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד לב(3) 324 והוכרעה שם. לסקירת הפסיקה בנושא ראו מנשה שאוה, השיפוט בדיני מישפחה, בעמ' 252-254 (2003)).

...

כן מצא בית המשפט המחוזי כי טענות המבקשת אף לגופם של דברים, בשאלת תוקף הכריכה, אינן נעדרות בסיס.

עם כל זאת, מצא בית המשפט המחוזי כי חרף הפגמים בדרך הילוכו של בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום לשנות מן התוצאה אליה הגיע, וכי דין הערעור להידחות.

עוד טוענת המבקשת, כי תכלית הכריכה הינה ריכוזיות ויעילות דיונית ולכן החלטת בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי בעקבותיו מנוגדת לאותה תכלית משבית המשפט המחוזי "הנציח את פיצול הדיון בתביעות איזון המשאבים בין הצדדים, עת הותיר על כנו פסק-דין שמשמעותו כי כל אחת מהערכאות תדון ברכיבי רכוש שונים מתוך מסת הנכסים ברי האיזון של בני זוג". דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי לבקש את תגובת המשיב.

סוף דבר בקשת רשות הערעור נדחית, אפוא.

לאחר שניסגר הליך י"ס כאמור, הגישה המבקשת לבית משפט זה תביעה רכושית ביום 21.12.21 בשעה 16:20 ותביעת מזונות באותו מועד בשעה 17:00 (כעולה מנספחים 1 ו - 3 שצורפו לבקשתה).

המשיב טוען כי הסמכות לידון מסורה לבית הדין הרבני הנכבד, הואיל ותביעות המבקשת הוגשו בדרך מקוונת, ביום האחרון לתקופה בה רשאית המבקשת להגיש תביעותיה (כמי שהקדימה ופתחה הליך יישוב הסיכסוך), ונפתחו בפועל (נקלטו במזכירות) רק יום למחרת, לאחר הגשת תביעתו לבית הדין הרבני.

המשיב מעלה גם טענה של שויון בין הערכאות, בשים לב כי לבית משפט זה ניתן להגיש תביעה באופן מקוון, 24 שעות ביממה, בעוד שבבית הדין הרבני ניתן להגיש הליך רק באופן הרגיל, בשעות הפעילות של המזכירות.

...

אין בידי לקבל עמדת המשיב.

עוד מפנה המבקשת לפסקי דין נוספים, שניתנו בעת האחרונה באותו עניין, על ידי כבוד השופט שאול שוחט בעיניין רמ"ש 10968-07-22, ובעניין רמ"ש 23962-11-22 [פורסמו במאגרים המקוונים], וכן לצוו על תנאי, שניתן בבג"צ 7880/21 [מאוחד עם 5988/21, 8228/21, 5652/22], המורה למשיבים [בתי הדין הרבניים], ליתן טעם מדוע לא יבוטלו החלטותיהם, לנוכח טענת העידר סמכות לידון בתביעה למזונות ילדים.

סעיף 25(ב) לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, התשנ"ה-1995, קובע כדלקמן: "בענין הנתון לסמכותו המקבילה של בית דין דתי, יהיה בית המשפט לעניני מישפחה מוסמך לידון, כל עוד אין בית הדין הדתי דן בו". בהתאם להלכה, כאשר אחת משתי הערכאות – בית הדין הרבני או בית המשפט לעינייני מישפחה – קנתה סמכות לידון בעיניין שנתבע בפניה כדין, לא תיזקק לאותו עניין הערכאה האחרת, אף אם נתונה לה סמכות שיפוט מקבילה.

כדי שלא תתקיימנה הכרעות סותרות של בית-המשפט ושל בית-הדין הרבני בתביעות שהוגשו בפני שתי הערכאות באותו עניין, נקבע כי הכרעתה של הערכאה שהקדימה להחליט בעיניין נשוא התביעה, היא המחייבת - כל עוד לא בוטלה או נהפכה בעירעור כדין" עמ' 12 לפסק הדין.

מה יהווה "טעם מיוחד", ובאילו נסיבות ניתן לקבוע "טעם מיוחד" כאמור? טול לדוגמה מקרה שענייני הרכוש נכרכו בו בתביעת גירושין בפני בית-הדין הרבני, ולאחר מכן נתבעו בפני בית-המשפט לעינייני מישפחה, ואחת משתי הערכאות פסקה כי היא המוסמכת לידון בחלוקת הרכוש בין בני-הזוג בלא לנמק החלטתה, ובלא שנערך דיון מקדים בשאלת התקיימותם של תנאי הכריכה טרם מתן ההכרעה.

...

כבוד השופט שוחט, מפנה לדברי השופטת בייניש בפרשת פלמן כדלקמן: "...בשל עקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות אני סבורה כי רק במקרים חריגים, ובהתקיים "טעם מיוחד" שיצדיק זאת, תחליט הערכאה השנייה בשאלת סמכותה לדון בסוגיה שנתבעה בפניה, אף שהערכאה האחרת כבר החליטה כי בסמכותה לדון באותה הסוגיה ממש.

לפיכך, לנוכח האמור בפסקי הדין כמפורט לעיל, אני קובע כי בית משפט זה מוסמך לדון בתביעת מזונות הקטינים המונחת לפניו.

לצורך בירור התובענה כדבעי יש להדרש למספר שאלות נוספות, מעבר לסוגיית המזונות, הדורשות הכרעה: מה הנפקות המשפטית של תצהיר אשר נחתם ואומת על ידי נוטריון תאילנדי בתאילנד; מה הנפקות המשפטית של אי התייצבות לחקירה נגדית; האם לבית המשפט בישראל יש סמכות שיפוט לידון בתובענה; מהו הדין החל על הצדדים והקטינים לעניין סוגיית המזונות; טענת פורום לא נאות; אילו עיקר השאלות המונחות לפתחי והדורשות הכרעה.

הוראות ההסכם בעיניין מזונות הקטינים נקבעו בסעיפים 4 (3-1) להסכם, כמובא להלן: לאחר חתימת ההסכם, הגישו הצדדים בקשה לאישורו לבית הדין הרבני האיזורי בתל אביב.

לשם הנוחות להלן העתק ציטוט מדברי ב"כ הנתבע כפי שבאו לידי ביטוי במהלך הדיון עמ' 19 שו' 7-6: הנתבע טען בכלליות, כי הוא מנוע מלהגיע ארצה ממקום שהייתו בחו"ל, בשל צוי עיכוב יציאה שמוטלים עליו במסגרת ההליכים שפתחה כנגדו התובעת בלישכת ההוצאה לפועל ובבית הדין הרבני.

תקנה 29 לתקנות קובעת: "בעל דין יעלה טענת חוסר סמכות, תניית שיפוט זר או פורום בלתי נאות בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה; לא העלה בעל דין טענות אלה במועד כאמור, רשאי בית המשפט לפסוק הוצאות לטובת בעל הדין שכנגד או לטובת אוצר המדינה". הינה כי כן, תנאי מקדמי לדיון בטענת פורום לא נאות הוא, כי על טוען טענה זו להעלותה בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת כתב התביעה – מטעם זה בלבד, ניתן לדחות טענה זו של הנתבע, בפרט עת היא מוגשת בנגוד לדין, בשיהוי רב ובסמיכות למועד דיון ההוכחות.

...

מקובלת עלי טענת הנתבע כי צירוף ראיות חדשות זו אינו כדין, היות שעל התובעת היה להגיש בקשה לקבלת היתר להגשת ראיות חדשות לסיכומיה.

יוצא אפוא, כי עול נטל הטיפול בקטינים, מוטל כל כולו על התובעת.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ובשל מחדליו הדיונים המהותיים והרבים, כמפורט בפסק הדין, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 30,000 ₪ כולל מע"מ. אי תשלום ההוצאות תוך 30 יום מהיום יוסיף להן רכיבי הצמדה וריבית כדין (מהיום).

בגדרי החלטתו מיום 31.1.2024 קבע בית הדין הרבני "ככל שהאשה לא תציג תוך 7 ימים תביעה לבית המשפט לעינייני מישפחה הקודמת לתביעת הבעל שהרי הסמכות העניינית לדין בתביעה נתונה לבית הדין הרבני". כאמור, תביעת האשה לבית משפט זה הוגשה לאחר שהגיש האיש את תביעתו לבית הדין הרבני.

זה המקום להדגיש, כי הפניית האיש לפסיקת כבוד בית הדין הרבני הגדול בהתאם לסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953, שלפיה, גם בהיעדר הסכמה הסמכות לידון במזונות הקטינים היא לבית הדין הרבני בתביעת גירושין כרוכה כדין (סעיף 7) אינה מסייעת בהנתן שמותב זה כפוף להלכות היוצאות מבית המשפט העליון ולפסיקות מנחות של בית המשפט המחוזי.

...

לטענת האישה יש לדחות את הבקשה מאחר שהאיש כרך את תביעת המזונות ללא הסכמתה.

כך קבע כב' השופט שוחט: "לאור האמור לעיל, וביישום הדברים על ענייננו, סבורני כי אף בהנחה מקלה בה לא נראה את האופן בו ניתנה החלטת ביה"ד האזורי שהכריע בסוגיית הסמכות כמקימה "טעם מיוחד" (זאת לאור העובדה שההחלטה נתינה במעמד צד אחד, מבלי שהתקיים בבקשת המשיב לקביעת סמכות דיון ומבלי שהתאפשר למבקשת להתייחס לאותה בקשה) הרי שה"טעם המיוחד" עולה מתוכנה: מעצם הקביעה כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בנושא שעל פניו אינו בר כריכה – מזונות הקטינים.

תוצאה ופסיקת הוצאות בנסיבות העניין ובהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, יוצא אפוא, שהסמכות לדון בתביעת המזונות נתונה לבית משפט זה ולא לכבוד בית הדין הרבני, משכך הבקשה לסילוק על הסף נדחית.