סמכות בית המשפט לדון בתביעות בגין ליקוי קל במושכר

לפניי תביעתם של התובעים לפצוי בסך של 20,000 ₪ בגין אובדן דמי שכירות, אובדן ימי עבודה ועגמת נפש שנגרמו להם בשל ליקויים בארונות ואיחור בהתקנתם של ארונות אלו שנרכשו מהנתבעת.

הנתבעת הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף ולחילופין להעברתה לבית משפט השלום המוסמך וטענה כי מאחר ונתבע סעד של השבת התמורה ששולמה, וזו מגיעה לסך כולל של 50,000 ₪, אין לבית המשפט לתביעות קטנות סמכות עניינית לידון בתובענה.

טענת התובעים כי ביום זה עבד המתקין שעה קלה בלבד עקב בעיה רפואית לא נסתרה והיא נתמכת במסרונים שצרפו התובעים לכתב התגובה ואשר מעידים כי בערבו של אותו יום הוחלפו מסרונים בין התובע 1 לבין המתקין מטעם הנתבעת, צ'יקו, שנתן ללמוד מהם כי המתקין אכן לא חש בטוב.

...

התוצאה היא אפוא כי הנתבעת טוענת לסיכול מכירה שטרם בוצעה בפועל.

לנוכח האמור לעיל טענתה של הנתבעת כי בשל מעשיו של התובע 1 נגרם לה נזק וכי היא זכאית לקזז את הנזק האמור מכל סכום שייפסק לטובת התובעים נדחית.

סיכומו של דבר לנוכח כל האמור לעיל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים 1 ו- 2, ביחד ולחוד, את הסכומים הבאים: סך של 1,760 ₪ בגין אובדן ימי העבודה.

ג – ההליך התביעה הוגשה ביום 6.2.2017, כתביעה לפינוי מושכר לפי פרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

מכל מקום, זקיפת חוב אינה יכולה להוות תמורה בעד ערך, גם אם החוב הוא של אותו חייב, קל וחומר משמדובר בקיזוז חוב של נושה אחר (ע"א 315/59 יעקובוביץ' נגד נובל, פ"ד יג 1751, 1755 (1959); רע"א 6795/06 שאול קוטלר – עו"ד נגד אמיר גולן – רו"ח (30.5.2007).

ו - דיון והכרעה הדיון בתיק זה יקודם באופן הבא: א. הכרעה במחלוקת העובדתית; תחולת סעיף 8 לחוק המקרקעין על העסקות שכרתה חברת ביכורי העמק עם הצדדים; ג. הכרעה בתחרות בין העסקות הנוגדות; ד. התביעה לדמי שימוש; דיון בטענה להיעדר סמכות עניינית של בית משפט זה לידון בתביעה נוכח המחלוקת הקניינית.

ניסיון זה ליצור עובדות בשטח, כמו סרוב הנתבעת לפנות את המחסן, לוקים בחוסר תום לב ואין לקבלם.

...

אני מורה לנתבעת לפנות את המחסן המצוי בגו"ח 12505/7/19 (יחידה 19/2 בתשריט הבית המשותף) לא יאוחר מיום 2.1.2020.

הנתבעת תשלם לתובעת דמי שימוש בסכום של 135,000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי ריבית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאותיה בסך 10,000 ₪ וכן שכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבע עושה שימוש במושכר למגורים וזאת בנגוד למטרת השכירות בהתאם לחוזה השכירות מיום 01.08.1980 שהיא שכירות של בית עסק.

באשר למינוי ב"כ המבקש כאפוטרופוס לדין של המבקש, נטען כי אם המבקש לא כשיר לקבל החלטות או להבין מעשיו, קל וחומר אין ביכולתו למנות את בא כוחו כאפוטרופוס עליו כדין.

המשיב טען כי אם אכן המבקש סובל ממחלת נפש או ליקוי שיכלי ואינו מסוגל לדאוג לעניינו, כנטען על ידי בא כוחו, היה מקום להכריז עליו כפסול דין והבקשה הייתה אמורה להיות מוגשת על ידי בן זוגו של המבקש או קרובו או על ידי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו של היועץ המשפטי וזאת כפי בהתאם לסעיף 8 לחוק הכשרות.

דיון תקנה 32 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: " בית המשפט או הרשם המוסמך לידון בתובענה רשאי למנות לפסול-דין, או למי שזקוק לאפוטרופוס, אפוטרופוס-לדין אשר ייצגו ייצוג מלא בכל ההליכים בבית המשפט." כעולה מן הפסיקה (רע"א 3232/04 פלוני נ' פלונים, 18.5.2005), תקנה זו היא מקור סמכות עצמאי למינוי אפוטרופוס על ידי בית המשפט, לצד הסמכות המוקנית בית המשפט בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.

...

מטעמים אלה אני דוחה את הבקשה למינוי ב"כ המבקש כאפוטרופוס עליו לצורך ההליך הנוכחי.

בית משפט השלום ברחובות ת"א 35171-06-18 הרשקוביץ ואח' נ' מאיר ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת אושרית הובר היימן תובעים/נתבעים שכנגד 1. איל הרשקוביץ 2. יפעת הרשקוביץ נתבעים/תובעים שכנגד 1. צבי יואל מאיר 2. לינור בת אור מאיר פסק דין

אציין, כי קודם לקיום קדם המשפט המסכם, הוגשו מספר בקשות מטעם מאיר, בקשה למחיקת תצהירי עדות ראשית מטעם הרשקוביץ (בקשה שנמחקה לבסוף, לבקשתם), בקשה לדחיית מועד דיון ההוכחות (בקשה שנדחתה בהחלטתי מיום 26.06.19) וכן בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים משלימים ובקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט (בקשות שנדחו על ידי בהמשך).

לדברי העד, עפ"י ניסיונו וכמי שעוסק בתחום, תיקון הליקויים שהתגלו דרש פעולות מסיביות בבית ומסביבתו, תהליך ארוך ויקר וגם פנייה לקבלת חוות דעת שמאי מקרקעין, על מנת שיקבע את שיעור ירידת הערך של הבית בשל הליקויים.

לראשונה, אישר מאיר בעדותו, כי ידע אודות ליקויי רטיבות הקיימים בבית, ואף סיפר על תיקון שנעשה לאחר חוות הדעת ההנדסית של גרצובסקי, שכלל הסרת מרצפות וייבוש מצעים וכך השיב לשאלת בית המשפט בעיניין: "התייעצנו עם מומחה, אמר יש שני ליקויים שצריך לתקן, הקיר של המרפסת עם סלקון לתקן כדי שלא תהיה רטיבות...ודבר שני לגבי המצע – מה שאומר הקבלן לא מספיק, תפתח כל אריח רביעי או משהו כזה תחמם את הרכיב זה השומשום...מייבשים עם פן, זה לא רטיבות של מלא מים או מקום ספוג מים, בסך הכל אבל שהייתה בחוץ יש לה לחות חיצונית, הכי טוב לפתוח את הריצוף לייבש עם חימום. חיממנו סגרנו חזרה וחצי שנה, 5 חודשים מאז שתיקנו את הסיפור לא ראינו אפס של רטיבות בכלל, לא בריצוף ולא בפאנלים, וגם אייל שבא לבדוק את הבית הסתובב חופשי לבד, בלי שום מישהו שמסתיר ממנו או שאומר אל תיגע, ראה שהבית יבש" (עמ' 53, ש' 13 – 20).

עפ"י התצהיר, מספר ימים לאחר משלוח טיוטת החוזה, פנה אליו מר מאיר טלפונית ובקש לתקן את הצהרתו בחוזה, לפיה הבית תקין ואין בו ליקויי רטיבות, כך שתוסף המילה "מהותיות". הסברו של מר מאיר לתוספת היה כי אינו רוצה להיתפס כמפר חוזה, היה ותתגלה רטיבות קלה בנכס.

סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א 1970 (להלן "חוק התרופות") קובע כך: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". תניית הפצוי המוסכם הפכה, עם השנים, לאחת מהתניות הנפוצות בחוזים מסחריים, ובפרט בחוזי שכירות (יצחק עמית "פיצוי מוסכם – סוגיות והיבטים", דין ודברים י 17, 18 (2018); להלן: "עמית").

כך, כשחורגים הצדדים מכל פרופורציה סבירה בין הפצוי שהסכימו עליו ובין הנזק הצפוי מההפרה בעת כריתת החוזה, רק כדי ליצור הרתעה אפקטיבית, יש לבית משפט סמכות להפחית את סכום הפצוי המוסכם (סעיף 15 לחוק החוזים התרופות; ע"א 1880/19 הליגה למניעת מחלות ריאה תל אביב נ' שיר משכנות וותיקים בע"מ, [פורסם בנבו, 47-46 (25.10.2020).

...

באשר לסעדים שנתבעו במסגרת התביעה שכנגד, הרי שמעת שדחיתי את כלל טענות מאיר, דינה של התביעה שכנגד להידחות על כל הסעדים הנתבעים בה. לעניין זה, ראוי לציין את דבריו של מר מאיר בחקירתו הנגדית, מהם ניתן ללמוד באופן מובהק, כי ממילא התביעה שכנגד הוגשה כאקט אסטרטגי ותו לא, ולא כתביעה שיש בה ממש, באומרו "כל הכתב תביעה נערך ע"י עורך הדין שלי והוא אומר לי דבר פשוט, שיש לך תביעה אליך, תגיש תביעה כנגד ובסופו של דבר תגיעו לפשרה" (עמ' 69, ש' 1 – 2).

סוף דבר לאור המקובץ לעיל, אני מורה כדלקמן: 120.1 התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה; אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעים פיצוי בסך של 379,528 ₪, בתוספת אגרת בית משפט, כפי ששולמה.

120.2 התביעה שכנגד – נדחית במלואה.

התובעת פירטה את גובה נזקיה: עלויות תיקון הליקויים בדירה והשבת מצבה לקדמותה, כולל בלוני הגז- 13,300 ₪; דמי שכירות לחודש 07/20 - 5,000 ₪; חשבונות ארנונה שלא שולמו - 2,800 ₪; חשבונות מים שלא שולמו- 624 ₪; איחור במסירת הדירה תקינה ומסוידת- 5,000 ₪; עוגמת נפש בגין עיקולים שהוטלו על התובעת בגין אי תשלום חובות הארנונה והמים - 5,000 ₪; קו מים שהורד על ידי הנתבע- 2,700 ₪; סה"כ העמידה התובעת את תביעה על סך של 34,424 ₪, או עד גדר סמכותו של בית המשפט.

דיון והכרעה סוגיית הליקויים ומסירת הדירה: בכתב התביעה טוענת התובעת לנזקים שונים שהשאיר אחריו הנתבע עם עזיבתו את הדירה, כדלקמן: הדירה לא סוידה כלל כמתחייב מהחוזה; מפסקי חשמל שבורים; הכיור בחדר הרחצה מפוצץ; ידית דלת השער בכניסה לדירה שבור; המוט בדלת הכניסה לדירה נעקר ממקומו; ידית ומנעול דלת הכניסה לדירה נעקר ממקומו; ידית ומנעול דלת היציאה לחצר שבורים; מנורות בחדרים נילקחו; תריסים שבורים בחצי החדר; את החצר/ גינה הותיר הנתבע מלוכלכת עם צמחיית בר בגובה של כחצי מטר; 2 בלוני הגז נילקחו; התובעת דורשת סך של 5,000 ₪ עבור עצם האיחור במסירת הדירה תקינה ומסוידת, וכן את עלות התיקונים שנדרשו בגין הנזקים בדירה.

סעיף 25ח. לחוק השכירות והשאילה התשל"א-1971, קובע הוראות מיוחדות ביחס לתיקון ליקויים בדירה שהושכרה למגורים, כדלקמן: (ב) על אף האמור בסעיף 7, המשכיר יתקן על חשבונו כל ליקוי או פגם אחר בדירה המושכרת שאינו כאמור בסעיף קטן (א) ואינו קל ערך, בתוך זמן סביר ולא יאוחר מ-30 ימים מיום שקבל דרישה לכך מאת השוכר, ואם היה פגם שתיקונו דחוף – יתקן המשכיר את הפגם בתוך זמן סביר ולא יאוחר משלושה ימים מיום שקבל דרישה כאמור; לעניין זה, "פגם שתיקונו דחוף" – פגם שאינו מאפשר מגורים בדירה באופן סביר; אין בהוראות סעיף קטן זה כדי לגרוע מהוראות סעיף 9(ג).

...

לפיכך, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין רכיב זה. סוף דבר: אני מקבלת את התביעה בחלקה ומורה כדלקמן: בגין איחור במסירת הדירה ועלות סיוד הדירה, ישלם הנתבע לתובעת סך של 4,000 ₪.

בגין אי תשלום חשבונות הארנונה והמים ישלם הנתבע לתובעת סך של 2,386 ₪ אשר שולמו על ידה ולאחר קיזוז סך של 500 ₪ בשל דוחות החנייה - 1,886 ₪.

בגין אי תשלום דמי השכירות עבור חודש יולי 2020 - ישלם הנתבע לתובעת סך של 5,000 ₪.