סמכות בית המשפט לדון בבקשה בעניין ברית מילה

הגם כך לא נעתר בית משפט קמא לאפשר את אותה שיחה במועד מאוחר יותר וזאת בשים לב לכך שבמעמד הדיון העורר שוחח עם באי כוחו בבית משפט "ומסיבה זו המטרה שלשמה ניתנה החלטת כב' השופט דורון ביום 1.5.19 מומשה". אשר לבקשת ב"כ העורר כי יתאפשר לעורר לשוחח עם בני משפחתו נקבע על ידי כב' השופטת דולב שיש לפנות בעיניין זה לשירות בתי הסוהר בבקשה מתאימה: "וככל שבקשתו לא תיענה – יש להגיש עתירה לבית המשפט המחוזי, שרק לו נתונה הסמכות להורות לשב"ס בעניינים אלו". ההחלטה של כב' השופט דורון התייחסה לבצוע שיחה אחת לעורך דינו שתקוים בתאריך 1.5.19.

למותר להוסיף כי במרביתם של המקרים, הקביעה בדבר סמכות מקבילה נעשתה בשים לב לדחיפותו של הסעד המבוקש (כמו במקרים של יציאה ללוויה, "שבעה", ולהבדיל, ברית מילה).

...

בכך סבורני נפל בית משפט קמא בהחלטתו מיום 01.05.19 לכלל טעות שכן כל אותם פסקי דין שקבעו קיומה של סמכות מקבילה, לרבות אלו שצוינו לעיל, דנו בשאלות הנוגעות לאפשרות יציאתו של העצור ממעצרו או לעצם שאלת החזקתו במעצר ולא לתנאי החזקתו של עצור או אסיר במשמורת שב"ס. כך בעניין חסיד, בית משפט עומד על ההבחנה האמורה וקובע כי בקשות הנוגעות לעצם המעצר מקומן במסגרת עיון חוזר לבית משפט ולא במסגרת עתירת אסיר, ולהיפך : שלטונות המעצר והמאסר אינם עוסקים, כידוע, כלל בעצם ההחלטה על המעצר או המאסר, והיא מסורה לבתי המשפט מכוח הוראות דין שונות .

נכון אמנם, כי בהצעת החוק באשר לעתירות אסירים (חוק לתיקון פקודת בתי הסוהר (מס' 5), תש"מ-1980, ה"ח תש"מ 99) הוגדרה עתירת אסיר כחלה "בכל ענין הנוגע לתנאי מאסרו או מעצרו או לסדריהם"; דברי ההסבר חוזרים על רעיון זה, ואילו החוק עצמו כפי שנתקבל מדבר "בכל ענין הנוגע למאסרו או למעצרו". אך סבורני כי ההקשר החקיקתי ברור, והוא כי עתירת אסיר עניינה ביסודה תנאיו של האסיר או העציר.

סוף דבר, ומכל המקובץ לעיל, הערר נדחה.

המבקש עותר לצירופו לתביעה כ"ידיד בית-משפט" ולאפשר לו להגיש טיעונים מטעמו בשאלות עקרוניות המתעוררות בתביעה בנוגע להסדרת הפיקוח של המדינה על מוהלים בבצוע ברית המילה במדינת ישראל, באשר לטענתו הוא מחזיק בידע ובמומחיות משפטית ומחקרית מיוחדת בסוגיה כאמור.

עוד נפסק שם, כי סמכות בית-המשפט לצירופו של גוף או אדם כ"ידיד בית-המשפט" "קיימת באופן עיקרוני. אולם סמכות לחוד ושיקול-דעת לחוד ויש לעמוד על המשמר בעיניין זה ולוודא, שאכן יש בצרוף צד נוסף להליך כדי לתרום הן לדיון עצמו והן לאנטרס הצבורי"; "אין מקום להצטרפותם של עותר "צבורי" נוסף או של משיב "צבורי" נוסף אם מתוך בקשתם נראה, כי הם חוזרים על עמדות שכבר נטענו על-ידי הצד שאליו הם מבקשים להצטרף" ו- "... יש מקום לצירופם של עותרים (או משיבים) נוספים רק "אם יש יסוד להניח, כי בהצטרפותם יהיה כדי לתרום תרומה מחדשת, שהיא בעלת משמעות בהקשר לסוגיה המתבררת לפני בית-המשפט, ואם יש מאידך גיסא, מקום לחשש, שהבירור הנאות ילקה בשל אי-צרופו של צד נוסף" [ההדגשה אינה במקור].

...

במ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) נעתר בית-המשפט העליון לבקשת הסנגוריה הציבורית להצטרף כ"ידיד בית-המשפט", בהינתן כי באותו הליך התבררה לראשונה סוגיית טיבו של ייצוג ראוי והשפעתו של ייצוג לקוי על המשפט בערכאה הדיונית ככלל, וכעילה למשפט חוזר בפרט.

בנסיבות העניין אני סבורה, כי דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

עוד יצוין כי בהתאם לפקודת נציבות שירות בתי הסוהר 04.40.00 "חופשות אסירים", המשיב מסווג לקטגוריה ב'1 –"אסירים שכל יציאה שלהם לחופשה מותנית באישור אח"מ/קמב"ס וכפופה לתנאים מגבילים [...]". למען תצא התמונה שלמה, יוזכר כי בתקופת מעצרו, בטרם החל המבקש לרצות את עונשו, ביום 5.10.2021 אישר בית המשפט המחוזי בבאר שבע למבקש שיחרור זמני לשם הישתתפות בברית המילה של בנו.

אשר על כן, ביום 26.5.2022 הגיש המבקש עתירה נגד החלטת השב"ס. לאחר שבית המשפט קמא עיין בחומר המודיעיני בעיניינו של המבקש, ולאחר דיון שהתקיים בעתירה ביום 8.6.2022, נדחתה עתירתו של המבקש.

למעלה מהדרוש אבהיר כי בעניינינו נראה שהמשיבה הפעילה את סמכותה כנדרש, באשר היא בחנה את הבקשה לגופה תוך היתייחסות לחוות הדעת המודיעיניות אשר היו מצויות בידיה, לפיהן יש חשש מפני כוונות שליליות מצד המבקש, וכן דיווח בדבר איום על סגל בשב"ס. לכלל השיקולים הללו צרפה את סרובו של המבקש להישתלב במסגרת טיפולית ואת עבירות המשמעת הלא מעטות שעבר במהלך מאסרו, ובעקבות זאת השיבה את פניו ריקם.

...

כמו כן, מזכיר המשיב כי הוא שוחרר בעבר לחופשה לרגל ברית המילה של בנו, ועמד בכל התנאים אשר הושתו עליו לצורך כך. המשיבה, מנגד, עומדת על כך שדין הבקשה להידחות על הסף, כיוון שהיא אינה מעלה שאלה משפטית כללית או בעלת עניין ציבורי אשר חורגת מעניינו של המבקש, אלא עוסקת ביישום הוראות הדין בעניינו הפרטני.

כמו כן, המשיבה טוענת כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף לגופה, שכן החלטות בעניין יציאה לחופשה, הן החלטות אשר קשורות קשר הדוק לניהול בית הסוהר, ועל כן הן מסוג ההחלטות שבית המשפט ייטה למשוך את ידיו מעיסוק בהן.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

טענות האם וב"כ נגד סמכות בית הדין האשה וב"כ העלו לראשונה את היתנגדותם לסמכות בית הדין בדיון בבית הדין האיזורי ביום ז' בשבט תשע"ט (13/01/2019) (שורות 12–20): "ב"כ האם: ילדה שיצאה מאשפוז בדרך כלל על מנת להמשיך את הטיפול, הרווחה מגישה בקשה לנזקקות לבית משפט לנוער וכדי להבטיח את משך הטיפול לא עושים את זה במאבק על המשמורת [...]

כשיש אי הסכמה ההורים פונים לבית המשפט ואין סמכות לבית הדין לידון בעיניין והראיה הכי טובה זה הבג"צ של ברית המילה שפסקה הנשיאה הגב' נאור שזה לא קשור למשמורת.

...

לטענת ב"כ המערערת אשפוזה של הקטינה במוסד רפואי פסיכיאטרי לתקופה ארוכה, וכן התדרדרותה המנטאלית והנפשית של הקטינה, הם שינוי נסיבות קיצוני, שאמור להוביל למסקנה שיש להוציא את המשמורת של הקטינה מידי האב.

לכן, כאשר בית הדין כבר התחיל לדון בחינוך הבת בהסכמת הצדדים, ולא העלתה האישה טענה של חוסר סמכות בהזדמנות ראשונה, כבר אינה יכול להעלות לאחר מכן, טענה של חוסר סמכות בנושא החינוך בשלב זה. יובהר ויודגש, שבג"ץ ברית המילה עליו הסתמך ב"כ האישה, נמנע מלהיכנס לעובי הקורה של סוגיית החינוך, ועסקה בחילוק שבין סוגיית ברית המילה לבין סוגיית החינוך, כפי שכתבה המשנָה לנשיא מ' נאור שם (סעיף 30): "החלטה בעניין ברית מילה היא החלטה מורכבת ורגישה. היא מערבת, פרט לאקט פיזי בלתי הפיך בגופו של ילד, שאינו צד להליכי הגירושין, שאלות הקשורות בזכויות יסוד כחופש דת או חופש מדת וכן שיקולים חברתיים ותרבותיים." ובהמשך הדברים (סעיף 34): "גם אם תאמר שענייני חינוך הם עניינים שניתן לכורכם בתביעת הגירושין, אין הדבר מחייב מסקנה כזו בענייננו. מסקנתי נסמכת על ההבדלים בין תחום החינוך לבין עניין ברית המילה. עד כה, התרכזו בפסיקה סכסוכים בתחום החינוך בשאלה מעשית, והיא באיזה מוסד חינוכי ילמדו הילדים לאחר הגירושין. בניגוד לברית מילה, שאלת אופיו של המוסד החינוכי שבו ילמד הילד אינה מערבת אקט פיזי בגופו [...] זאת ועוד: מבחינה מעשית, גירושיהם של ההורים עשויים לחייב הכרעה בשאלה איזה מוסד חינוכי יפקוד הילד מדי יום ביומו לאחר הגירושין. זאת, בין אם משום שפעמים רבות בחירת המוסד החינוכי תלויה במקום המגורים של הילד, העשוי להשתנות עקב פרידתם של הוריו, ובין מסיבות אחרות. בשונה מכך, ברית מילה היא אקט חד־פעמי ובלתי הפיך, אשר לגירושיהם של ההורים אין כל השפעה מעשית עליו. על כן, מקובלת עליי עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, שלפיה בהשוואה לתחום החינוך, סוגית ברית המילה מצויה במעגל רחוק יותר מגרעין הנושאים המצויים בסמכותו המקורית של בית הדין הרבני." ברור הדבר, כי בעניין זה, נושא הפנימייה שבתיק שבפנינו דומה יותר לנושא החינוך מאשר לנושא ברית מילה.

אולם, ייתכנו נסיבות אחרות, שהערכאה המוסמכת לקבוע משמורת והחזקת ילדים תגיע למסקנה שמקום מגורים אחר ייתן מענה יותר הולם לצרכי הקטין, בין אם זה בבית אחד הקרובים, כגון סבא וסבתא, ובין במסגרת אחרת, כגון פנימייה, כבנידון דנן.

מסקנה אשר על כן, לאור האמור לעיל, אנו קובעים: הערעור בנוגע למשמורת נדחה, והחלטות שנתנו בנושא בעינן עומדות.

בתגובתו לעתירה, המשיב עמד על כך שכדי להיתמודד עם מגיפת הקורונה, שירות בתי הסוהר נוקט בשורה של פעולות מנע על מנת לשמור על בריאות האסירים והסוהרים, ובתוך כך התקבלה החלטת גורפת כי אסירים לא ייצאו לחופשות מחוץ לכותלי בית הסוהר; ונכון לעכשיו, ניתן לאשר חופשה מיוחדת רק כאשר מדובר בברית מילה של בן האסיר או לצורך הישתתפות בהלוויה של בן מישפחה מדרגה ראשונה – אירועים בלתי מתוכננים שלא ניתן לשנות את מועדם.

נקבע כי ההוראה שקבע המשיב בכל הנוגע לחופשות מיוחדות של אסירים היא סבירה; ובהקשר זה נאמר כי "בזמנים מיוחדים כגון הזמן הנוכחי, שבהם יש צורך בהיערכות מיוחדת של כל תושבי מדינת ישראל, וודאי יש צורך מיוחד בשמירה נגד התפשטות הנגיף במוסדות סגורים כגון בתי כלא". לנוכח האמור, נקבע כי חרף נסיבותיו האישיות של המבקש, ההחלטה שהתקבלה בעניינינו היא סבירה ואין הצדקה להתערב בה. המבקש ממאן להשלים עם ההחלטה, ומכאן הבקשה לרשות ערעור שלפניי.

נוסף על כך, מאז שהוגשה הבקשה חל שינוי משמעותי במצב המיגבלות שהוחלו על הציבור בישראל – ומחר בשעות הצהריים המדינה עתידה לעבור למתכונת של סגר למשך שלושה שבועות (ראו: תקנות סמכויות מיוחדות להתמודדות עם נגיף הקורונה החדש (הוראת שעה) (הגבלת השהייה במרחב הצבורי והגבלת פעילות), התש"ף-2020).

עם זאת יוער, כי חרף אמות המידה המצומצמות שנקבעו ליציאה לחופשה חריגה בעת הנוכחית, ובלא להמעיט מן החשיבות הנודעת לניהול תקין ואחראי של בתי הסוהר ב"ימי קורונה", מצופה מן המשיב להפעיל את שיקול דעתו ביחס לכל בקשה לחופשה שאסיר מגיש, ולקבל החלטה בהתאם לנסיבות הקונקרטיות שעומדות לפניו – ומעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים לפני בית המשפט המחוזי הרושם הוא שכך אמנם נעשה (ראו בהקשר זה: רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי, פסקה 4 (24.6.2020) וכן: רע"ב 6436/20 סרור נ' שירות בתי הסוהר (14.9.2020)).

...

לאחר עיון בבקשה, על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים.

התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור נדחית.