סמכות בית המשפט העליון להורות על דיון חוזר

אשר לנימוק השני העומד בבסיס הבקשה – החשיבות או החידוש בהחלטת האישור, טוענות המבקשות כי גם אילמלא הוגש ערעור התובעים הייצוגיים היה מקום להורות על העברת הדיון החוזר לבית המשפט העליון, וזאת בהתאם להוראות סעיף 41(ה)(2) לחוק בתי המשפט, ועל פי חלופותיו – אשר כל אחת מהן, לטענת המבקשות, מצדיקה בפני עצמה את העברת הדיון.

אולם יתרה מכך, אף אם מדובר היה בסוגיות בעלות "חשיבות, רגישות או חידושים מיוחדים" – הרי שגם במקרה זה, סמכותו של בית המשפט להורות על העברת הדיון לבית המשפט העליון, היא סמכות שבשיקול דעת.

...

לצד דברים אלה מצאתי לנכון לציין, כי אילו יעמוד ערעור התובעים הייצוגיים בפני בית המשפט העליון במקביל לבקשה לדיון חוזר שהוגשה בפני מותב זה, יהיה בכך כדי להציב בית משפט זה בפני אתגר, האם על יסוד כלל השיקולים המנויים לעיל – וחרף הערעור שתלוי ועומד בפני בית המשפט העליון – תיוותר המסקנה בדבר אי-העברת הדיון, על כנה.

במקרה שלפנינו כאמור, הודיעו התובעים הייצוגיים על נכונותם לחזור בהם מן הערעור, אולם סבורני שאין די בהצהרתם זו על מנת שלא להידרש להיבט זה טרם מתן הכרעה בבקשה, וכל עוד לא נמשך הערעור דה פאקטו.

סוף דבר אשר על כן, נוכח כל האמור לעיל, הרי שמבלי לקבוע דבר או חצי דבר באשר לדרך בה ראוי להם לתובעים הייצוגיים לנהוג בקשר עם ערעורם – בטרם נכריע בבקשה, אמליץ לחבריי כי נורה לתובעים הייצוגיים להגיש הודעה בנדון לבית משפט זה אשר לגורל הערעור שהוגש על ידם – ובהתאם לכך תינתנה הכרעתנו הסופית בבקשה להעברת דיון, על יסוד כל הטעמים והנימוקים אשר פורטו בהחלטה דנא.

יוער, כי ביום 1.6.22 הוגשה על ידי העוררים בקשה דחופה לעיון חוזר לביטול החלטה הנ"ל. באשר לזו קבע כב' השופט קפלן - "בקשות לביטול צוי התפיסה תידונה בבית המשפט שהוציא את הצוים". נימוקי הערר במסגרת הודעת הערר ובמסמך השלמת טיעונים בכתב טענה הסנגורית, ששגה בית המשפט קמא בכך שלא דן בבקשה החזרת התפוסים לגופה, שכן הייתה לו הסמכות המקומית (והעניינית ) לעשות כן. עוד נטען, כי העברת דיון לבית משפט אחר (במקרה זה לבית משפט השלום בראשון לציון) נעשתה שלא כדין, שכן רק בית המשפט העליון מוסמך להורות על העברת הדיון, לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט.

...

לאור המקובץ, התבקשתי לקבל את הערר ולהורות על השבת הדיון בבקשה לבית משפט השלום בחדרה.

טיעוני המשיבה ב"כ המשיבה הודיעו כי הם מתנגדים להודעת הערר ותומכים בהחלטת הערכאה הראשונה, מהטעמים המפורטים לעיל.

נמצאנו אפוא במצב משפטי ומעשי מאד בלתי רצוי; הרשות החוקרת חייבת להזדעק אל בתי משפט שונים ברחבי הארץ כשבאמתחתה חומרי חקירה מרובים, על הקושי הלוגיסטי הטמון בכך (ובצורך להציגם לעיתים בו זמנית בבתי משפט שונים); עבודת הרשות החוקרת תושבת לנוכח הפיצול בדיונים (ובכך נפגע הן האינטרס הציבורי לחסוך במשאבים הן האינטרס של הנחקרים שחקירתם תסתיים במהרה); על החשש למתן החלטות סותרות בערכאות השונות עמדנו לעיל וראוי להזכיר גם את הבזבוז המשווע של זמן שיפוטי הכרוך בשמיעת דיונים הנסבים סביב חומר ראייתי עובדתי ומשפטי כמעט זהה במספר בתי משפט בו זמנית.

בפסיקתו, מציין בית המשפט העליון, כי מושכלות יסוד מחייבות "לרכז את הדיון...לפני בית משפט אחד". על כך עמדה כב' השופטת ע' ברון בהחלטתה במסגרת בש"פ 3332/15 מדינת ישראל נ' שפריר (ניתן ביום 19.5.15) בציינה כדלהלן- "...לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, במובן זה שהדיון בבקשה להחזרת תפוס יועבר לבית משפט השלום בראשון לציון. סבורתני כי ככל שניתן, מן הראוי לרכז את הדיון בבקשות השונות הקשורות לפרשה, לפני בית משפט אחד. זאת מאחר שבנסיבות המקרה ולנוכח היקף הפרשה כנטען, קיום הדיון בבקשות שונות הקשורות בפרשה לפני בית משפט שאינו מעורה בה, יחייב התעמקות ולמידה של חומר הראיות באופן שעשוי לגרום לבזבוז זמן שיפוטי ולהכרעות סותרות;.." (ההדגשות אינן במקור).

מתאימים לעניין זה הדברים שנכתבו במסגרתו של בש"פ 4455/00 מדינת ישראל נ' בדווי (ניתן ביום 22.10.00) ולפיהם – "..ההנחה הבסיסית האמורה להנחותנו היא שחוקים הדנים בסדרי הדין הפליליים אמורים להשתלב זה בזה על-מנת ליצור מערך חקיקה אחיד וקוהרנטי. ההרמוניה החקיקתית מחייבת שחוקים העוסקים באותה מאטריה – בענייננו, סדר הדין הפלילי – יעלו בקנה אחד. מקום שישנם שני פירושים אפשריים להוראת חוק, יש להעדיף את הפירוש אשר יאפשר את השתלבות ההוראה במערך החקיקה הכללי שבו היא נתונה". מכל האמור לעיל עולה, כי הערכאה הראשונה נהגה כראוי כאשר הורתה על מחיקת הבקשה והפנתה את המבקשים אל בית משפט השלום בראשל"צ. יוצא, אפוא, כי הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בש"פ 3569/23 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: נתן שמואל נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעמ"ת 31456-03-19 מיום 5.5.2023 שניתנה על ידי כב' השופט א' סלאמה בשם המבקש: עו"ד מורן שלזינגר ][]החלטה

בית המשפט המחוזי קיבל את הערר באופן חלקי, והורה על החזרת התיק לבית משפט השלום שיקיים דיון חוזר בבקשה למעצר עד תום ההליכים לאחר שיונח בפניו תסקיר מעצר.

כידוע, דיון בנושא מעצר ב"גילגול שלישי" לפי סעיף 53(א1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 שמור למקרים מיוחדים, בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית החורגת מעניינים של הצדדים להליך; או כאשר מתעורר חשש לאי צדק חמור או לעיוות דין, כגון כתוצאה מפגיעה לא מידתית בזכויות הנאשם או אי מתן משקל ראוי לשלום הציבור ולבטחונו (ראו למשל בש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל, פסקה 9 (14.8.2012); בש"פ 4900/12 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 8 (25.6.2012); בש"פ 4587/21 מריאשקין נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.7.2021)).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות המבקש ובנספחים שצורפו לבקשה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

מהמקובץ לעיל עולה בבירור כי במקרה כמו זה שלפנינו – כשמדובר בבקשת רשות ערר ב"גלגול שלישי" על החלטת ביניים בהליך מעצר – בית המשפט ככלל ייטה שלא להתערב.

לאור האמור לעיל, הבקשה למתן רשות ערר נדחית בזאת.

בבית המשפט העליון רע"א 8078/23 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: מאור להב נ ג ד המשיבים: 1. שמואל גוטמן 2. פנדה יישומי מסחר בע"מ בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (המחלקה הכלכלית, השופט מ' עלי) מיום 18.9.2023 בת"א 4806-06-22 ות"א 10140-06-22 בשם המבקש: עו"ד צבי בר-נתן; עו"ד אבישי חלפון; עו"ד שניר רטנר בשם המשיב 1: עו"ד יותם בלאושילד; עו"ד גוני בלומנפלד; עו"ד רעות דהן-היימן; עו"ד טל גל בשם המשיבה 2: עו"ד זוהר לנדה; עו"ד ערן וינר; עו"ד לינה מחולה; עו"ד חן סגל ][]החלטה

גוטמן עתר בבקשתו האמורה כי בית המשפט המחוזי יורה על קיום דיון והצבעה חוזרים או משלימים בנוכחותו, זאת בהמשך להחלטת הדירקטוריון שהתקבלה בהעדרו.

גוטמן עיגן בקשותיו בסמכות הנתונה לבית המשפט מכוח הוראת סעיף 191 לחוק ליתן קשת רחבה של סעדים במקרה של קפוח בעל מניות.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, ובבקשת רשות הערעור והתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

סוף דבר – לנוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם לכל אחד מן המשיבים את הוצאות ההליך בסך 7,500 ₪.

ביום 4.1.2024 קבעתי מועד לדיון והוריתי על קבלת תסקיר בעיניינו של המבקש, נוכח חלוף הזמן ועמדת בית המשפט העליון.

דיון והכרעה סעיף 52(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) קובע, כי משניתנה החלטה לעניין מעצר עד לתום ההליכים ניתן לבקש מבית המשפט לעיין בה מחדש, אם "נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה". הליך של עיון חוזר מאפשר בחינת ההחלטה על מעצר המבקש עד תום ההליכים, מתוך הכרה בכך שמאז שניתנה עשוי לחול שינוי בנקודת האיזון בין עניינו של המבקש בחרותו לבין האנטרס הצבורי בהגנה על בטחונו והבטחת תקינותו של ההליך המשפטי (בש"פ 2/06 זילברפרב נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (7.2.2006)).

...

ביום 12.12.2022, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן וכן תסקיר משלים, ניתנה החלטתי בבקשת המשיבה להורות על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים הפליליים נגדו, במסגרתה הוריתי על מעצרו של המבקש בפיקוח אלקטרוני.

בית המשפט העליון (כבוד השופטת ר' רונן) עמד במסגרת החלטתו על כך שהמבקש הגיש בקשה לעיון חוזר, ובנסיבות אלה סבר, כי ראוי להיעתר לבקשת ההארכה ולהותיר את ההכרעה ביחס להשלכה של שינוי הנסיבות (הן עוצמת הראיות והן חלוף הזמן והעדויות שנשמעו) לבית המשפט המחוזי.

אציין, כי אני סבורה שלתנאים שהציב שירות המבחן ראוי להוסיף גם צו פיקוח שלו, כפי שהומלץ בעבר.

סיכומם של דברים, אני סבורה כי בענייננו, בעת הזו, באיזון בין האינטרס להגן על הציבור מפני מסוכנות המבקש והרצון להבטיח את תקינות ההליך המשפטי לבין ההגנה על זכותו של המבקש לחירות טרם הוכרע דינו - השתנתה נקודת האיזון.

עם זאת, יש בשינוי הנסיבות כדי להביא למסקנה לפיה בעת הזו ניתן לאיין את החשש מהמבקש בדרך שאינה מעצר מאחורי סורג ובריח, וכי ניתן להמשיך את מעצרו בפיקוח אלטרוני.