סמכות בית המשפט המחוזי לבטל צו בית דין רבני

" בעיניין חבס הוגשה תובענה על דרך המרצת פתיחה בה בית-המשפט המחוזי נתבקש להצהיר כי החלטות הדירקטוריון בשתי חברות בטלות.

בימ"ש העליון אישר בעיניין חבס את מסקנת בימ"ש המחוזי "כי ממכלול נסיבות זה מתבקשת המסקנה כי בדין נקבע שהתובענה הנה בסמכותו של בית-המשפט לעינייני מישפחה. מתוך החומר שהונח בפני בית-המשפט המחוזי אכן עולה כי יחסי המשפחה הקשים – בין האב לבנו, בין הבן לאשת אביו, בין האב לאשת הבן – תרמו תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה." על פי ההלכה שנקבעה בעיניין חבס בימ"ש קובע כי מתוך החומר שהונח לפניו עולה כי הקרע בין בני הזוג תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה בה אביו של בן הזוג מבקש לקבוע שמכונית הרשומה בבעלות בנו שייכת למבקשת המכנה עצמה בבקשה "חברה משפחתית". המבקשת נימצאת בבעלות מלאה של האב והבן מועסק בה. במהלך הדיון היום התברר כנדבך נוסף למכלול הראיות התומך במסקנה בדבר היות המחלוקת בגדר סיכסוך בתוך המשפחה, כי בית הדין הרבני הדן במחלוקת בין בני הזוג הוציא תחת ידיו צו עיקול על המכונית.

...

בימ"ש לא קובע מסמרות במחלוקת למי שייכת המכונית שכן הגיע למסקנה שאין לו סמכות עניינית להכריע במחלוקת כבר בתחילת ההליך, כמצוות הלכת חבס.

סוף דבר אשר על כן, מוחק התובענה מחמת חוסר סמכות עניינית.

המבקשת תשלם למשיבה 2 שכ"ט בא כוחה בסך של 7,500 ₪.

בתמצית נטען, כי יש לבטל את הצוים, בהיות בקשת האב מטעה וכוזבת – באשר כלל לא מיתנהל הליך בוררות בין הצדדים – ומשום שבית המשפט המחוזי נעדר סמכות עניינית לידון בעיניין – שכן בסכסוך משפחתי עסקינן, וסמכות השיפוט נתונה לבית המשפט לעינייני מישפחה.

בית המשפט המחוזי עמד על כך שבהתנהלותו הקודמת של האב לפני בית המשפט לעינייני מישפחה, לפני פחות משנתיים-ימים, תיאר האב את הסיכסוך כעניין משפחתי, כאשר לדבריו "הסיכסוך העיסקי בין הצדדים גרם לשבר של ממש בתוך המשפחה". עוד צוין, כי האב גם נקט בהליכים בבית הדין הרבני נגד גרושתו, אמו של הבן, וגם בהליכים הללו נקשר הסיכסוך העיסקי.

...

על יסוד האמור, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי יש להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה, וזאת ללא צורך בהגשת תגובה מאת המשיב.

אשר על כן, הבקשה נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע.

בית המשפט סקר את הדין בעיניין ביטול למפרע של צו לקיום צוואה שהוציא בית הדין הרבני בלי הסכמה של נוגע בדבר.

נקבע כי גם אם בהחלטת הביטול שגה בית המשפט לעינייני מישפחה ביישום הדין, אין מדובר בחריגה מסמכות, והתרופה לשגגה היא בהליכי ערעור; וכי הליכים אלה נדחו (לבסוף בבע"ם 7386/20 פלוני נ' האפוטרופוס הכללי מחוז תל אביב (6.12.2020) (כב' השופט מ' מזוז.

בתמצית, נטען כי לבית המשפט לעינייני מישפחה לא הייתה סמכות לבטל (בהחלטת הביטול) צו חלוט לקיום צוואה; כי גם אם העניין לא נטען במועד, אין לכך השפעה; וכי החלטת הביטול שגויה לגופה, בין היתר משום שהמנוח נתן את הדירה למשיבה במתנה בבית הדין הרבני, ומשום שלא הוכח שהדירה נרשמה על שם המשיבה מכוח ירושה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי למסקנה שדינה להידחות.

בקשת הרשות לערער נדחית אפוא.

התובעת הגישה ביום 10.02.20 לבית הדין הרבני בקשה לביטול צו הירושה וביום 11.02.20 דחה בית הדין הרבני את הבקשה, שכן לא צורפה צוואה מאוחרת או אסמכתא לטענותיה לביטול צו הירושה.

ככל שהיווצרותה של עילת התביעה נוגעת לאספקטים אזרחיים, שאינם קשורים לירושה, ואינם במומחיותו של בית המשפט לעינייני מישפחה, כך פוחת הצידוק להכיר בסמכותו לידון בתובענה זו. כך, למשל, בעיניין אפק נדון "סיכסוך עסקי מסחרי" ש"נעדר כל מאפיין של סיכסוך ירושה", אשר התבסס בעקרו על דיני החוזים ודיני הנזיקין, ועל כן הוחלט כי סמכות השיפוט לגביו נתונה לבית המשפט המחוזי (ת"א (מחוזי מרכז) 1994-09-08 אפק נ' תובל ]פורסם בנבו[ ( 16.5.2010 ).

התובעת מבקשת כי בית משפט זה ישמש כערכאת ערעור על בית הדין הרבני ויעניק לה את הזכויות שהייתה אמורה לזכות בהן, לשיטתה, לו הייתה מבוטלת הצוואה משנת .

...

לבית משפט זה סמכות לדון בסכסוך בין התובעת לבין הנתבעת אשר על כן אני קובעת כי התביעה כנגד הנתבעת 1 תימחק.

ומקוימת צוואה שהתובעת טוענת שנערכה לאחר הצוואה משנת לאור האמור לעיל, אני מורה על מחיקת התביעה כנגד הנתבעת 1 מאחר ובית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון בה. אשר לתביעה כנגד נתבעים 2 ו- 3 – התובעת תנמק מדוע לא תימחק התביעה כנגדם על הסף נוכח המפורט בסעיפים 27 ואילך להחלטה זו וזאת בתוך 7 ימים.

אולם, בסופו של דבר, בפסק דינו מיום 14.11.2023 קיבל בית הדין הרבני הגדול את העירעור וקבע כי כל עוד הצדדים לא הסכימו להתדיין בפני בית הדין הרבני, הסמכות לידון בעיניינן של הקטינות נתונה לבית המשפט לעינייני מישפחה.

יחד עם זאת, לנוכח המלצותיהם של גורמי הרווחה, קבע בית הדין הרבני הגדול כי צו המניעה הזמני יוסיף לעמוד בתוקף עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית המשפט לעינייני מישפחה, ככל שהצדדים יבחרו בניהול הליך מתאים בערכאה זו. חרף האמור, בחודש יולי 2023 עברה האם להתגורר עם הקטינות בעיר האחרת, והקטינות לא שולבו במסגרת חינוכית חדשה.

ביום 19.11.2023 הגישה האם לבית המשפט לעינייני מישפחה בקשה לפי תקנה 12 לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי מישפחה, התשע"ו-2016, שבה ביקשה להורות על ביטול הצוו שניתן על ידי בית הדין הרבני האיזורי.

בפועל, האם הגישה את העירעור לבית המשפט המחוזי בשאלת הסמכות באותו מועד שבו ניתנה החלטתו של בית המשפט לעינייני מישפחה הדוחה את בקשתה לחזור בה מההסכמה שנתנה.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, כמו גם בתיקי בית המשפט של הערכאות הקודמות במערכת "נט המשפט", באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף ללא צורך בתשובה, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הכלל הדיוני שלפיו בית המשפט לענייני משפחה רשאי לסטות מסדרי הדין ולנהוג בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק (ראו: סעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה וכן תקנה 1ב לתקנות הנוער).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית, ועמה גם הבקשה לעיכוב ביצוע.