סמכות בית המשפט המחוזי בירושלים להכריע בתביעת נזיקין באזור השטחים

בבית המשפט העליון רע"א 3065/21 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת י' וילנר המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיבים: 1. עיזבון המנוח יוסף סאמי יוסף שואמרה 2. סאמי יוסף סלמאן שואמרה 3. חלימה חסן אחמד שואמרה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 38157-10-20 מיום 11.3.2021, שניתן על-ידי כב' השופטים ר' יעקובי, מ' בר-עם וח' מ' לומפ בשם המבקשת: עו"ד ישראל בלום; עו"ד מלי אומיד-ברגר בשם המשיבים: עו"ד גדעון פנר; עו"ד ורד נעים ][]פסק-דין

רקע והליכים קודמים ביום 19.3.2014, בסביבות השעה 7:00 בבוקר, זיהה מארב של כוח צבאי (להלן בהתאמה: המארב והכוח הצבאי) שפעל בסמוך לגדר הבטחון (להלן: הגדר) באיזור לכיש, שלוש דמויות שמתקרבות לגדר, ובהן המנוח בן ה-14 (להלן: הקבוצה) חודרות דרכה, ונכנסות לשטח ישראל.

בפסק דינו, סקר בית משפט השלום בהרחבה את התשתית הראייתית שהובאה לפניו, ובכלל זה סרטונים שתיעדו חלקים מהארוע (להלן: הסרטונים); עדות הלוחם שירה במנוח (להלן: ל'); עדות סגן מפקד יחידת הסיור; עדותה של רס"ן מריאנה בנימינוב, רמ"ד נזיקין בשטחים (להלן: רס"ן בנימינוב); עדות אבי המנוח – מר סאמי יוסף סלמאן שואמרה (המשיב 2); ועדותו של מר אלמונתצר באללה גמאל אלדרדון, שהיה אחד משלושת חברי הקבוצה.

נטען עוד כי סעיף 5(ב) לחוק אינו שולל את סמכותו של בית המשפט לקבוע כי לא ניתן להכריע בשאלת סיווגו של ארוע כ"פעולה מלחמתית", אלא רק לאחר שמיעת כלל הראיות בתיק, וזאת, לטענתם, כפי שפעל בית המשפט המחוזי בעניינינו.

הלכה למעשה, פסק דינו של בית המשפט המחוזי טומן בחובו שתי קביעות אופראטיביות: האחת, החזרת הדיון בתביעה לבית משפט השלום לשם בחינת טענת המשיבים לרשלנות; והשנייה, החזרת הדיון לבית משפט השלום בנוגע לסיווגו של הארוע – אם כ"פעולה מלחמתית", אם לאו, וממילא ביטול פסק דינו של בית משפט השלום לפיו מדובר ב"פעולה מלחמתית" המקימה למדינה חסינות מאחריות נזיקית.

הינה כי כן, הן לשונו הברורה של סעיף 5(ב) לחוק, הן תכליתו הסובייקטיבית העולה במובהק מדברי ההסבר להצעת תיקון מס' 8 ומדיוני הועדה עובר לחקיקתו, והן הפסיקה בנידון, מלמדות כולן כי ככל שנטענה טענה מקדמית לסיווג פעולה כ"פעולה מלחמתית", על בית המשפט לידון בה ללא דיחוי, לרבות במקרים בהם נידרשת בחינת ראיות לצורך כך. יישום הדברים שלעיל על ענייננו מעלה כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר הורה על השבת הדיון בתביעה לבית משפט השלום לשם הכרעה בטענת המשיבים לקיומה של רשלנות, טרם שהכריע בשאלה הראשונית בדבר סיווג הארוע כ"פעולה מלחמתית", ובודאי שלא היה מקום לכרוך את בירורן של שתי סוגיות אלה יחדיו.

...

כמו כן, נדחתה אף טענת המשיבים באשר לאי העדת התצפיתנית ומפקד הכוח הצבאי על-ידי המדינה, ונקבע כי "די בעדים שהעידה המדינה כדי לבסס את המסקנה שעסקינן בפעולה מלחמתית". בית משפט השלום עמד עוד בפסק דינו על כך שחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 8), התשס"ח-2008 הרחיב את הגדרת "פעולה מלחמתית", כך שכיום "לא בנקל ייקבע כי פעולה של לחימה בטרור אינה עולה כדי פעולה מלחמתית". לאור כל האמור, נקבע כי המנוח מצא את מותו עקב "פעולה מלחמתית", ומשכך נדחתה התביעה על הסף.

לפיכך, יש לקבל את הערעור בכל הנוגע לקביעות בית המשפט המחוזי בדבר החזרת הדיון לבית משפט השלום לשם בחינת טענת הרשלנות.

אשר על כן, אני סבורה כי יש לקבל את הערעור באופן חלקי אף בכל הנוגע לקביעתו המתוארת של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור ולבטל את קביעת בית המשפט המחוזי אשר הורה להשיב את הדיון לבית משפט השלום לשם בירור טענת הרשלנות.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 5597-04-20 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נ' ריאן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט עבאס עאסי המערערת ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד גייזלר שמואל המשיבים 1. בהגת רזק ריאן 2. AL TAKAFUL INSURANCE ע"י ב"כ עו"ד מוחמד רשיד פסק דין

התאונה ארעה בכביש 55 המוביל מכיוון כפר סבא לאיזור העיר שכם, באזור השומרון המוגדר כשטח "C" בהתאם להסכמים שנחתמו שבין מדינת ישראל לבין אש"פ. המשיבים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה כי על התביעה חל הדין הפלסטינאי ולמערערת אין זכות שבוב נגדם, משום שאין לה רישיון לעסוק בעינייני ביטוח בתחומי האחריות של הרשות הפלסטינאית.

תמצית טענות הצדדים לטענת המערערת, טעה בית המשפט קמא כאשר החיל על התאונה הסדר חוקי מתחום ניזקי הגוף, בעוד שמדובר בתביעה לניזקי רכוש; על פי הסכם הביניים שנחתם בין מדינת ישראל לבין אש"פ, המנהל האזרחי הוא המופקד על העניינים האזרחים בשטח C; רק חלק מהסמכויות האזרחיות הועברו לרשות הפלסטינאית; המטרה המפורשת של ההסכם הייתה להעביר לרשות הפלסטינאית סמכויות לגבי פלסטינאים ולא לגבי ישראלים; עצם זכות השבוב קיימת בחקיקה ביהודה ושומרון; ההסדר הבטוחי הישראלי הוחל על הנהגים הישראלים בשטחי הגדה.

בפסק דינו היתייחס בית המשפט המחוזי לבררת הדין בתביעת השבוב וקבע כי יש להבחין בין תביעת התיחלוף של המבטח לבין תביעת הנזיקין של הניזוק- המבוטח אשר בגינה נתבע השבוב; נקבע כי בעוד שלגבי תביעת הנזיקין תחול בררת הדין בנזיקין, הוא דין מקום ארוע התאונה, כפי שנקבע בעיניין ינון, הרי שלגבי תביעת התיחלוף יחול הדין החל על היחסים שבין המבטח למבוטח.

מעבר לנדרש, אוסיף מספר הערות לעניין הוכחת הדין הנזיקי הפלסטינאי: כפי שצוין בצדק על ידי בית משפט קמא, הכלל הוא שעל התובע הנטל להוכיח את הדין הזר באמצעות חוות דעת; ואולם, יש גם טעם רב בדבריו של בית המשפט קמא בסעיף 10 לפסק דינו בדבר התכנות להחלת חזקת שויון הדינים, במקרה דנן, כפוף לטיעון לצדדים בעיניין זה. זאת ועוד, נראה כי ניתן אף להוכיח את הדין הפלסטינאי באמצעות פסקי דין קודמים שהמבטחת הפלסטינאית הייתה צד להם, ובהם התברר והוכרע הדין הפלסטינאי הרלוואנטי לתביעה, וזאת מכח הכלל בדבר השתק פלוגתא (השוו לדוגמא: ת.א. 28477-09-13 יגמור ואח' נגד קרנית ואח' (15.7.2018, פסקה 10; ת"א 6650-12-14 פלוני נגד תואם ואח' (9.12.2019).

...

כמו כן, נטען על ידי המשיבים כי הנטל על המערערת להוכיח את הדין הזר, בעוד שהיא לא הגישה חוות דעת להוכחת הדין הפלסטיני; לכן, דין תביעתה להידחות על הסף.

לסיכום, נקבע על ידי בית המשפט קמא כי, משלא הגישה המערערת חוות דעת מומחה לצורך הוכחת הדין הזר, ואף לא ביקשה לתקן מחדלה ולהגיש חוות דעת כזו, יש לקבוע כי אין באפשרותה להוכיח את עילת תביעתה, ולכן דין התביעה להידחות על הסף.

מנגד, נטען ע"י המשיבים כי, אין בסיס להבחנה שהמערערת מבקשת לעשות בין הדין החל על תביעה לפיצויים בגין נזק גוף לבין תביעת לשיבוב בגין נזקי רכוש; על פי הפסיקה, תביעת שיבוב צריכה להבחן על פי הדין החל במקום אירוע התאונה; מדובר במשיבים שהם תושבי השטחים, נעדרי זיקה כלשהי לישראל, ואירוע שהתרחש בשטחי הגדה, ולכן התביעה צריכה להתברר על פי הדין הפלסטיני החל במקום האירוע; פסק דינו של בית המשפט קמא, ניתן כהלכה בהתאם לפסיקה הרבה שניתנה בעניין זה, ולכן דין הערעור להידחות.

בנוסף מקובלת עלי קביעת בית המשפט קמא שלפיה המקרה דנן אינו מקים נסיבות חריגות שמצדיקות החלת הדין הישראלי על התאונה.

לפיכך סבורני כי אין מקום להתערב בפסיקת בית המשפט קמא בדבר סילוק התביעה; יחד עם זאת, יש לציין בעניין זה כי סילוק התביעה ללא הכרעה בה לגופה אינו יוצר מעשה בית דין, ודינו כדין מחיקת התביעה, לפיכך התובעת רשאית להגיש תביעה חדשה בהתאם לעקרונות שנקבעו לעיל.

סוף דבר: הערעור נדחה, כפוף לאמור לעיל, לרבות האפשרות להגיש תביעה חדשה.

פסק דין רקע התובע, עו"ד אהרון ברוכין (להלן: ברוכין) ייצג את הנתבע 2 בתביעה נזיקית אשר היתנהלה בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 11950/09).

בד בבד עם העברת הייצוג לידיו ביקש חינאווי את העברת ההליך לבית המשפט המחוזי בירושלים היות שסבר כי הפצוי אשר עשוי להיפסק לטובת חמאד גבוה מגבול הסמכות העניינית של בית משפט השלום.

דיון והכרעה תביעה לאישור עיקול בין ברוכין לחמאד נכרת הסכם שכר טירחה לפיו זכאי ברוכין לשכר גם בסיטואציה כבדנן בו בחרו חמאד להפסיק את ההיתקשרות.

מה גם שהבנק בו בוצעה הפעולה מצוי בשטחי הרשות וממילא קיים קושי בקבלת המידע הרלוואנטי (את עצם ההפקדה דוקא בבנק זה הסביר חינאווי בשיקולי נוחות, הסבר שאינו מניח את הדעת נוכח מקום מגוריו ומשרדו באיזור חיפה – ראו בעמ' 81).

...

נוכח כל האמור מתקבל הסעד המבוקש בהליך זה, אישור העיקול, ולכך משמעות גם בנוגע להמשך הדרך, בהתאם לתקנות 381-382 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

נוכח כל האמור אני קובע כי בין הצדדים נכרת הסכם בעל פה לפיו ישלם חינאווי לברוכין את שכר הטרחה לו היה זכאי אם הייתה מאושרת הפשרה עליה הוסכם עם חברת כלל.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' דורות) מיום 9.8.2020 בתיק פר"ק 24310-09-14, שעל-פיה נדחתה בקשת המבקשים למתן היתר לתבוע את המשיבה 1, הנמצאת בהליכי פירוק, שלא על דרך הגשת תביעת חוב.

באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת פורסמה ברשומות תכנית מתאר מקומית להרחבת מושב מבוא בית"ר המצוי בשטחה של המועצה האזורית "מטה יהודה" (להלן: "המושב" ו- "המועצה", בהתאמה).

בית המשפט קמא נעתר לבקשה, בקובעו כי "ההצעה שעל הפרק מבטיחה תשלום של מאה אחוז מן החובות לנושים, שהיא תוצאה רצויה ביותר הן מבחינת הנושים והן מבחינת החברה, אשר תוכל להשתחרר מהליך הפרוק". כמו כן נקבע, כי יש לעכב את ההכרעה בתביעות החוב שהגישו החוכרים והמבקש 2, "לאור האפשרות העתידית של ביצוע עבודות הפיתוח בפועל, דבר שייתר תשלום לאותם תובעים"; וכי על המפרקים לקבל הצעות מחיר לבצוע עבודות הפיתוח (להלן: "ההחלטה מיום 3.12.2019").

בפתח ההחלטה, ציין בית המשפט כי ככלל מקומן של תביעות נזיקיות מורכבות להתברר במסגרת תביעה עצמאית ולא בדרך של הוכחת חוב.

עוד נטען, כי בסמכותו של בית המשפט להתיר נקיטת תביעה עצמאית, גם שלא במסגרת הזמנים הקבועה בדין להגשת תביעת חוב, אם ראה כי הדבר נכון וצודק בנסיבות העניין, וזאת אף אם לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

...

בית המשפט קמא נעתר לבקשה, בקובעו כי "ההצעה שעל הפרק מבטיחה תשלום של מאה אחוז מן החובות לנושים, שהיא תוצאה רצויה ביותר הן מבחינת הנושים והן מבחינת החברה, אשר תוכל להשתחרר מהליך הפירוק". כמו כן נקבע, כי יש לעכב את ההכרעה בתביעות החוב שהגישו החוכרים והמבקש 2, "לאור האפשרות העתידית של ביצוע עבודות הפיתוח בפועל, דבר שייתר תשלום לאותם תובעים"; וכי על המפרקים לקבל הצעות מחיר לביצוע עבודות הפיתוח (להלן: "ההחלטה מיום 3.12.2019").

בנסיבות אלו, נדמה כי ניסיונם של המבקשים לעתור כעת בבקשה לנקיטת הליך נפרד – לאחר ש"נפל דבר", כלשון בית משפט קמא, ולאחר שנתברר כי תוצאתו של הליך הפירוק אינה לרוחם – עולה כדי חוסר תום לב בניהול הליכים משפטיים ועל כן ראוי להידחות מטעם זה בלבד.

לעניין זה רק אציין כי לא שוכנעתי כי יש בסיס לטענות שהועלו על-ידם ולא מצאתי כי מתקיים חשש ממשי לכך (וראו לעניין זה, עניין שוב, בפסקה 7).

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים רע"א 1865/22 לפני: כבוד השופט ע' גרוסקופף המבקשים: 1. אהרון פסגות (2003) בע"מ 2. אהרון בלום נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד יהודה מרציאנו 2. עו"ד דורון לנגה 3. מועצה איזורית מטה יהודה 4. עמותת תושבים למען מבוא ביתר 5. כונס הנכסים הרישמי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 26.1.2022 בפר"ק 24310-09-14 שניתנה על ידי כבוד השופט אביגדור דורות בשם המבקשים: עו"ד יוסף תוסייה-כהן; עו"ד מאיר טרופר בשם המשיבים 2-1: בעצמם בשם המשיבה 3: עו"ד אריה נוח בשם המשיבה 4: עו"ד איל ויטנברג; עו"ד אושרי דהן בשם המשיב 5: עו"ד (רו"ח) אסף ברקוביץ' ][]החלטה

בשנת 2004 נכרת חוזה בין רשות מקרקעי ישראל לבין החברה, במסגרתו התחייבה האחרונה לבצע את עבודות התשתית והפיתוח (להלן: עבודות הפיתוח) בהרחבה שתוכננה לשטח המושב (להלן: מיתחם ההרחבה), וזאת בתיאום עם ועד המושב (להלן: הועד) והמועצה האזורית מטה יהודה (המשיבה 3.

ביום 3.12.2019, במסגרת פסק דין בו אושר למפרקים לממש זכות חוזית של החברה (מכוחה זכתה קופת הפרוק בסכום כולל של כ-37 מיליון ש"ח), קבע בית משפט קמא כי בהנתן סכום הכסף שצפוי להכנס לקופת הפרוק, יש לעכב את ההכרעה בתביעות החוב של הועד ותושבי ההרחבה, שכן קיימת אפשרות כי עבודות הפיתוח אכן יבוצעו, באופן אשר ייתר את הצורך בתשלום לועד ולתושבי ההרחבה.

עוד ציינו המפרקים ביחס לתביעות החוב של הועד ותושבי ההרחבה, כי תביעות חוב אלו הוגשו באיחור, והן כולן תביעות נזיקיות אשר אינן בנות תביעה בהליך פירוק, ומשכך דינן להדחות.

ואולם, הלכה מושרשת היא כי על בית המשפט להפעיל את סמכותו זו במשורה, וזאת, ככלל, בהתקיים אחת משתי עילות: גילוי עובדה חדשה אשר לא הייתה ידועה בזמן מתן ההחלטה נושא הבקשה לעיון חוזר והתפתחות עובדתית שחלה לאחר מתן ההחלטה האמורה (ראו: רע"א 320/15 דוויק נ' כונס הנכסים הרישמי, פסקה 6 (14.4.2015); רע"א 7794/18 שטראוס גרופ בע"מ נ' מועתז, פסקה 7 (21.1.2019); רע"א 8153/20 סלימאן נ' הכונס הרישמי – באר שבע, פסקה 7 (21.1.2021); שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 40 (מהדורה שלישית, 2010)).

...

בנסיבות אלו, בית המשפט מצא לנכון לקבוע מתווה אשר יאפשר את קידום עבודות הפיתוח, וזאת למרות חוסר הוודאות הקיים באשר לעלותן המדויקת.

לאור האמור, המסקנה המתבקשת היא כי בהחלטה מיום 26.1.2022, במסגרתה נקבע כי ניתן לנצל כבר כעת את מלוא הסכום המוקפא בטרם התבררה העלות בפועל של עבודות הפיתוח, סטה בית משפט קמא מהמתווה שנקבע בפסק הדין.

סוף דבר: הערעור מתקבל איפוא, במובן זה שמתקבלת הבקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי המבקשים לבית משפט קמא.