סמכות בית המשפט בסכסוכי ירושה

מקור הסיכסוך בין האחים סביב ירושתו של אביהם, והוא היתנהל בבתי משפט לעינייני מישפחה בחיפה, וניתנו בו פסקי דין על דרך של הסדרי פשרה או בפסקי דין רגילים.

המבקש מציין כי עצם העלאת טענה בדבר סיכסוך משפחתי אין בה שלעצמה כדי להפוך את המחלוקת ו/או עילת התביעה לכזו שבסמכותו של בית המשפט לעינייני מישפחה, וכי לצורך כך נידרש לבחון היטב את מהות הטענה ונכונותה.

...

להלן יפורטו טענות המבקש בסיכומיו: דין הטענה בעניין חוסר סמכות עניינית להידחות על הסף.

במצב הדברים כיום ושעה והזכויות בחלקה רשומות ומוסדרות לזכותם של הבעלים המחזיקים בדין באותה חלקה, אין ולא יכול להיות כל קשר למחלוקת שיכולה להתעורר ו/או לדון בין צדדים אחרים ושונים שאינם בעלי זכות בחלקה ואינם צדדים להליך זה. מכל האמור לעיל, המבקש טוען כי יש לקבוע כי במקרה דנן אין ולא מתקיים התנאי שנקבע בהלכת "חבס" לפיו "הסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה". במקרה דנן, הסכסוך המשפחתי שהיה והוכרע ו/או זה שיכול ויתעורר בין צדדים שאינם צד להליך זה, לא תרם ולא יתרום כל תרומה לעילת התביעה בה עסקינן.

לאור כל האמור לעיל, המבקש טוען כי יש לדחות את הטענה לעניין חוסר סמכות עניינית.

לאור כל האמור לעיל, הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית שהועלתה על ידי המשיב נדחית על ידי.

נקבע כי תובענה שעילתה סיכסוך ירושה תבוא גם תובענה בדבר הקף העיזבון "ובילבד שהסכסוך הירושתי תרם תרומה ממשית ליצירתה של עילתה התביעה .....ככל שעילת הסיכסוך ומקורו בעניינים הקשורים בקשר הדוק יותר לעינייני ירושה , כך גובר הצידוק לרכז בבית המשפט לעינייני מישפחה את הדיון בתובענה זו יחד עם היבטים אחרים הקשורים לסכסוך בקשר לאותה ירושה. ככל שהיווצרותה של עילת התביעה נוגעת לאספקטים אזרחיים , שאינם קשורים לירושה ואינם במומחיותו של בית המשפט לעינייני מישפחה, כך פוחת הצידוק להכיר בסמכותו לידון בתובענה זו" (ראו סעיף 23 לפסק הדין).

...

במקרה דנן, אני סבורה כי אין כל תועלת בעיכוב ההליכים בתביעה לפירוק שיתוף ויש להורות על מחיקתה.

סיכום: אני מורה על מחיקת התביעה העיקרית שעניינה פירוק שיתוף.

בנסיבות אלה, ולנוכח קביעתי לעיל, אני מורה על החזר אגרה מלא גם בתביעה העיקרית וגם בתביעה שכנגד.

התובענה שלפני היא תביעת המשיב לפירוק השתוף בדירת מגורים שהיא בבעלות משותפת שלו ושל המבקשת לאחר שירש את זכויות המנוח בה. המבקשת טוענת כי התובענה מצויה בסמכותו העניינית הבלעדית של בית המשפט לעינייני מישפחה בהתאם להגדרת עינייני מישפחה בסעיף 1(2) רישא לחוק בית המשפט לעינייני מישפחה, תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") הקובעת כי אחת מן האפשרויות הנכללות בהגדרה זו היא – "תובענה אזרחית בין אדם או עיזבונו לבין בן משפחתו, או עיזבונו, שעילתה סיכסוך בתוך המשפחה ...". המבקשת טוענת כי המשיב מייצג בתובענה זו את עיזבונו של המנוח מכח פסק הדין ועל כן מדובר בתביעת עיזבון, וכי אין חולק כי כאשת המנוח היתה היא בת משפחתו כהגדרת מונח זה בסעיף 1(2)(א) לחוק.

...

ברע"א 6558/99 נחום חבס נ' דין חבס (פ"ד נד(4) 337, 344 (30.8.2000), פסקאות 11-10 לחוות דעת כב' הנשיא (כתוארו אז) אהרון ברק שאומצה פה אחד) נקבע כך– "10. נראה לי כי אמת-המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה. ... גישה זו מתבקשת מהתכלית המונחת ביסוד סמכותו של בית-המשפט לענייני משפחה. סמכות זו נועדה לרכז בבית-משפט אחד – הוא בית-המשפט לענייני משפחה – את הסכסוך המשפחתי על כל היבטיו, תוך ניסיון לפתור אותו בכלים המיוחדים שהוענקו לבית-המשפט לענייני משפחה. ריכוז זה מוצדק הוא, רק אם הסכסוך המשפחתי מונח בתשתיתן של תביעות אזרחיות המוגשות לבתי-משפט שונים. אין כל צידוק בריכוז זה אם האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית. במצב דברים זה אין נדרשת מומחיותו של בית-המשפט לענייני משפחה. נהפוך הוא, מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה ייפתר באופן שבו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך-כלל, כלומר בבתי-המשפט האזרחיים המתמחים בכך. ...

" בנסיבות אלה, גם אם אגב הדיון בסוגיית פירוק השיתוף תעלה טענת הגנה מכח דיני הירושה לא תהיה כל מניעה מלהכריע בה ואין הדבר מוביל למסקנה כי הסמכות העניינית אינה מוקנית לבית משפט זה. לאור כל האמור אינני מקבל את טענות המבקשת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו מוקנית לבית המשפט לענייני משפחה.

בשולי הבקשה העלתה המבקשת טענה נוספת של העדר סמכות מקומית לבית משפט זה, נוכח טענתה כי כל הזיקות הנוגעות לסמכות המקומית על פי תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מוליכות לעיר רחובות ומכאן כי לבית משפט זה אין סמכות מקומית לדון בה. דא עקא, העיר רחובות מצויה במחוז המרכז אשר בית משפט זה הוא אחד מבתי המשפט הממוקמים בו ובעלי הסמכות המקומית לדון בתובענות שזיקתן למחוז זה. לאור האמור, אין לקבל גם טענה זו. סיכום הבקשה, על כל הטענות שהועלו בה והסעדים המבוקשים בה נדחית וההליך יתנהל בבית משפט זה אשר לו סמכות עניינית ומקומית לדון בה. בשים לב להיקף ההשקעה סביב בקשה זו תישא המבקשת בהוצאות המשיב בגינה בסך 3,000 ₪ ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.

בפסק דין מאוחר לפרשת ארליך דן בית המשפט העליון בשאלת גדר סמכות בית המשפט למשפחה בתביעות שעילתן "סיכסוך בקשר לירושה" וקבע "בגדר תובענה שעילתה סיכסוך בקשר לירושה באה גם תובענה בנושא הקפו של העזבון הנובע מהירושה, ובילבד שהסכסוך ה"ירושתי" תרם תרומה ממשית ליצירתה של עילת התביעה" [רע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ (פורסם בנבו, 5.10.14), בפיסקה 23 לפסק דינו של כבוד השופט סולברג].

...

תמיכה למסקנה שבית המשפט בישראל אינו הפורום הטבעי לדון בתובענה נמצאת גם בעובדה שהדין החל על הצוואה והעיזבון הוא הדין השוויצרי (וקנטון ברן).

גם שיקול זה תומך במסקנה להותיר לערכאה הזרה הטבעית לדון בעיזבון המנוחה ובחלקותו.

כעולה מהאמור לעיל יישום המבחנים שנקבעו בפסיקה מוביל למסקנה ברורה שמכלול הנסיבות מטות את הכף לכך ששוויץ הוא המקום הטבעי לבירור התביעה.

אילו הייתה המסקנה שלבית משפט בישראל יש סמכות בינלאומית לדון בתביעה אך ימנע מכך משום המסקנה שהפורום המתאים יותר הוא בשוויץ, יתכן שהיה מקום לבחון הותרת צו העיקול הזמני על כנו למשך תקופה קצרה שתאפשר לתובעות להגיש את התביעה בפורום המתאים ולבקש שם כל סעד שימצאו לנכון.

ברם, לאור המסקנה להעדר סמכות בינלאומית של בית משפט בישראל לדון בתביעה, ממילא לא מתעוררת שאלת הפורום ולא ניתן להורות כן. על כן אני מורה על ביטול צו העיקול הזמני שהוטל בגדרו של הליך זה, והוא יפקע בתוך 7 ימים ללא צורך בהחלטה נוספת.

לאור האמור אני נעתרת לבקשה ומורה על דחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות לדון בה. בשים לב לתוצאה מחד, להיקף ההתדיינות והעובדה שהוגש כתב הגנה מאידך, כמו גם לעובדה שהנתבע מיוצג באמצעות הלשכה לסיוע משפטי, יישאו התובעות בהוצאות הנתבע, לטובת הלשכה לסיוע משפטי, בסך של 3,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים ולאחר מועד זה יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זאת ועוד; כפי שהבהירה כב' השופטת פלאוט בתמ"ש 67478-07-20 ("התביעה החדשה") בהחלטתה מיום 13.9.20 שהורתה על העברתה מבית המשפט המחוזי לבית המשפט לעינייני מישפחה – הסיכסוך סביב הסכם ההלוואה המשפחתי הפך עתה לסכסוך ירושה המצוי בסמכותו של בית המשפט לעינייני מישפחה.

...

לפניי בקשת המבקשים מיום 3.12.23 שכונתה "הודעת עדכון ובקשה למתן צו לסילוק מיידי של הנתבעים מהנחלה". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, וכן כי אין מקום לחידוש תובענת הפינוי עד לקבלת פסק דין חלוט בבית המשפט לענייני משפחה שלפיו המבקשים הם הזכאים להירשם כבעלי זכויות החכירה בנחלה, או צו חלוט של בית המשפט לענייני משפחה המורה על רישום הזכויות על שם המבקשים.

בסופו של דבר, מאחר שתביעת הפינוי שבפניי מבוססת על זכותם של המבקשים להירשם כבעלים מכוח הסכם ההלוואה והסכמות משפחתיות נוספות, ומאחר שהסכם ההלוואה הינו הסכם משפחתי שתובענה לביטולו תלויה ועומדת בבית המשפט לענייני משפחה ומצויה בתחומי סמכותו, ומאחר שבינתיים הסכסוך ביחס להסכם הפך גם לסכסוך ירושה הנתון אף הוא לסמכות של בית המשפט לענייני משפחה, ומאחר שבהתאם להחלטת כב' השופטת פלאוט "אין מנוס מלדון במכלול המחלוקות שבין הצדדים כמקשה אחת, בבית המשפט לענייני משפחה" (וכן: "לא ניתן לדון בתביעת התובע לבטלות הסכם ההלוואה, במנותק מסוגית ניהול עיזבונה של האם המנוחה, אשר רובו ככולו הנו הזכויות בנחלה נשוא הסכם ההלוואה") – אזי גם אין מקום להמשיך ולדון בסכסוך המשפחתי בין הצדדים באופן עקיף בהליך זה (שבו בין הייתר לא כל הצדדים לסכסוך המשפחתי הם צד, ושהסמכות העניינית לדון בסכסוך המשפחתי מסורה לבית המשפט לענייני משפחה) ויש להמתין עד לקבלת פסק דין חלוט בבית המשפט לענייני משפחה שלפיו המבקשים הם הזכאים להירשם כבעלי זכויות החכירה בנחלה, או צו חלוט של בית המשפט לענייני משפחה המורה על רישום הזכויות על שם המבקשים.

מסקנה זו מתחזקת בייתר שאת לנוכח החלטת כב' השופטת וילנר בבקשת רשות הערעור בבית המשפט העליון (בע"מ 194/23) שלפיה "למצב רישום הזכויות בנחלה תהא השלכה על סוגיית פינוי המבקשים מהנחלה". ומה בעתיד? בהחלטתי מיום 25.9.20 ציינתי כי "אין מקום לאפשר פתיחת תיק זה, משנת 2018, במועד לא ידוע בעתיד". כיום בשנת 2024, נכונים הדברים בייתר שאת.

הבקשה נדחית אפוא.