סמכות בית המשפט באכיפת הסכמי גירושין

ביום 05.05.15 היתקיים דיון בפני בית המשפט לעינייני מישפחה, אשר קבע כי כריכת מזונות הקטינה בתביעת הגירושין אינה חוסמת את הקטינה מהגשת תביעה למזונותיה לבית המשפט לעינייני מישפחה ולפיכך קבע, כי הוא מוסמך לידון בתביעת מזונות הקטינה.

אי עמידה על זכותה של שגית למחצית הזכויות הסוציאליות של ניר, למעט מחצית מפיצויי הפיטורים, אשר גם אותם לא קיבלה הואיל וגולדשטיין התרשל בכך שלא דאג להכללת מנגנוני אכיפה להסכם הגירושין.

התביעה שכנגד גולדשטיין טען כי סיפק לשגית שירותים מקצועיים אשר לא נכללו בהסכם שכר הטירחה: בקשה והתדיינות לעניין הסמכות של בית המשפט לעינייני מישפחה לידון בתביעת הקטינה בגינם עתר לחייב את שגית בסך של 5,000 ₪, הגשת בקשה למניעת פירסום בגינה עותר לחייב את שגית בסך של 5,000 ₪, בגין ייצוג בבקשת הביזיון אשר הוגשה כנגד שגית אשר לא פעלה בהתאם להוראות בית הדין הרבני לעניין הסדרי הראייה בסך של 5,000 ₪; בגין הגשת בקשה לצוו לרישום הקטינה לגן בסך של 5,000 ₪.

...

לאור האמור לעיל, התביעה שכנגד נדחית במלואה.

יתר התביעה נדחית.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

כך, למשל, אין חולק כי לבית הדין הרבני סמכות לידון בביטולו או בשינויו של הסכם גירושין, לתת החלטה המבהירה את פסק הדין לגירושין, לאכוף את ביצועו בדרך של מתן צו על פי פקודת בזיון בית המשפט, וכן למנות כונס נכסים לבצוע פסק הדין כאשר מתעורר צורך מיוחד.

...

המסקנה המתבקשת היא, כי פסק הדין שנתן תוקף להסכם חלוקת הרכוש לא סיים את הסכסוך שבין הצדדים לענין אופן חלוקת רכוש הצדדים שנכרך בגירושין.

" סוגיית אכיפת הסכם גירושין כבר עלתה על מדוכת בית הדין הרבני האזורי בתל אביב גם בתיק (רבני ת"א) 30641-64-1 פלוני נ' פלונית (ד' אייר תשס"ט – 28.04.2009), ועמדתו שתובא מיד, מקובלת עלינו: "אכן, קיימות דרכים אחדות לאכוף פסקי-דין וצווים של בית הדין הרבני, כפי שאלו עומדות לרשות בתי המשפט. ניתן לחלק דרכים אלו לשתי קבוצות עיקריות: דרכי אכיפה ישירות ודרכי אכיפה עקיפות.

באשר לאכיפה בדרך זו, פשיטא שכל הדברים האמורים בפרשנותו של סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט יחולו על בית הדין הרבני, בדונו בענין שבשיפוטו (ערעור 2769/סג (רבני גדול) א' י' ואח' נ' א' א', פורסם בנבו, 2003) מן האמור לעיל מתבקשת כמו מאליה המסקנה כי בית הדין הרבני מוסמך לדון בבקשה שבפניו, הן לענין האכיפה לפי הליכי ביזיון (בגדרי אכיפה עקיפה) והן לענין מינוי כונס נכסים (בגדרי אכיפה ישירה).

ביום 29.03.2018 פנה המשיב לבית משפט זה והגיש תביעה שעניינה אכיפת הסכם הגירושין שנחתם בין הצדדים ביום 20.10.2010 , אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית הדין הרבני (להלן: "הסכם הגירושין").

עם זאת ושעה שהמשיב טוען גם, כאמור, לביטול הסכם הגירושין מחמת הפרתו באופן יסודי, לכאורה, ע"י המבקשת, אזי דין טענתה בעיניין העידר הסמכות של בית משפט זה להדרש לתובענה להדחות.

...

עם זאת ושעה שהמשיב טוען גם, כאמור, לביטול הסכם הגירושין מחמת הפרתו באופן יסודי, לכאורה, ע"י המבקשת, אזי דין טענתה בעניין העדר הסמכות של בית משפט זה להידרש לתובענה להידחות.

יצוין, כי מסקנה זו מתבקשת גם נוכח טענות באת כוחו במסגרת הדיון מיום 05.02.2020 עת נטען על ידה בשמו, שהוא עותר הן לאכיפה והן לביטול של הסכם הגירושין (עמ' 17 ש' 12-13 לפרוטוקול הדיון), הגם שברור כי שני הסעדים הללו אינם יכולים לדור בכפיפה אחת.

נימוקים אלה לצד שיקולים של יעילות דיונית ושקילת האינטרס הציבורי בניהול הליכים משפטיים אל מול שיקולים של צדק, הגינות ושוויון, הובילוני למסקנה כי יש להורות על מחיקת התובענה מושא הליך זה. בשים לב לתוצאה אליה הגעתי וכן להתנהלות המשיב לאורך ההליך, אני מחייבת אותו 15 .

הסכם גירושין על ידי בית הדין כדי להקנות לו סמכות נמשכת, וכך גם נפסק בבג"ץ 411/07 כן נטען כי נקבע בפסיקת בית המשפט העליון כי ערכאה שאישרה הסכם בין בני זוג אינה רוכשת סמכות נמשכת בנוגע לפרשנות ההסכם או אכיפתו (להבדיל מתביעה לתיקון שינוי או ביטול ההסכם) ומשכך אין באישור ההסכם על ידי בית הדין הרבני כדי להקנות לו סמכות נמשכת לידון בעינייני הקטינים בודאי לאחר גירושי הצדדים.

...

נטען כי לא מדובר בהליכי בזיון כי אם בתביעה לתשלום פיצוי כספי, אשר בהחלט מחייב פרשנות מכלול הנסיבות הנטענות לגבי ההפרה, ובהתאם לכך הסמכות נתונה לבית משפט זה, כאשר בית הדין הרבני אף קבע במפורש כי על גוף שיפוטי לדון ולהכריע תחילה אם היתה הפרה , ומשכך מדובר בהליך החורג מהליך בזיון, ולא בכדי לא כתב בית הדין הרבני כי רק הוא זה שיכריע בשאלת ההפרה כי אם "גוף שיפוטי". אין עסקינן בקנסות לטובת אוצר המדינה מכוח הליך בזיון כי אם באכיפת מנגנון פיצוי לטובת התובעת, ולצורך האמור אין מנוס מלבחון לעומק (בתביעה נפרדת בה ניתן להציג ראיות) את סוגיית קיום הסדרי השהות וזאת אף בשים לב לטענות הנתבע בכתב ההגנה על העדר יכולת לעמוד בהתחייבויותיו, בשינוי נסיבות שהתרחש אשר אינו מאפשר לו לקיים את הסדרי השהות המוסכמים.

133 ,125( 634 ;בג"צ 9539/00 יוסף נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פ"ד נו( 1 ( נו( אין חולק כי מאז אישור ההסכם הראשון בבית הדין הרבני בשנת 2016 לא התקיימו כל הליכים בין הצדדים, כאשר כעבור שנים פנו הצדדים לבית הדין הרבני והתגרשו בחודש מאי 2020 , ורק בחודש אוגוסט 2020 הגישו לאישור את אותו הסכם שעוסק בסוגיית הסדרי השהות והמזונות של הקטינים, ומשכך סבורני כי לא מדובר בסמכות נמשכת, בעניין הנדון בפני בית הדין הרבני.

2009 , עמ' אבחנה זו חשובה כאמור, משעה שאילו היה מדובר בתביעה שמהותה הליכי ביצוע פסק דין או הליכי בזיון בית משפט, אזי סבורני כי הסמכות היתה נתונה לבית הדין הרבני (בכל הנוגע להליכי ביצוע ראה למשל עמ"ש 21948-04-14 (מחוזי באר שבע) רואה נ' רואה (מיום 27/10/2014 ) ובנוגע להליכי בזיון ראה למשל ראה גם בג"ץ 4111/07 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 27.07.2008 )) וזאת בין היתר משום שאין לראות בהליכים כגון דא עילה משפטית עצמאית או תביעה נפרדת, להבדיל מהמקרה דנן כפי שפורט לעיל.

אין באישור ההסכם כדי להקנות לבית הדין "סמכות נמשכת" לדון בנושאים הנ"ל בנסיבות המקרה הנוכחי, מאחר ומדובר באכיפת ההסכם מלכתחילה ולא בשינוי מה שנקבע בו, בהליך כזה או אחר בבית הדין הרבני" סוף דבר – הבקשה נדחית.

בבית הדין האיזורי התבררה תביעת האיש לאכיפת הסכם הגירושין (להלן: הסכם הגירושין או ההסכם) מאותה שנה, בו נקבעו הוראות שונות, בין היתר לעניין חלוקת הרכוש המשותף בין הצדדים.

הלכה היא, כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ופסקי דין של בתי הדין הרבניים, וכי "היתערבות בית משפט זה בהחלטות בתי דין דתיים מוגבלת למקרים קצוניים של חריגה מסמכות, של פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, של סטייה מהוראות חוק המכוונות לבית הדין הדתי, או כאשר נידרש סעד מן הצדק מקום שהענין אינו בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר" (בג"ץ 8638/03 אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פ"ד סא(1) 259, 278 (2006)).

מקרה זה אינו נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. בית הדין הרבני האיזורי הכריע במחלוקת שהתעוררה בין העותרת ובין האיש בקשר לפרשנות ההסכם, ולא נפל פגם גם בהכרעת בית הדין הרבני הגדול כי לא קיימת עילה להתערבות.

...

בסופו של דבר הייתה זו העותרת אשר בנתה את היחידה הנוספת.

העובדה כי בית הדין הורה על עריכת שמאות לצורך הערכת שווי הדירה והעלויות השונות גם כן תומכת במסקנה זו. על כך יש להוסיף כי העתירה לוקה גם באי-צירוף האיש הנדרש לעתירה, ודינה להידחות אף מטעם זה לבדו.

העתירה נדחית אפוא.