עוד נטען, כי טענות המשיבים לעניין ההכרה במי עיון-זמר כמים שפירים באיכות נחותה, תוקפות למעשה את סיווג המים ברישיון ההספקה שניתן למשיבים, ולפיכך היה על המשיבים להעלותן במועד הנכון בפני בית הדין לעינייני מים, שלו סמכות ייחודית לידון בנושאים אלה (להלן: בית הדין למים).
לטענתם, לא נעשה כל ניסיון לתקוף את הרישיון או לשנותו, כך שסעיף 31 לחוק המים אינו חל בנדון ולבית הדין למים אין סמכות לידון בתביעה.
...
ואכן, כבר נקבע על-ידי בית משפט זה כי "מקובלת עלינו עמדת [הרשות] [...] כי הדרך לתקוף רשיון הפקה או אספקה או תנאי מתנאיהם היא במסגרת ערר לפי סעיף 31 [לחוק המים] ולא במסגרת הליך כנגד הודעת החיוב" (ע"א 7339/19 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' קיבוץ עין המפרץ, פסקה 1 (5.3.2020); וראו גם: ע"א 4285/20 הרשות הממשלתית למים ולביוב נ' דורי בניה בע"מ, פסקה 16 (31.1.2023)).
מסקנה זו חלה הן בעניינה של רשות המים הן בעניינה של מקורות, הגובה את דמי המים בהתאם לסיווג המים ברישיון ולכללי מקורות, שנקבעו שניהם על-ידי רשות המים.
סוף דבר: אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, כך שהחלטת בית המשפט המחוזי תבוטל ותביעת המשיבים, הן בעניינה של רשות המים והן בעניינה של מקורות, תידחה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.
