סמכות בית הדין לעבודה: נציגי ציבור

בית הדין האיזורי לעבודה ירושלים סע"ש 25204-06-22 לפני: כב' השופטת שרה שדיאור נציג ציבור עובדים מר משה נחמיה נציגת ציבור מעסיקים גב' לאה בר אילן התובע: יעקב ארנון הנתבעים: 1. יפעת קופרשטוך 2. ויטלי חיים קופרשטוך החלטה

עוד נפסק גם אם הייתה לכאורה עילת תביעה, אין זה בסמכות בית הדין לעבודה אם אין יחסי עובד מעסיק או עצם שאלת קיומם.

...

לטענת התובע, הבקשה לסילוק התביעה על הסף או להעברתה לבית משפט השלום מהווה ניצול ציני של השימוש בערכאות שיפוטיות ונסיון נוסף לבצע מקצה שיפורים של כתבי הטענות שהוגשו על ידי הנתבעים, דבר שמהווה הרחבת חזית אסורה וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה.

גם טענה זו של התובע נדחית, לא הוצג שבב המעלה את שאלת יחסי העבודה.

יחד עם זאת, לא מצאנו כי יש לסלק את התביעה על הסף, אלא על פי הפסיקה יש במקרה זה מקום להעבירה לבית המשפט המוסמך, היינו בית משפט השלום בירושלים.

סוף דבר על פי המונח בפנינו, ממכלול המסמכים בעיקר של התובע , לא הונחה אף ראשית ראיה, לעצם קיום שאלה אודות יחסי עובד מעסיק וודאי לא לקיומם .

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 44424-04-22 09 אוקטובר 2023 לפני כב' השופט טל גולן נציג ציבור (עובדים) מר חיים מויסי נציג ציבור (מעסיקים) מר ברק נחשול התובעים: 1. דאוד חסון, בשם סיעת הצעירים לשינוי והאיחוד במועצת העיר שפרעם 2. נסר סלמאן ע"י ב"כ: עו"ד תמים עבד אלחאלים הנתבעים: 1. עריית שפרעם ע"י ב"כ: עו"ד ערן אייזיק 2. רשת המתנ"סים שפרעם (ע"ר) ע"י ב"כ: עו"ד שרי שמחיוף 3. מדינת ישראל - משרד הפנים ע"י ב"כ: עו"ד משה אייל מפרקליטות מחוז חיפה – אזרחי 4. זיאד ח'ניפס ע"י ב"כ: עו"ד עסאם ח'טיב ה ח ל ט ה

בהתאם לכך, נפסק על ידי בית הדין הארצי, כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והבטחון הסוצאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית" (ראו עניין אשבל, וכן דב"ע (ארצי) מח/6-6 ברוכים – קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ 307).

...

נדגיש, כי גם טענות אלה יתבררו במסגרת הליך ההוכחות, והן יכולות להתקבל או להידחות על ידי בית הדין, ובכפוף לתשתית העובדתית, העדויות והראיות שיוצגו בפני בית הדין.

מדובר בתחום שלבית הדין לעבודה יש סמכות עניינית לדון בו, ובית הדין לעבודה גם מהווה הפורום הנאות והמתאים ביותר לדון בסוגיה זו. ביחס לכך, ראו גם טענת המדינה – הנתבעת 3, המקובלת עלינו, בתגובתה המתנגדת לבקשת הנתבעת 1.

לסיכום – בקשת הנתבעת 1 לדחיית התביעה על הסף מטעמי היעדר סמכות עניינית נדחית.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה פ"ה 54139-01-23 25 אוקטובר 2023 בפני: כב' השופט בועז גולדברג נציג ציבור (עובדים) מר גד שניצר נציגת ציבור (מעסיקים) גב' לאה ינון התובעת: מרים איילה שקד הנתבעת: רפא"ל מערכות לחימה מתקדמות בע"מ פסק דין

המבחן שנקבע בס' 24(א)(1) הנו תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם; מבחן העילה – האם העילה נובעת מיחסי עבודה; ומבחן העילות שהוחרגו מסמכות בית הדין – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

...

בהודעתה מיום 14.9.23, הוסיפה התובעת ופרטה כי פגיעותיה נגרמו בשל "רשלנות שצועקת לשמיים" וכי "העבודה עם אמבטיית בדיל 250 מעלות ללא אמצעי מיגון אטומים שמונעים חדירה לעיניים ולנשימה והאוויר המזוהם לא יצא מהחדר באמצעות מכשירים מתאימים דבר שגרם לחדירת אוויר מזוהם לנשימה ולעיניים"; "עבודה עם דבקים מסוכנים, שהשפעותיהם מפורטת במסמכים שבתיק העיקרי" "בשל החומרים הרעילים בהם השתמשה התובעת ללא אמצעי מיגון כנדרש". בתשובת הנתבעת להודעה זו מיום 27.9.23, חזרה הנתבעת על טענתה כי יש לסלק את התביעה על הסף וזאת בין היתר מחמת חוסר סמכות עניינית של בי"ד זה. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו למסקנה כי אכן לבית דין זה אין סמכות לדון בתביעת התובעת.

עילת הרשלנות עליה מבססת התובעת את תביעתה אינה מפורטת בסעיפים אלה ומשכך אינה בסמכותו של ביה"ד. יחד עם זאת, איננו סבורים כי הסעד הנדרש בבקשת הנתבעת – סילוק התביעה על הסף, כפשוטו - הוא הסעד המתאים במקרה זה. אנו סבורים שעל ביהמ"ש המוסמך לדון בטענת הרשלנות שטוענת התובעת.

גם תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 מצמצמות את המקרים שבהם יש להיעתר לבקשות דחיה מחוסר סמכות.

לפיכך, ועל מנת שהתובעת לא תינזק ותוכל להגיש את תביעתה לביהמ"ש המוסמך המתאים אנו קובעים הוראות אלו: התביעה נמחקת בזה ותיסגר ברישומי ביה"ד. בנסיבות העניין האגרה תושב לתובעת במלואה.

פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה ביום 25.4.2023 ניתן פסק דין על-ידי בית הדין הארצי אשר דחה את העירעור בדעת רוב (כב' השופטת ס' דוידוב-מוטולה, אליה הצטרפו נציגי הציבור) וקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהוגשה על-ידי נוביק כנגד העותרים, נתונה לבית המשפט המחוזי.

...

לכן, כאשר כתב התביעה כולל עניינים שחלקם בסמכות בית הדין לעבודה וחלקם לא, אין מנוס מלפצל את הדיון בתובענה בין שתי ערכאות (עניין רוחם, פסקה 37; ע"א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 527-516 (2004)).

כאמור, בית הדין הארצי הורה על העברת התובענה כולה לבית המשפט המחוזי לאחר שהגיע למסקנה כי ביחס למימן לא מתקיים מבחן הצד; וביחס למימן ומרחב לא מתקיים מבחן העילה.

לאור כל האמור, העתירה נדחית.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו סע"ש 3854-10-23 14 ינואר 2024 לפני : כב' השופט אורן שגב נציג ציבור עובדים מר אריק מאיר נציג ציבור מעסיקים מר יעקב חמצני המבקשת: (נתבעת 2) תיל אינטרנשיונאל מערכות מומחה בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד דן אור-חוף המשיבים: (התובע) (נתבעת 1) ניר קורן ע"י ב"כ: עו"ד **** קליין כלל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד אורלי לייבו ואח' פסק דין

עוד נציין בהקשר זה את שנפסק בעיניין רוחם - "הקמתו של בית הדין לעבודה והענקת סמכויות שיפוט ייחודיות לו עוררה מניה וביה את הצורך להתוות את קוי התיחום ויחסי הגומלין שבין בית הדין לעבודה, שסמכויותיו מוגדרות בעיקר בחוק בית הדין לעבודה, לבין בתי המשפט האזרחיים, שסמכויותיהם מוגדרות בחוק בתי המשפט. העקרון הבסיסי שהוחל בעיניין זה הוא פשוט וברור: מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה (ע״א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: עניין פי.או.אס)). עקרון זה – על שני ענפיו – משקף את החשיבות הנודעת לריכוזם של עינייני העבודה והבטחון הסוצאלי בידיה של ערכאה בעלת מומחיות לדבר, לצד השמירה על אופייה הכללי של מערכת בתי המשפט בהיבטיה האחרים." בעיניין פי.או.אס נפסק, כי יש לתת פרשנות מרחיבה לסעיף 24(א)(1ד( לחוק בית הדין לעבודה נכתב בלשון ברורה - "אף אם נניח שאנטרס הציבור בריכוז תביעות גובר, לעניין אחד, על זכות התובע לתבוע בנפרד עילות שבסמכות ערכאה משפטית אחת, רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הצבורי האמור גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק." מפסיקה זו עולה בבירור הנחיית המחוקק ליתן פרשנות מצמצמת לסעיפי החוק, המגדירים את סמכות בית הדין לעבודה, ואת הכורח לעקוב בדווקנות אחר התיחום שקבע המחוקק.

...

נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר שנתנו את דעתנו לטענות הצדדים, החלטתנו להיעתר לבקשה ולהורות על דחיית התביעה כנגד המבקשת, וזאת בשל חוסר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה שהוגשה נגדה.

לטענת המבקשת, יש לדחות את התביעה על הסף בשל חוסר סמכות עניינית, מאחר שבינה לבין התובע אין ולא היו מעולם יחסי עובד מעסיק.

עוד נציין בהקשר זה את שנפסק בעניין רוחם - "הקמתו של בית הדין לעבודה והענקת סמכויות שיפוט ייחודיות לו עוררה מניה וביה את הצורך להתוות את קווי התיחום ויחסי הגומלין שבין בית הדין לעבודה, שסמכויותיו מוגדרות בעיקר בחוק בית הדין לעבודה, לבין בתי המשפט האזרחיים, שסמכויותיהם מוגדרות בחוק בתי המשפט. העיקרון הבסיסי שהוחל בעניין זה הוא פשוט וברור: מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה (ע״א 2618/03 פי.או.אס (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' ליפקונסקי, פ"ד נט(3) 497, 508 (2004) (להלן: עניין פי.או.אס)). עיקרון זה – על שני ענפיו – משקף את החשיבות הנודעת לריכוזם של ענייני העבודה והביטחון הסוציאלי בידיה של ערכאה בעלת מומחיות לדבר, לצד השמירה על אופייה הכללי של מערכת בתי המשפט בהיבטיה האחרים." בעניין פי.או.אס נפסק, כי יש לתת פרשנות מרחיבה לסעיף 24(א)(1ד( לחוק בית הדין לעבודה נכתב בלשון ברורה - "אף אם נניח שאינטרס הציבור בריכוז תביעות גובר, לעניין אחד, על זכות התובע לתבוע בנפרד עילות שבסמכות ערכאה משפטית אחת, רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הציבורי האמור גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק." מפסיקה זו עולה בבירור הנחיית המחוקק ליתן פרשנות מצמצמת לסעיפי החוק, המגדירים את סמכות בית הדין לעבודה, ואת הכורח לעקוב בדווקנות אחר התיחום שקבע המחוקק.

במקרה זה, הואיל והתביעה כנגד כלל נמצאת בסמכותו העניינית של בית הדין, אין מקום להעברת התובענה כולה לבית המשפט המוסמך, ואין מנוס מפיצולה.

לאור האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה כנגד המבקשת, והתובע רשאי להגיש נגדה תביעה חדשה לבית המשפט המתאים.