סמכות בית הדין לעבודה בתביעות נזיקין

לאחר עיון בטענות הצדדים, מוצאת אני כי התנאי הראשון מיתקיים אף הוא ואקדים לצורך ההסבר, לצטט מפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 2407/14‏ מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.15) המביא מספר עקרונות יסוד בסוגיית האבחנה בין סמכות בית הדין לעבודה לבין סמכות בית המשפט האזרחי (להלן: "עניין רוחם"): "ככלל, בית הדין לעבודה נועד לרכז את השיפוט בסכסוכים הנוגעים ליחסי עבודה ולביטחון סוצאלי ... מאז הקמתו של בית הדין לעבודה הכיר בו המחוקק כערכאה שבה ראוי כי יתרכזו מכלול הסכסוכים בין עובדים למעסיקים הקשורים ליחסי העבודה ביניהם. במסגרת כך, הוענקו לבית הדין לעבודה סמכויות שיפוט ייחודיות בחוק בית הדין לעבודה ובחוקים אחרים" בית המשפט מציין "בעיניין רוחם" את ההיסטוריה החקיקתית של החוק המלמדת על מגמה של הרחבה הדרגתית של סמכותו של בית הדין לעבודה לידון בעילות תביעה נזיקיות ספציפיות (בלבד) שבכללן תביעות בגין פירסום "לשון הרע" וכך הוא מבאר: "בדברי ההסבר שנלוו להצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, ה"ח 348, 576, שנועדה להסמיך את בית הדין לעבודה לידון גם בתובענות מכוח חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 ... נאמר:

...

לאור האמור, מוצאת אני כי תביעתה זו של המשיבה שיסודה בחוק איסור לשון הרע הנ"ל, נתונה לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה ומסקנה זו מתיישבת לטעמי עם המגמה לרכז בתחומו סכסוכים הנוגעים ליחסי עבודה בהינתן התמחותו בכך.

המשיבה שירבבה אמנם לתביעתה חיקוקים נוספים, אולם וכפי שציין בית המשפט בדיון, בסופו של דבר עילת התביעה והמסד לה הוא עוולה לפי חוק ייחודי לנסיבות, הוא חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (וראה דברי בא כוחה בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון בשורות 22-23 בענין זה).

משעה שכך, מורה אני על העברת התביעה לבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע לשם ברורה מתוקף חוק ייחודי זה. ככל שהמשיבה סבורה, חרף הצהרת בא כוחה בדיון וחרף הערות בית המשפט, כי יש מקום לתביעה נפרדת ומקבילה הנתונה לסמכות בית המשפט האזרחי (שאינה חופפת לעילה שהועברה), תתכבד להגישה בנפרד ולנסחה כסמכותו.

הפסיקה מורה על רצון לרכז סכסוכים הנוגעים להיבטים הרחבים של יחסי עובד ומעסיק בבית הדין לעבודה ומשכך, יש לשמוע התביעה בכללותה, על כל היבטיה בבית דין זה. התובע הפנה לכתב התביעה, שם פירט כי התביעה כנגד סוכנות הביטוח נעוצה בסעיף 62-63 לפקודת הנזיקין, הנתונים לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

...

לא מצאנו בטענות התובע הפניה להוראות סעיף חוק זה, למרות שהוא זה אשר עומד בליבה של הבקשה דנן.

סוף דבר תביעת התובע כנגד סוכנות הביטוח אינה מסורה לסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה.

לפיכך – ומכוח הסמכות אשר הוקנתה לנו בסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 – אנו מורים כי התביעה כנגד הנתבעות 2-3 תועבר לבית משפט השלום בתל אביב.

לא מצאנו לכך הצדקה.

וכך נאמר: לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון – (1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]; הכלל המנחה לעניין סמכותו של בית הדין לעבודה הוא כי: "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה". ראו רע"א 2407/14 רוחם - אג'נס פרנס פרס בע"מ, פסקה 27 (14.10.2015) (להלן: "עניין רוחם").

...

במצב שאין מסקנה ברורה לגבי בחירת התובע בין עילה נזיקית או עילה חוזית, הרי, ככל הנראה, לא פירט התובע בכתב התביעה מפורשות כי מדובר בעוולה נזיקית, זאת כנטל שנקבע בעניין רוחם.

אנו דוחים את טענת המבקש, כי עילה מכוח חוק עשיית עושר, משעשיית העושר בוצעה באמצעות מעשי גניבה וגזל – אף אם אלו כלפי המעסיק, הינה, ככלל, בסמכות בית משפט השלום.

משקושרת המשיבה את המעשים המיוחסים למבקש לחוזה העבודה ולחובות האמון ותום הלב החלות על המבקש בהיותו עובד, ומשהמבקש עצמו טוען כי המעשים שעשה במסגרת עבודתו היו לגיטימיים וחלק מיחסי העבודה בין הצדדים, אנו סבורים כי מהות הסכסוך בין הצדדים נטועה ביחסי העבודה ביניהם ולפיכך הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה.

אשר על כן הבקשה לסילוק התביעה נדחית.

חריג דומה אנו מוצאים בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 הקובע סמכות ייחודית של בית הדין לעבודה בתביעות עובד-מעביד למעט תביעות נזיקין.

...

נפסק כי השאלות המתעוררות במסגרת הדיון בתובענה לנזקים התוצאתיים הן שאלות "נזיקיות". לפיכך נקבע, כי אין מנוס מפיצול הדיון בין בית הדין לעבודה שידון בעילה מכוח חוק הבריאות, לבין בית המשפט המחוזי שידון בתביעת הנזיקין בגין הנזקים התוצאתיים הנטענים.

סוף דבר מהטעמים דלעיל אני מורה על העברת התיק לבין הדין האזורי לעבודה בתל-אביב, שלו הסמכות העניינית לדון בו. בית הדין הוא שידון בשאלות המשפטיות, ככל שיתעוררו, אם המשיבות "עוסק" אם לאו, ולרבות עניין מעמדה של המבקשת.

עוד נקבע בעיניין רוחם, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן עילת התביעה - האם העילה נסובה על יחסי עבודה; ומבחן העילות שעליהן נסוב כתב התביעה - ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות, שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

...

מכאן המסקנה, כי מקור החובה להפרשת כספי פנסיה עבור עובד היא במשפט העבודה וביחסי עובד – מעביד.

נוכח האמור לעיל, ומכיוון שכידוע הלכה היא מלפנינו, כי מחיקת התביעה על הסף תעשה במקרים חריגים בלבד, אני מורה לתובע לתקן את כתב תביעתו, במובן זה שהסעיפים ו/או הטענות שעניינם בעילות תביעה הנובעות ממשפט העבודה, ומצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, יימחקו הימנו.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו לה בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.