סמכות בית הדין לעבודה בתביעות מעסיק נגד עובד

גם בפרשת פורייה מערכות[footnoteRef:37] קבע כב' השופט (בדימוס) א' רובינשטיין כי מקובלת עליו הגישה שלפיה בתביעות של מעסיק כנגד עובד שעניינן הגבלת חופש העיסוק וחובת שמירה על סודיות מקצועית, סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה משתרעת גם על הדיון ביחס לצד שלישי שהנו המעסיק החדש או מי שעומד להעסיק את העובד של המעסיק- התובע.

...

על רקע האמור, התובעת עותרת לקבלת הסעדים הבאים: מתן פסק דין הצהרתי השולל את זכאות הנתבע לתשלום פיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור לכל האמור לעיל, הננו קובעים כדלמקן: הבקשה לסילוק התביעה בעילת גרם הפרת חוזה כנגד הנתבעים 3 ו-4- נדחית.

הבקשה לסילוק התביעה בעילת הפרת חוק עוולות מסחריות מתקבלת באופן חלקי, כך שהתביעה בעילה זו תמחק כנגד הנתבעים 2-4 ותעמוד בעינה כנגד הנתבע.

לעניין זה, בסעיף 82 לכתב התביעה יירשם "לחייב את הנתבע לשלם לתובעת בסך של 54,000 ₪ כפיצוי סטטוטורי בגין גזל סוד מסחרי כקבוע בסעיף 13 לחוק" במקום "לחייב את הנתבעים...". בקשה לסילוק חלק מעילות התביעה המופיעות בסעיפים 38-46, 56-62, 83 ו- 85, כנגד הנתבע - נדחית.

לכן לשיטתו, סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה, אליו מתייחסת הנתבעת, אינו רלוואנטי לענייננו, שכן המדובר בתביעות שהצד להן הנו קופת גמל, ולא בתביעת עובד נגד מעביד בשל הפסדים שנגרמו עקב מחדלו של המעביד.

עוד נקבע בעיניין רוחם, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה לערכאות האזרחיות מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן עילת התביעה - האם העילה נסובה על יחסי עבודה; ומבחן העילות שעליהן נסוב כתב התביעה - ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות, שאינן בסמכות בית הדין לעבודה.

...

מכאן המסקנה, כי מקור החובה להפרשת כספי פנסיה עבור עובד היא במשפט העבודה וביחסי עובד – מעביד.

נוכח האמור לעיל, ומכיוון שכידוע הלכה היא מלפנינו, כי מחיקת התביעה על הסף תעשה במקרים חריגים בלבד, אני מורה לתובע לתקן את כתב תביעתו, במובן זה שהסעיפים ו/או הטענות שעניינם בעילות תביעה הנובעות ממשפט העבודה, ומצויות בסמכותו הייחודית של בית הדין האזורי לעבודה, יימחקו הימנו.

נוכח המסקנה אליה הגעתי, התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו לה בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

בבש"א (ת"א) 184136/05  בינה סוכנות לביטוח בע"מ נ' הלוי זוהר נקבע בהתייחס לתביעות שטריות ולהחתמת עובד על שטר חוב כי: "המחוקק, שקבע את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לידון בסכסוך שעילתו יחסי-עבודה [חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, סעיף 24], גילה בכך את רצונו ההחלטי כי יחסי עובד-מעביד יתבררו בערכאה המיתמחה בכך, תוך יישומו של דין מיוחד על ידי דיין מיוחד, ולאור התפיסה שעובדים זכאים להגנה מיוחדת מעבר לזו הנפרשת בבתי המשפט האזרחיים על צדדים רגילים לחוזה.

העובדה כי הוגשה לכאורה תלונה במישטרה ביחס למירמה – אף לו הייתה מוכחת, בודאי שאין בה די. בת"א (מחוזי-ת"א) 51862-02-21 לואיס **** טפייה נ' שלומי איבגי (להלן: "פסה"ד בעיניין שלומי איבגי") נקבע כי הסמכות העניינית לידון בתביעה שהגיש התובע (המעסיק) כנגד הנתבע (עובד לשעבר) על רקע טענות לגניבה או פעולות שלא כדין בנכסי העסק מסורה לבית הדין לעבודה שעה שלא צויין מפורשות בכתב התביעה כי עילות התביעה הנן נזיקיות.

...

ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (להלן: "פסה"ד בעניין רוחם") אליו כאמור הפנתה אף המשיבה, בפסקה 67 נקבע כי קיימת חשיבות לאופן שבו הוגשה ונוסחה התביעה:  "לאחר ששקלנו את הדברים, אנו סבורים שיש ללכת בדרך הבאה: ככלל, כאשר התביעה מנוסחת כתביעה בנזיקין, היינו כתביעה המיוסדת על עוולה או עוולות הקבועות בפקודת הנזיקין, הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית המשפט האזרחי. יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של חריג זה יש לעמוד על כך שבית המשפט האזרחי ידון אך ורק בעילות הנזיקיות, ולא בעילות שהסמכות לדון בהן נתונה לבית הדין לעבודה. לא למותר להזכיר כי תקנה 9(6) לתקנות סדר הדין האזרחי (בדומה לתקנה 9(5) לתקנות בית הדין לעבודה) מחייבת את התובע לציין בכתב התביעה את העובדות המקנות לבית המשפט את הסמכות לדון בעניינו. אם כן, הדעת נותנת כי מקום שבו הוגשה לבית המשפט האזרחי תביעה שהצדדים לה הם עובד ומעסיק והיא נוגעת למערכת היחסים ביניהם, על התובע לציין ולהסביר במפורש כי עילות התביעה הן נזיקיות (שהרי אם לא יעשה כן הסמכות לדון בתובענה תהיה נתונה לבית הדין לעבודה). זאת, כחריג לכלל שלפיו התובע אינו חייב לפרט מהי התשתית המשפטית המבססת את זכותו לקבל מן הנתבע את הסעד...

ויצויין כי פסה"ד בעניין שלומי אבגי מלמדנו בדרך של קל וחומר כי דין התביעה בענייננו להתברר בביה"ד לעבודה שכן בשונה מהעניין שבפניי – הרי שבעניין שלומי אבגי נטען כי העובד, לו הייתה גישה חופשית לכספי העסק, משך מקופת העסק לצרכיו האישיים ושלא כדין כספים רבים, וזאת בשונה מהטענה שהעלתה המשיבה כנגד המבקש ביחס למבקש כדאן וחרף זאת נקבע כי הסמכות לדון בתובענה מסורה לביה"ד לעבודה ולא לביהמ"ש האזרחי.

מכל המקובץ עולה, כי המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ללמד כי התביעה באה בגדר החריג הקבוע בסיפא לסעיף 24(א)(1) לחוק.

בית הדין ממשיך ומנתח את טענותיו של ארז בהתאם למבחן התלת שלבי שנקבע בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קירור בע"מ ( 3.4.17), ובדומה למסקנתי לעיל, קובע כי: "אכן, בכל הנוגע לסמכות בית הדין מכוח סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, הרי שלא מיתקיים בעניינינו מבחן "זהות הצדדים" הקבוע בסעיף, קרי אין המדובר בתובענה "בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו". משכך, אין בית הדין מוסמך לידון בתביעה נגד מר ארז מכוח סעיף 24(א)(1).

...

התובע טוען כי בהתאם לפסיקה שאליה הוא מפנה, הרי שכאשר מדובר בתביעת נזיקין הסמכות לדון בה תהיה נתונה לבית משפט השלום; בין התובע לבין הנתבעת אין ולא היו יחסי עבודה ולכן הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתביעה מסורה לבית משפט זה ואנמק.

מאחר והבקשה התקבלה באופן חלקי אני מורה כי שאלת ההוצאות תידון במסגרת ההליך העיקרי.

(1ד) "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעביד או נושא משרה אצלו, או של מעביד או נושא משרה אצלו נגד עובד או נציג עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965..." סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה קובע שלושה יסודות מצטברים לשם כינונה של סמכות עניינית יחודית לבית דין איזורי לעבודה בתביעת לשון הרע: מבחן זהות הצדדים – בעלי הדין הם עובד ומעסיק (ובמקרים המתאימים נציג ארגון עובדים או מעבידים); מבחן העילה – האם עילתה של התביעה היא אכן עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע; מבחן הקשר הסיבתי – האם עילת התביעה היא בקשר ליחסי עבודה.

...

נביא את הודעת הדוא"ל במלואו: "אני מאשרת כי המורה אורלי אמיתי עבדה בבית הספר כמחנכת וקיבלה תפקיד נוסף זמני כרכזת תכנית מובילי פדגוגיה לצערי אורלי חרגה מסמכותה ונתפסה על ידי בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה בשל כך היא הועברה מביהס לבית ספר אחר מפקח ביהס גבי אמסלם יודע על מעלליה וכן ממונים נוספים. בברכה עליזה בטש מנהלת בית הספר". טענות הנתבעת - המבקשת אין לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה.

סוף דבר: בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות העניינית והמקומית לדון בתובענה בעילת לשון הרע בגין הודעת הדוא"ל ששלחה הנתבעת לגרוש של התובעת ביום 15.12.21.

טענת הנתבעת להעדר עילה תביעה נדחית גם היא.

חרף דחיית הבקשה אנו קובעים ששאלת ההוצאות תלקח בחשבון בתום ההליך.