סמכות בית הדין לעבודה בתביעה נגד ריבון זר

סעיף 2 לחוק החסינות קובע: "למדינה זרה תהא חסינות מפני סמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל, למעט סמכות השיפוט בעניינים פליליים (בחוק זה - חסינות מפני סמכות שיפוט), בכפוף להוראות חוק זה". במסגרת החוק, נקבעו סייגים לחסינות, ובכלל זה תביעה שעילתה "עסקה מסחרית" (סעיף 3), תביעה בשל עוולה נזיקית (סעיף 5), תביעה שעניינה זכויות בנכסים המצויים בישראל (סעיף 6), תביעה בעינייני קניין רוחני (סעיף 7), תביעה נגד אונייה או מטען של המדינה הזרה אשר שמשו למטרה מסחרית (סעיף 8), ולענייננו - תביעה שעניינה "חוזה עבודה" (סעיף 4).

(1) עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית דין איזורי לעבודה, לפי כל דין; (2) עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להעשות בישראל; (3) בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באיזור; לעניין זה, "איזור" – כהגדרתו בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח-1967.

בחינת המשפט הבנלאומי המנהגי מעלה כי קיים כלל לפיו כאשר מדובר בעובד המבצע משימות הקשורות באופן ישיר והדוק למשימותיה הריבוניות של המדינה הזרה, כאשר עילת תביעתו מחייבת בחינה של השיקולים שעמדו בבסיס פיטוריו (להבדיל מדרך פיטוריו או הזכויות הסוציאליות המגיעות לו כתוצאה מהם) וכאשר העומד בבסיס שקולי הפסקת העבודה הם שקולי בטחון לאומי אותנטיים של המדינה הזרה, כל זאת באופן מיצטבר - אזי קמה חסינות לריבון הזר מפני דיון משפטי במדינת הפורום (עניין בחבח).

...

לפיכך, יש לדחות את הבקשה על הסף.

לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי סילוק תביעה על הסף המוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הינו סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי.

סוף דבר: בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף - נדחית.

המפר את החוזה להספקת מוצר הוא המעביד והנפגע הוא הצד הזר.

ברגיל, על פי מבחן הסעד, אין בכך רבותא שכן התובע ריבון לתביעתו.

פרופ' רות בן ישראל, אשר להשקפתה בנידון נתייחס בהמשך, הסבירה כי הגשת תביעה נגד שובתים בעילה של רשלנות בקשר לסכסוך עבודה תיסתור את תכליתו של התיקון לחוק להקנות לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון בעניינים שבתחום מומחיותו: "התוצאה של החלת עוולת הרשלנות על השביתה מתבטאת בין היתר גם בעובדה, שבית-המשפט המחוזי נהפך לערכאה המוסמכת עניינית לידון בתביעות שבמוקדן מצוי מעשה השביתה. תוצאה זו סותרת את מטרת המחוקק בחוק בית-הדין לעבודה, ובמיוחד את כוונתו, כפי שהיא עולב מהוראת סעיף 24(א)(1א). נסביר: אחת משלוש המטרות המרכזיות שעליהן הצהיר שר העבודה בכנסת, שהצדיקו הקמת מערכת שיפוט נפרדת לבירור סיכסוכי-עבודה, היתה "שפיטה במקום שביתה", ושאותה שפיטה תערך בבית-הדין לעבודה, שהוא בית-המשפט ה"מתמחה בעינייני עבודה".

אני נוטה לדיעה כי אין מקום לאפשר הגשת תביעות בעילה של רשלנות בגין ניזקי שביתה לכל הפחות כאשר עסקינן בצדדים לחוזה העבודה (צדדים ישירים או חליפיהם) וכי סעיף 24(א)(1ב) לחוק מהוה הסדר שלילי בהקשר זה. כאשר השביתה פוגעת בצד שלישי שאינו מעורב בסכסוך עבודה, יתכן כי ניתן לטעון שאין מקום להחיל עליו את סמכותו של בית הדין לעינייני עבודה, שכן עניינו חורג ממשפט העבודה.

...

קיימת גישה נוספת, שלפיה אין לאפשר הגשת תביעה בעילת רשלנות נגד עובדים או ארגון עובדים בקשר לסכסוך עבודה מהטעם שהתיקון לחוק יצר הסדר ממצה וכולל לגבי העילות שבגינן ניתן לתבוע בתביעות נזיקין בקשר לסכסוך עבודה.

מתן אפשרות להגיש תביעה נזיקית בקשר לסכסוך עבודה שעילתה רשלנות אשר תידון בפני ערכאה אזרחית עומדת בסתירה לתכלית זו. התוצאה נוכח כל האמור לעיל, אין מקום לדון בתביעה במסגרת ערכאה אזרחית בעילה של רשלנות.

לאור האמור אני מורה על מחיקת התובענה כך שהתובעת תוכל להגישה בבית הדין לעבודה (ככול שהיא סבורה כי קיימת לכך עילה).

המבקשת – היא הנתבעת, שגרירות גאנה בישראל, הגישה בקשה זו שבפנינו למחיקת תביעת התובע על הסף מן הטעם, שלדידה, "הוראות המשפט הבנלאומי המנהגי החלות במקרה שפנינו מחייבות מחיקתה של התביעה שכן אין לבית הדין סמכות לידון במקרה". הרקע הרלבנטי לעניננו המשיב הגיש בחודש דצמבר 2020 תביעה נגד המבקשת לאחר שהועסק על ידה מחודש 12/2004, ועד ליום 19.2.2020, כ- 15 שנים וחודשיים.

בבקשתה טוענת המבקשת, כי בהתאם לסעיף 4 לחוק חסינות מדינות זרות, תשס"ט-2008 (להלן – "החוק"), חסינות מדינה זרה מפני סמכות שיפוט בתביעת עובד כפופה להתקיימותם של מספר תנאים ובכלל זה: כי עסקינן בעילה המצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה, כי עניננה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה בוצעה בישראל וכי בעת שהתגבשה עילת התביעה היה העובד אזרח ישראלי או שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל.

גם במקרה זה – בדומה להחלטות בתיקים אחרים בעיניינה של המבקשת – הרי שהחלטתה להמשיך להעסיק את המשיב מעבר לתקופה המותרת בהעסקה, היתה החלטה שהתקבלה על ידה בכובעה כ"גוף פרטי" ולא כגוף ריבוני, וכך גם פיטוריו.

...

סוף דבר: סיכומו של דבר, מצאנו לדחות את בקשת המבקשת לסילוק תביעתו של המשיב על הסף.

לטענת הנתבעת, למרות שחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008 (להלן: "החוק") קובע, בסעיף 4, כי למדינה זרה לא תהא חסינות מפני סמכות שיפוט בתביעה של עובד או של מועמד לעבודה שמתקיימים בה תנאים אלה: (א) עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית דין איזורי לעבודה, לפי כל דין (ב) עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להעשות בישראל (3) בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באיזור; ולמרות ששלושת תנאים אלה מתקיימים, לכאורה, בתביעת התובע, אין החוק מהוה מקור ממצה של דיני חסינות של ריבון זר, ויש ליישמו ולפרשו בהתאם למשפט הבנלאומי המנהגי, כעולה מבפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעיניין בחבח [footnoteRef:1].

הנתבעת טוענת שבהתאם לכך, היא חסינה מפני תביעת התובע להשבתו לעבודה ולמתן צו נגד הנתבעת האוסר עליה להיתקשר עם אדם אחר בטרם ניתנה לו זכות סרוב ראשונה.

...

בית הדין מצא שדחיית התביעה על הסף על ידי הערכאות בצרפת, פגעה בזכויותיו של התובע להליך משפטי הוגן על פי האמנה האירופית לזכויות אדם.

התוצאה התוצאה הינה שתביעות התובע לביטול פיטוריו, להשבתו לעבודה ולמתן צו המחייב את הנתבעת שלא להעסיק עובד אחר לפני שתפנה לתובע בהצעה לשוב לעבודתו בתנאים בהם עבד – נדחות על הסף.

בקשת הנתבעת לדחייה על הסף של תביעות התובע לפיצויים – נדחית.

בהקשר זה קבע בית הדין האיזורי כי על פי הפסיקה, יש ליישם את הוראות סעיף 4 לחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ט-2008 (להלן: חוק החסינות) בהתאם למשפט הבנלאומי המנהגי, לפיו קיימת הצדקה להענקת חסינות מפני סעד ההשבה לעבודה כאשר המעסיק הוא ריבון זר. בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האיזורי (בר"ע 39072-07-19) נדחתה אף היא.

(1)    עילת התביעה היא בסמכותו הייחודית של בית דין איזורי לעבודה, לפי כל דין; (2)    עניינה של התביעה בעבודה שכולה או חלקה נעשתה או אמורה להעשות בישראל; (3)    בעת שקמה עילת התביעה היה העובד או המועמד לעבודה אזרח ישראלי או מי שמקום מגוריו הרגיל הוא בישראל או באיזור; לעניין זה, "איזור" - כהגדרתו בחוק להארכת תוקפן של תקנות שעת חרום (יהודה והשומרון - שיפוט בעבירות ועזרה משפטית), התשכ"ח- 1967.

נזכיר בהקשר זה כי סעיף 75 לחוק בתי המשפט, החל בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובע כי "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו". הועדה הציבורית היתלבטה אם לכלול בחוק החסינות סעיף דומה לכך (לאו דוקא בקשר לחריג חוזי העבודה), המבהיר את סמכות בית המשפט הישראלי לתת סעדים מסוג זה גם כנגד מדינה זרה, וציינה כי בחלק מחוקי החסינות בעולם (דוגמאת אנגליה וקנדה) נקבע במפורש כי לא יינתן סעד של צו מניעה או צו של ביצוע בעין נגד מדינה זרה, בעוד שבמדינות אחרות (דוגמאת ארצות הברית ואוסטרליה) נקבעה אפשרות מפורשת להוציא צוים כאלה גם נגד מדינה זרה.

...

סעיפי הסכם ההעסקה אליהם הפנה המערער מתייחסים לדין החל על ההסכם, אולם לא מצאנו כי יש בהם משום ויתור מפורש של המשיבה על חסינותה, ואף המערער אינו טוען כך. יובהר כי עריכת בירור עובדתי בשאלת ויתור המשיבה על חסינותה ובשאלת תכלית ההסכמה בנוגע לתחולת הדין הישראלי מתייתרת לנוכח הקביעה כי הדין הישראלי כולל בתוכו את דיני החסינות במשפט הבינלאומי, כאמור לעיל.

משכך, לא מצאנו לנכון לדון בתחולת הסעיף (להרחבה בנושא ויתור על חסינות באמנת האו"ם, ראו הרפז, עמ' 245; Fox & Webb, עמ' 377-398).

סוף דבר - נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה ופסק דינו החלקי של בית הדין האזורי נותר על כנו.