סמכות בית הדין לעבודה בעבודה בחו"ל

לגירסת אריה, בסוף שנת 2013 , ניפתחה בפניו היזדמנות לעבודה בחו"ל ובנסיבות שנוצרו בעבודה, כשהוא מרגיש שיש בכוונת התובעת לפטרו, "הקדים תרופה למכה" והודיע לתובעת על התפטרותו בדואר אלקטרוני מיום 1.1.14 (נספח ב' לתצהירו).

הנתבעות 1 ו-2 הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף כנגדן, מחמת חוסר סמכות עניינית של בית הדין לעבודה לידון בתביעה, בשעה שלטענתן לא היתקיימו מעולם יחסי עובד מעסיק בינן לבין התובעת ואף לא היתקשרות מסחרית כלשהיא עם התובעת.

...

לפיכך, בהתאם ובכפוף להוראות החוק והפסיקה אנו קובעים כי מדובר בהתחייבות עירומה לאי תחרות, שלא באה להגן על אינטרסים של התובעת, מעבר לאינטרס אי התחרות "כשלעצמו", ולכן דינה של תניה זו בחוזה העסקה להיפסל בהיותה נוגדת "תקנת הציבור". לאחר שהגענו למסקנה שעסקינן בתניית אי תחרות 'ערומה' בחוזה העסקה, דינה להתבטל היות שהיא נוגדת "תקנת ציבור". ומשבוטלה תניית אי התחרות, אין הפרת חוזה מצד העובד כלפי התובעת , ומשכך דין התביעה להידחות כנגד הנתבע 3.

לאור האמור, גם התביעה כנגד הנתבעות 1 ו-2 דינה להידחות.

לאחר שבחנו את מכלול הנסיבות בתיק, לרבות קבלת הבקשה לדחייה על הסף ברוב עילות התביעה, סכום התביעה והעובדה כי התביעה נדחתה בכללותה הן מחמת תנייה לא חוקית בחוזה העסקה והן בהיעדר הוכחה בכל מרכיבי התביעה, אנו מחייבים את התובעת לשלם לכל אחד מהנתבעים סך של 15,000 ₪ (סה"כ 45,000 ₪) בגין הוצאות משפט, סכומים אשר ישולמו לכל אחד מהנתבעים בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

עוד טענה התובעת כי הנתבע לא הביא עדים ולא הציג ראיות על מנת לסתור את טענתה בעוד כעולה מעדותה ותצהירה הוכח כי מרבית תקופת עבודתה בארץ ובחו"ל , עבודתה הייתה כרוכה בעמידה סטאטית תוך כיפוף הצואר והגב באופן חוזר ונשנה.

בהתאם לפסיקה שונתה ההלכה לפיה אין לבית הדין סמכות להגשת תובענות והגשת ערעור לבית הדין, וכך נקבע: "בהתבסס על פסיקה זו נקבע כאמור בעיניין דולאני, כי תקנה 125 לתקנות בית הדין מאפשרת את הארכת המועד להגשת ערעורים הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז - 1977. באותו אופן בעניינינו, שוכנענו כי תקנות המועדים קובעות את לוח הזמנים להגשת תובענות כ"דבר שבסדר הדין" (כלשון תקנה 125 לתקנות בית הדין) ואינן שוללות במפורש או במשתמע את האפשרות להארכת המועד הנקוב בהן, ומשכך לבית הדין סמכות, מכוח תקנה 125 האמורה וככל שמתקיימים "טעמים מיוחדים שיירשמו", להורות על הארכת המועד להגשת תביעה לבית הדין לעבודה על החלטת המוסד".

...

נוסף על האמור לעיל, גם לגופו של עניין דין התביעה להידחות, כפי שאפרט להלן.

בחינת טענת התובעת בדבר ביצוע פעולות חוזרות ונשנות המקימות תשתית לפגיעה בעבודה במנגנון המיקרוטראומה , מובילה למסקנה כי עדות התובעת מלמדת על עבודה מגוונת.

לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

מכל מקום, לטעמינו, בית הדין האיזורי בבאר שבע הנו בעל הסמכות המקומית כאמור בתקנה 3(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (ראו: ע"ע (ארצי) 723/07 עו"ד מחאג'נה מחמוד קאסם - עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים (6.7.09).

ביחס למערער נימסר כי "עבד בחו"ל (בדרום אמריקה) ונידרש לפקח על חיתוך הבשר, כלל הוראות הייצור של החברה, לרבות ובמיוחד אריזתו והעמסתו באורגואי ובברזיל" (סעיף 9 לתצהיר).

...

זו לשון פסק הדין ביחס להתנגדות לנסיעה מחוץ לברזיל: "33. לאור האמור, מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה התובע סירב לבצע את המוטל עליו, כנדרש והתנה את נסיעתו למפעל באורגוואי במימון שהות במלון... סרוב זה היה בלתי מוצדק ובלתי סביר...

טרם סיום מצאנו לנכון לציין כי בשלבים שונים של ניהול הדיון בערעורים סברנו שהתוצאה עשויה להיות שונה ובהתאם הוצע לצדדים להגיע לפשרה, אך משהצדדים לא הגיעו להסכמה נדרשנו לפסוק לדין וכך עשינו.

סוף דבר – דין ערעור העובד להידחות במלואו, וערעור החברה מתקבל חלקית כך שדין חיובה בתשלום הפרשי הפקדות פנסיוניות ובתשלום דמי הבראה – להתבטל.

משמחדליהם הדיוניים ההדדיים של הצדדים תרמו לערפל שאפף את ניתוח הסוגיות המשפטיות – החלטנו שבנסיבות הענין כל צד ישא בהוצאותיו.

כמו כן, נתבעו – חופשה שנתית, גמול עבודה בימי חג, דמי הבראה, דמי נסיעות ופצוי בגין אי הפקדה לפנסיה – בסך של 84,044 ש"ח. במהלך הדיון בבית הדין האיזורי העלתה המעסיקה מספר טענות לדחייה על הסף ולפיהן: העדר סמכות מקומית לידון בתביעה בשל קיומה של תניית שיפוט בחוזה העבודה המקנה לבית המשפט בספרד את הסמכות לידון בתביעה; מעשה בית דין בשל קביעות של בית המשפט בספרד במחלוקת הנדונה; ו"פורום שופינג" – זאת בטענה שהעובדת בחרה להגיש תביעה זהה בישראל לאחר שכבר הוכרעה בספרד במטרה להגיע לתוצאה שונה.

על פי רוב במקרים שבהם מקום מושבו של הנתבע בחו"ל על התובע לבקש מבית הדין להמציא את כתב התביעה לנתבע מחוץ לתחום.

...

סוף דבר מירב הזיקות ועוצמתן מצביעים על כך שבית המשפט בספרד הוא הפורום הנאות לבירור התביעה להפרשי שכר.

התוצאה היא פרי בחינת הזיקות והנסיבות המיוחדות לתיק זה. אנו סבורים שבירור ההליך בספרד ייעשה בצורה יעילה יותר ויגיע לתוצאה נכונה יותר, מאשר אילו היה נערך לפני בית הדין שהיה נאלץ להיעזר בכלים מתווכים כדי להגיע לתוצאה.

נוכח כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

בבג"צ 640/11 שמעון צוברי ואח' נ' בית הדין הארצי ואח' (8.8.12) נפסק שהמעסיקים של השוחטים ומשגיחי הכשרות בעבודות שחיטה בחו"ל הם יבואני הבשר, ונדחתה הטענה שהרבנות הראשית היא המעסיק.

] [102: סעיף 2 לכתב ההגנה של הרב קדוש] סעיף 24(א)(1ד) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט1969 קובע את סמכותו של בית הדין האיזורי לידון "בתובענה של עובד או נציג ארגון עובדים נגד מעסיק או נושא משרה אצלו, או של מעסיק או נושא משרה אצלו נגד עובד או ארגון עובדים, בקשר ליחסי עבודה, שעילתה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה1965; לעניין זה, "נושא משרה" – מנהל פעיל בתאגיד, שותף למעט שותף מוגבל, ממונה על העובד ופקיד האחראי מטעם התאגיד על תחום זכויות עובדים.

...

בנסבות שנוצרו לא מצאנו שהיתה מוטלת בהכרח על הרב קדוש לאמת את התלונה אצל התובע קודם לפרסום.

] על יסוד האמור לעיל אנו קובעים שלרב קדוש עומדת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, ואין לחייבו באחריות לפרסום לשון הרע כך שדין התביעה בעילה זו להידחות.

סוף דבר התביעה נגד הנתבעים 2 ו- 3 נדחית.