סמכות בית הדין לעבודה בהליכי פשיטת רגל

התביעה כנגד הנתבעת 2 הוגשה במסגרת הליך זה מכוח הילכת "הליך תלוי ועומד" ומטעמי יעילות הדיון, כאשר ליבת ההליך כולו מצויה בסמכותו של בית הדין הנכבד.

בבר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן – בסט שירותי קירור בע"מ, ניתן ביום 3.4.17, נקבעו דברים אלה לעניין תיחום סמכויותיו של בית הדין לעבודה: "בענין רוחם נקבע, כי תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה מבוסס על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים – היינו: האם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק; מבחן העילה – האם העילה נסובה על יחסי עבודה; העילות שעליהן נסוב כתב התביעה – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכותו של בית הדין לעבודה". (הדגשות במקור, ש.ד).

בתגובתם מתרעמים התובעים שכנגד כי הנתבעת 2 הסתירה מהם את העובדה שלחשבונה הופקדה משכורתו של בעלה, הנתבע 1 (סעיף 3א לתגובת התובעים שכנגד) וכן הסתירה את העובדה שהנתבע 1 נמצא בהליכי פשיטת רגל (סעיף 3ב לתגובת התובעים שכנגד) אולם לא הצביעו בפנינו מהו המקור החוקי לדרישת הדיווח כאמור מהנתבעת 2.

...

טענה זו אינה מקובלת עלינו, שכן, התובעים שכנגד מתארים תרחיש אשר טרם בא אל העולם ובכך מנהלים דיון תיאורטי בלבד הואיל והם עדיין לא נושים של הנתבע 1 ואף הם אינם צד לתיק הפש"ר המתנהל בעניינו של הנתבע 1 בבית המשפט המחוזי (סעיף 6 לבקשת הנתבעת 2).

כן אין מקובלת עלינו טענת התובעים שכנגד בסעיף 8 לתגובתם כי הנתבעת 2 לקחה חלק פעיל במערכת היחסים עם התובעת שכנגד שכן התובעים שכנגד לא הצביעו בפנינו על מערכת שכזאת, במיוחד עת הודו שבין הנתבעת 2 לביניהם לא מתקיימים יחסי עבודה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת ואנו קובעים כי התביעה כנגד הנתבעת 2 תדחה וזאת מחמת חוסר עילה והעדר יריבות בינה לבין התובעים שכנגד.

במסגרת הדיון מהיום המערער טען כדלקמן: "לשאלת בית הדין מה רצוני בהליך הזה, אני רשמתי את הדברים בכתב הטענות שפתח את ההליך. לשאלת בית הדין מה אני מבקש שם, אני מבקש בכל לשון של בקשה בכתב הטענות הראשון מיום 14/2/21. אני מבקש עבודה. לשאלת בית הדין למה אני חושב שבבית הדין האיזורי לעבודה נוכל לעזור, אני משיב כי זה בית הדין האיזורי לעבודה. אין המדובר במציאת עבודה. אני מבקש מעמד במקצוע שלי. לשאלת בית הדין למה אני חושב שבית הדין לעבודה אחראי על התחום הזה, אני משיב אז מי אחראי? בית הדין הסמכות.

(א1) האמור בסעיף קטן (א) אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לענין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית.

...

ביום 18/4/21, הגישה המשיבה את הבקשה ובה טענה, בין היתר, כי דין הערעור להידחות על הסף מחמת העדר סמכות עניינית, והפנתה להוראות סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק").

" דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה להתקבל, כך שיש לדחות את הערעור על הסף מחוסר סמכות עניינית.

לאור המפורט לעיל, אני מורה על קבלת הבקשה ועל סילוק הערעור.

מחפוד צרף לבקשה נוסח הסכם יסוד שותפות לא חתום אף שבכותרתו צוין כי "נערך ונחתם ברמת גן ביום 2 לחודש יולי בשנת 2017". טיוטת ההסכם כוללת סעיף הקובע סמכות שיפוט ייחודית לבית המשפט בתל אביב, בין אם השותפות תנהל את עסקה בישראל ובין בחו"ל. בתגובתה לבקשה טוענת בירן, כי בשל פשיטת הרגל של מחפוד, נפסל רעיון השותפות שנרקם בינה ובין מחפוד ותחת זאת נאלצה להעסיקו "בשכר העומד בדרישות פשיטת הרגל ובתוספת תשלום בגובה של 20,000 ₪ בכל חודש בגין זכויות יוצרים של ספרים וחומרי לימוד". עוד טוענת בירן בתגובתה, כי לו היו ה"ה רוזנר, ביתו וחתנו של מחפוד, רואים בו כשותף היו תביעותיהם מוגשות גם כנגדו.

שאלה זו של סיווג ההיתקשרות בין הצדדים: האם יחסי עובד ומעסיק או שמא יחסי שותפות, היא שעומדת בבסיסה של התובענה שכנגד ובקשה זו. סעיף 24 (א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – "החוק") קובע כהאי לישנא: "24. (א) לבית דין איזורי תהא סמכות ייחודית לידון –

סעיף 24 לחוק הוא הסעיף מכוחו קונה בית דין זה, דרך כלל, את סמכותו לידון בהליכים המשפטיים המובאים בפניו.

...

כזכור טוענת בירן, כי טיוטה זו הוכנה אך לא נחתמה לאחר שמחפוד גילה את אוזנה שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל והתחוור לה שאין מנוס אלא להעסיקו כשכיר ולגנוז את רעיון השותפות.

לא מצאנו כי דחיית הבקשה, כפי שכתב בית המשפט העליון באיי.

די. איי חברה לביטוח "תשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או תגרום לצד נזק של ממש שאינו ניתן לפיצוי בדמות פסיקת הוצאות או כל סעד אחר". סוף דבר: הבקשה לסילוק התביעה כנגד מחפוד - נדחית.

כידוע, הליך של "בקשה למתן הוראות", המעוגן, בין היתר, בסעיף 148 לפקודת פשיטת הרגל, משמש כמסגרת דיונית יעילה ומהירה לפיקוחו של בית המשפט של פש"ר על פעילותו השוטפת של בעל התפקיד שמונה מטעמו (רע"א 259/99 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, פ"ד נה(3) 385, 393 (2001) (להלן: עניין פליצ'ה); רע"א 2728/19 ארגמן נ' עו"ד זעירא, נאמן לנכסי החייב נתן ארגמן, פסקה 7 (11.6.2019)).

ואכן, בהתבסס על הוראות סעיף 178(א) לפקודת פשיטת הרגל הקובע כי בית משפט של פש"ר מוסמך לידון בכל שאלה "המתעוררת בענין פשיטת רגל שלפניו, או שראה תועלת או צורך להחליט בה למען השלמות בעשיית צדק או בחלוקת הנכסים במקרה הנידון", הוכרה בפסיקה במרוצת השנים סמכותו של בית המשפט של פש"ר לידון במגוון רחב של נושאים.

לקביעות דומות ביחס לסוגיות המצויות בגדר סמכותם של בתי הדין לעבודה, ראו: עניין ההסתדרות הרפואית בישראל, פסקה 4; ע"א 5090/08 אורגל נ' עו"ד אטיאס בתפקידו כנאמן, פסקה מ"א (8.12.2010)).

...

בנוסף, לגישת הנאמן הנדל גם שיקולי יעילות דיונית מובילים למסקנה כי יש להורות על העברת הדיון לבית המשפט של פש"ר, שכן ההכרעה בשאלת זכויותיו של קול בדירה ישפיעו על שאלת ביטול ההפטר, וכיוון שזו האחרונה נמצאת בסמכותו הבלעדית של בית המשפט של פש"ר, ראוי לרכז את בירור המחלוקת תחת אחסניה אחת – היא בית המשפט של פש"ר. עוד ציין הנאמן הנדל כי קול אינו מתנגד להעברת הדיון.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתגובות.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא.

נוכח המחלוקת האם מדובר בשותפות או ביחסי עבודה בין הצדדים החליט בית משפט השלום להעביר את ההליך לבית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן – חוק בתי המשפט), וזאת בשל כך שהסמכות הייחודית לידון בשאלת קיום יחסי עובד מעסיק מוקנית לבית הדין לעבודה, מכוח הוראת סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה).

משנקלע המערער להליכי פשיטת רגל עוכבה תביעת המשיב נגדו, ואילו בית המשפט המחוזי אישר למערער להמשיך בהליך זה. לאחר שבחנו את טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו סבורים שיש לדחות את העירעור.

...

בנסיבות אלה, אנו סבורים שנכון יהיה להפחית את סכום ההוצאות בהן חויב המערער, ולהעמידו על 10,000 ₪ בשתי הערכאות.

סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט קובע כי שעה שהועבר הליך מבית משפט לבית משפט בהתאם להוראות סעיף 79(א) "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". לכאורה, העניין שחל איסור להעבירנו עוד, הוא העניין שבית המשפט מצא שאינו יכול לדון בו מחמת שאינו בסמכותו העניינית.

סוף דבר – הערעור נדחה.