סמכות בית הדין למשמעת להורות על השבת עובד מפוטר לעבודה

בתאריך 29.6.17 הגיש הנתבע בקשה במסגרתה עתר לסעדים הבאים: להורות על השוואה מלאה ומיידית של שני המוצרים ולקבוע דיון הוכחות בהקדם האפשרי; לתת לנתבע אישור בכתב לתקופת הביניים עד לתום ההליך השפוטי הכולל את הדברים שלטענתו נאמרו ע"י כב' השופט רמי אמיר מבית המשפט המחוזי בלוד, דהיינו, אין כל איסור או מניעה לשווק את המוצר במהלך ההיתדיינות המשפטית ולקוח שיקנה מהנתבע את המוצר לא יהיה חשוף לכל סכנה אפילו אם הכרעת הדין תהא לטובת התובעת וכן להודיע לתובעת, שאם היא מתעקשת להמשיך ולמנוע מהנתבע פרנסה, הרי שבמעשה זה יש פגיעה אנושה בנתבע ובמשפחתו הנעשית בחוסר תום לב. בתאריך 4.7.17 הגיש הנתבע הודעה בדבר פרטים נוספים במסגרתה הוא עתר לכך שביה"ד ידאג שהחלטת כב' השופט אמיר תכובד במלואה ועפ"י רוחה; להורות לתובעת להשיב על השאלה אם המוצר שלה "חי"; להורות למומחה לבצע את ההשוואה בהקדם האפשרי ולבצע אותה כך ששני המוצרים יפעלו כנגד אותן טראנזקציות דוגמא שקיימות אצל שני הצדדים ולהקדים בצורה משמעותית את מועד הדיון.

הנתבע לא זכאי לתמורת הודעה מוקדמת בנסיבות הפסקת עבודתו, שכן הוא ביצע הפרת משמעת חמורה, חבלה במהלך התקין של העבודה והפרת חובת תום לב המזכות בשלילת תמורת הודעה מוקדמת.

ההליך בתיק זה הועבר לדיון בפני ביה"ד בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 הקובע כי אם בית משפט מצא שהוא אינו יכול לידון בעיניין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו, הוא רשאי להעבירו לבית המשפט בעל הסמכות ובהתאם להוראת סעיף 79(ב) לחוק בתי המשפט, כאשר עניין הועבר אליו מבית משפט אחר בהתאם להוראות סעיף 79(א) "בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר עניין כאמור, לא יעבירנו עוד". עולה השאלה אם ההליך שהועבר הוא שאלת קיום יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים או התובענה בכללותה אף אם ייקבע כי בין הצדדים לא היתקיימו יחסי עבודה (ראו עע (ארצי) 2288-10-21‏ מג'יד ****י - מרדכי אליאזדה,‏ 2.5.22).

בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (עע (ארצי) 73201-06-20‏ ולדימיר בובילב - סטרטסיס בע"מ, 1.6.22) נקבע, כי: "סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פצויי פיטורים לפי חוק פצויי פיטורים מכילה את הסמכות לשלול פצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו 17 לחוק זה" (מתוך ע"ע (ארצי) 30448-10-18‏ ‏ מכנו - דין בע''מ - עופר יעקובי‏ [פורסם בנבו] (14.7.19)).

...

לאחר קבלת התייחסות הצדדים וסיכום מטעם המומחה ניתנה ביום 17.1.19 החלטה נוספת בה נקבע, בין היתר, כדלקמן: "לאחר שעיינתי בהתייחסות הצדדים ושקלתי את טיעוניהם (לרבות טענת התובעת לפיה הנתבע לא סיפק למומחה את גרסת הביניים של המוצר המפר והטענה, כי אין לקבל את הצעת הנתבע להעתקת המוצר שלו על גבי מחשבי התובעת והתקנת תוכנת התובעת על מחשב הנתבע עקב הליך התקנה ארוך וחשש לחשיפת סודות מסחריים ומנגד טענות הנתבע לפיהן על המומחה לעיין בתוכנת Ez-Stats בטרם מתן חוות דעתו, ליתן למומחה הנחיות מדויקות להכנת חוות הדעת ולציין מה האלמנטים הדומים והשונים בין המוצרים) מצאתי להורות כדלקמן:

סוף דבר: בנסיבות האמורות מצאנו לחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 80,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (26.10.15) ועד לתשלום המלא בפועל.

התובעת תשלם לנתבע סך 9,855 ₪ בגין שכר עבודה לחודש 3/14 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.14 ועד לתשלום המלא בפועל.

הננו מורים לנתבע כדלקמן: להימנע מלעשות שימוש כלשהו, לרבות מלהעתיק, מלשנות, מלשדרג, מלהעביר, מלשווק, מלהפיץ, מלפרסם, מלמכור ו/או מלהציע למכירה ו/או מלגלות לאחר, בתמורה או שלא בתמורה, סודות מסחריים וידע מקצועי של התובעת, לרבות תוכנת מוצרי התובעת, ידע טכנולוגי, ידע מקצועי, קבצי תוכנה ואלגוריתמים, דרכי שיווק, רשימות של שמות לקוחות, רשימות קשרים עם לקוחות, נהלי עבודה, מסמכים הקשורים לתובעת וכל מסמך המפרט נתונים הנוגעים למוצרי התובעת ו/או למוצרים ו/או שירותים שמספקת התובעת.

ביום 6.5.21 הודיעה התובעת בשם הנתבעים, כי הם משאירים לשיקול דעת בית משפט את בקשת התובעת ובילבד שהמומחה ישיב את שכר טירחתו ששולם ע"י הנתבעת, לו מינויו יבוטל, בכדי שהנתבעת לא תישא בסכום זה פעמיים.

בגזר הדין של בית הדין של נציבות שרות המדינה שבמסגרתו, בין היתר, המומחה נפסל לצמיתות משירות המדינה, צויין כי הטעם לפסילה זו היה, כי המומחה היה סמוך לגיל 67, גיל הפרישה על פי חוק גיל פרישה, התשס"ד- 2004.

המומחה הורשע ונגזר דינו בהליך משמעתי בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה (ננזף, פוטר מעבודתו ונפסל לצמיתות משירות המדינה).

בהנתן נתונים אחרים: כגון סוג עבירה חמור יותר (כפי שהובא בדוגמאות לעיל), או מקרה בו מומחה נמצא אשם בדין פלילי או משמעתי כי היטה ו/או שינה למען בצע כסף מסקנות חוות דעת רפואית, או שטרם חלף זמן מספיק (וכל מקרה לגופו) מעת ההרשעה וכיו"ב, במקרים אלו ייתכן שהתוצאה המשפטית תהיה שונה מזו שהגעתי במסגרת החלטתי זו. סוף דבר, לא מצאתי להורות על פסילת חוות דעת המומחה ולהוצאתה מתיק בית המשפט.

בשולי הדברים אוסיף, כי בכל מקרה, אין בסמכותי במסגרת הליך זה להורות על הוצאתו של המומחה ממאגר המומחים.

...

בעניין רע"א 10457/02 אחים שרבט נ' נציגות הבית המשותף ((פורסם בנבו), 18.2.2003), לא נפסל מומחה שהורשע בעבירות מס. נכתב שם: "לכאורה, אין קשר סיבתי בין עבירת המס לבין חוות הדעת המקצועית אותה יש לבחון לגופה". בעניין רע"א 4131/09 אמישראגז נ' צ'ונה ואח' (פורסם בנבו, 6.7.09 ) מצא בית המשפט לפסול מינוי מומחה מכיוון שהוגש נגדו כתב אישום ולפיו בזמן שהוא ניהל את המחלקה הפסיכיאטרית, התעללו עובדים הכפופים לו באופן שיטתי במטופלים חסרי ישע, בזמן שהמומחה היה מודע למעשים אלה אך לא עשה דבר כדי למנעם.

לסיכום: משלל טעמים אלו, ולאחר סקירת מקרים דומים והיחס שלהם לנדון שבפנינו, מצאתי לדחות את בקשת התובע.

בהינתן נתונים אחרים: כגון סוג עבירה חמור יותר (כפי שהובא בדוגמאות לעיל), או מקרה בו מומחה נמצא אשם בדין פלילי או משמעתי כי היטה ו/או שינה למען בצע כסף מסקנות חוות דעת רפואית, או שטרם חלף זמן מספיק (וכל מקרה לגופו) מעת ההרשעה וכיו"ב, במקרים אלו ייתכן שהתוצאה המשפטית תהיה שונה מזו שהגעתי במסגרת החלטתי זו. סוף דבר, לא מצאתי להורות על פסילת חוות דעת המומחה ולהוצאתה מתיק בית המשפט.

עוד נטען כי חוק המשמעת פוטר אדם שפוטר מעבודתו מהחזר השכר ששולם לו בתקופת ההשעיה וכן כי ביום 5.9.22 הוא הגיש בקשה בבית המשפט המחוזי לקיום משפט חוזר עקב אכיפה בררנית.

יחד עם זאת, נקבע על ידי אב בית הדין כך: "כאמור במצב הדברים הנוכחי אין ביכולתי לקבל את בקשת הערייה להורות על קיצוץ בשיעור שכרו של המשיב ואולם כדי שהמשיב לא ישקוט על שמריו וימשיך לעשות כל מאמץ למצוא לעצמו עבודה חלופית בתקופת ההשעיה, אני מורה בזה למשיב להגיש לבית הדין בתחילת חודש אוקטובר שנה זו תצהיר המפרט את הצעדים בהם נקט בחודשים יולי – ספטמבר למציאת עבודה חלופית, אל מי פנה בנידון ומה הן התשובות שקבל. לתצהיר זה יצרף המשיב כל מיסמך שיש בו לאימות דבריו. העתק מהתצהיר והמסמכים יועבר ישירות על ידי המשיב למחלקת משאבי אנוש בערייה.

הערייה הגישה תביעה להורות לנתבע, עובד לשעבר במחלקת השכר במשאבי אנוש בערייה בשנים 2003-2008 להשיב לה שכר בסך 308,396 ₪ ששולם לו בתקופת השעייתו מהעבודה עקב הליכים משמעתיים בשנים 2013-2017 במהלכן עבד במספנות ישראל והשתכר שם שכר העולה על השכר ששולם לו בגין ההשעיה וזאת מבלי לדיווח לעירייה על עבודתו במקום עבודה אחר ועל שיעור הישתכרותו שם. בכתב ההגנה טען הנתבע להתיישנות ולהשתק וזאת לנוכח העובדה שהעירייה ויתרה על כל טענותיה במסגרת ההליך שהתנהל בבית הדין למשמעת.

עניינה של תביעה זו אינה עוסקת בענין משמעתי המסור לסמכותו של בית הדין למשמעת אלא בשאלת זכאות הנתבע לקבל שכר מהעירייה בתקופת ההשעיה, כאשר הוא עובד במקביל במקום עבודה אחר ומשתכר שכר העולה על השכר המגיע לו מהעירייה בתקופת ההשעיה וכפועל יוצא זכאות התובעת להשבת הסכומים ששולמו לנתבע, ככל ששולמו לו שלא כדין.

...

לגוף טענות התביעה טען הנתבע כי דין התביעה להידחות וזאת לנוכח פסק הדין שניתן על בית המשפט המחוזי בתל אביב בערעור על בית דין המשמעתי (עמר"מ 14973-09-17) ביום 5.11.17 ולפיו הצדדים התחייבו הדדית להימנע מתביעות עתידיות בנוגע לתקופת עבודתו של הנתבע בעירייה וסיומה.

למותר לציין כי מלכתחילה, הערעור היה מוגבל להכרעות של בית הדין למשמעת, כך שעניינה של התובענה שבכותרת לא היה חלק מיריעת המחלוקת שעמדה בפני בית המשפט המחוזי ולפיכך, אין מעשה בית דין או השתק עילה בענין הנדון בהליך זה. כך גם, לא מצאנו ממש בטענות הנתבע ולפיה לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בתביעה להשבת שכר.

אין בידינו לקבל את פרשנות הנתבע.

על יסוד כל האמור לעיל, שוכנענו שאין הצדקה לביטול פסק הדין שניתן במעמד צד אחד ביום 23.5.21.

כן העיד (עמ' 9, ש' 29), שהתדרוך שנתן לנתבע היה תידרוך שניתן לו בסמוך לקבלת התובע לעבודה "... הוא קיבל תידרוך בהתחלה וזהו הוא התחיל לעבוד ואני בודק שהעבודה נעשתה והוא מחזיר את הכסף". לגבי היתנהלות נהגים אחרים נישאל מר שלביה והשיב (עמ' 11, ש' 25): "ש: "עד היום יש נהגים שהם מגיעים מאוחר מקוו צפון ומתקשרים אלי ואומרים לי שהוא שם את הכסף אצל אמו בכספת..." בחקירתו החוזרת (עמ' 12, משורה 13-19 ) נישאל והשיב: "ש. נשאלת על הנהלים של שמירת כספים ואתה רק בסוף הבנת שצריך לבצע הפרדה בין מהלך יום העבודה לבין סוף היום. אמרת שבמהלך היום יש בטוח והמקרה שלנו בסוף היום אחרי שהוא סיים לעבוד. תסביר לבית הדין מה הנוהל, מי צריך להודיע למי אם יש כספים או בעיה והאם זה קרה בפועל עם הנתבע?

ובהמשך: "אנו סבורים כי הנתבעת כבעלת היהלומים אמורה הייתה לנקוט באמצעי זהירות נוספים מלבד מסירתם לידי התובע כפי שנעשה, בהיתחשב בשווים. בין אמצעי זהירות אלו ניתן למנות, בין היתר, הקפדה על השבה מיידית מצד התובע של יהלומים שלא נעשה בהם שימוש; אי מתן אפשרות לתובע ליטול יהלומים לביתו; ... וכן שמירה הדוקה יותר על התיבה שהושמה בכספת, כספת שלכאורה הושארה פתוחה במהלך יום העבודה...בהיתחשב באי נקיטתם של אמצעי הזהירות המתבקשים, אנו סבורים כי יש להפחית מחצית מהנזק נוכח אשמה התורם של הנתבעת לאובדן היהלומים, ובהתאם לחייב את התובע רק במחצית מהנזק, היינו בפצוי הנתבעת בסך של 38,600 ₪". בעיניין זה נוסיף ונציין לעניין הפנייתה של התובעת להוראות סעיף 10 לחוק החוזים, כי נכון להפנות גם להוראות סעיף 14 (א) לפיהן אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12, ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים, למנוע או להקטין.

טענת הנתבעת לפגיעה במוניטין לא פורטה ולא הוכחה ((כשאף לא הוברר די הצורך האם בכלל יש סמכות עניינית לבית הדין לידון ברכיב זה).

עוד נאמר בפסיקת בית הדין הארצי (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – אלכסנדר צ'רניאקוב מיום 31.05.07) כי: "התכלית שבשלילת פצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06].

עוד הוסיף ואמר בית הדין הארצי בעיניין זה כי: "...עם זאת, יש להבהיר כי "אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות   או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גירסתו". [ע"ע (ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת – אי אס אס אשמורת בע"מ [פורסם בנבו] (4.8.2016)].

...

לאור האמור, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פיצוי ללא הוכחת נזק : גם בעניין זה לא מצאנו ממש בטענות מר פארס שיש לפצותו בשל העובדה שפוטר טרם סיום חקירת המשטרה, לנוכח כך שנאלץ לעבור בדיקת פוליגרף ולנוכח נסיבות פיטוריו.

סוף דבר: התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן חלקי כמפורט מטה: בתביעה העיקרית: על הנתבע, מר פארס, לשלם לתובעת סך 27,967 ₪ (נומינאלית).

למען שלמות התמונה אציין כי סעיף 43(א) לחוק המשמעת קובע כי "החליט בית הדין על ביצוע מיידי של פיטורים .... כאמור בסעיף 40(ב), רשאי שופט בית המשפט המחוזי כאמור בסעיף קטן (א), על פי בקשת העובד, לעכב את הבצוע עד להחלטה בעירעור, ואם כבר פוטר העובד או הועבר כאמור לפי ההחלטה – להורות על החזרה למשרתו; החליט השופט לעכב הבצוע, רשאי הוא לצוות על השעיית העובד מתפקידו". השניה, הוראת סעיף 4א לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976 (להלן: חוק דמי מחלה), הקובע כי ככלל אסור לפטר עובד במהלך העדרותו מעבודה עקב מחלה ובתקופה שהוא זכאי לדמי מחלה בכפוף לחריגים המנויים בסעיף עצמו.

לבית הדין לעבודה אין סמכות להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המבקש בהליך המשמעתי.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את כלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא תגובת הצד שכנגד.

מטעמים אלה לא שוכנעתי כי מאזן הנוחות נוטה לצד המבקש.

סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית, ומשלא התבקשה תגובת הצד שכנגד אין צו להוצאות.