סמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת גירושין של תושב חוץ

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 928097/7 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד גילה נפתלין ועו"ד תהילה כהן וטו"ר לימור מרים חגג וטו"ר קטי קלרה אייאש ביסראור) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד אברהם יצחק וייס) הנידון: קביעת סמכות שיפוט בתביעת גירושין כששני הצדדים אזרחי ותושבי חו"ל והבעל סרבן גט בחו"ל החלטה

דיון והכרעה ובכן, כאמור בהחלטה המצוטטת מעלה, מרכז הכובד בתיק זה הוא סעיף 4ב1 (2) (3) לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), ונצטט האמור שם: (א) בלי לגרוע מסמכויות השיפוט לפי סעיף 1 וסעיף 4א, לבית דין רבני יהיה שיפוט ייחודי בתביעת גט לפי דין תורה שהגישה אשה יהודיה נגד אשה היהודי, אף אם לא מתקיימות לגביהם הזיקות המנויות בסעיף 4א(א), ובילבד שהנישואין נערכו על פי דין תורה והאשה לא קיבלה גט מנישואין אלה בבית דין מחוץ לישראל, ומתקיים אחד מאלה: (1) במקום מושבו של הנתבע או במקום מושבה של התובעת אין בית דין שניתן לערוך לפניו גט לפי דין תורה מחוץ לישראל (בחוק זה – בית דין מחוץ לישראל); לעניין זה, הגישה האשה בקשה לעריכת גט לפני בית דין מחוץ לישראל, לא תישמע טענה כי אין בית דין שיכול לערוך גט לפי דין תורה אלא אם כן קבע בית הדין שאליו הוגשה הבקשה כי אינו יכול לערוך גט לפי דין תורה; (2) האשה הגישה בקשה לעריכת גט לפי דין תורה לבית דין מחוץ לישראל והאיש לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין כאמור; (3) בית דין מחוץ לישראל קבע שהאיש ייתן גט לאישתו, ואולם על אף מאמץ סביר לאכוף את החלטת בית הדין באמצעים המשפטיים והדתיים הקיימים באותה מדינה, הגט לא ניתן במשך שישה חודשים מיום שקבע בית הדין כאמור.

ומסקנת הדברים ברורה – סעיפי החוק המדברים על מצב בו: "האשה הגישה בקשה לעריכת גט לפי דין תורה לבית דין מחוץ לישראל והאיש לא התייצב לפני בית הדין במשך ארבעה חודשים מיום שזומן על ידי בית הדין כאמור; וכן כי בית דין מחוץ לישראל קבע שהאיש ייתן גט לאישתו, ואולם על אף מאמץ סביר לאכוף את החלטת בית הדין באמצעים המשפטיים והדתיים הקיימים באותה מדינה, הגט לא ניתן במשך שישה חודשים מיום שקבע בית הדין" ללא ספק מתקיימים בנידן דנן, ומשכך, אין ספק כי תביעת הגירושין בתיק זה היא בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני האיזורי בישראל.

מסקנה לאור כל האמור, בית הדין קובע כי לבית דין דנן הסמכות לעסוק בתביעת הגירושין שהגישה התובעת נגד הנתבע, ומשכך, ייקבע מועד מוקדם ככל האפשר בתיק, לדיון בתביעת הגירושין של התובעת.

...

מסקנה לאור כל האמור, בית הדין קובע כי לבית דין דנן הסמכות לעסוק בתביעת הגירושין שהגישה התובעת נגד הנתבע, ומשכך, ייקבע מועד מוקדם ככל האפשר בתיק, לדיון בתביעת הגירושין של התובעת.

לפרשנותו של סעיף זה מפנים המערערים לדעת הרוב בפרשת סבג (בג"ץ 6751/04 סבג נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים) אשר סברה שם שאין לבית הדין הרבני סמכות לידון בתביעת המזונות משני טעמים: במקרה הנידון רצתה האשה בגירושין ואף הגישה תביעת גירושין ולכן המקרה אינו עונה לתנאי סעיף 4 הדורש שתביעת המזונות תהיה "שלא אגב גירושין" כדי שבית הדין הרבני יקנה סמכות; ב. במקרה הנידון תביעת המזונות הוגשה שלא בתום לב שכן היא הוגשה אך ורק כדי להתגבר על בעיית הסמכות של בית הדין לידון בעיניין "האמתי" – הוא עניין הגירושין.

גישה הרוב בפרשת סבג אף סטתה מן הגישה שהייתה מקובלת בפסיקת בית המשפט העליון ושבאה לידי ביטוי בפסק הדין בפרשת כובאני (בג"ץ 1796/03 כובאני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים) שם נקבע [בלי לבחון את התביעה במבחנים שהציג בג"ץ בפרשת סבג ובלי לאבחן בין תביעה "אגב גירושין" ל"שלא אגב גירושין"] שיישומו של סעיף 4 לחוק אינו דורש עמידה בתנאי סע' 1 בדבר דרישת האזרחות או התושבות.

) פרשנות זו ראויה לדעתנו לאימוץ הן מפני שבחינת ההיסטוריה החקיקתית של סעיף 4 לחוק מגלה שזו הייתה מטרת וכוונת המחוקק, והן מפאת המדיניות שבה ראוי לנקוט בבואנו לפרש את החוק, מאחר שבעניינינו מדובר על זוג יהודים אזרחי ותושבי חוץ: המציאות שבה חיים יהודים בחוץ לארץ מקשה על נשים יהודיות שהן אזרחיות ותושבות חוץ לקבל את המגיע להן על פי ההלכה, הן קושי בקבלת גט הפיטורין עצמו והן בקבלת זכויותיהן מתוקף החיובים הבסיסיים שבהם חייב בעל יהודי לאישתו, לרבות הסכומים הדרושים לה עצמה כדי לכלכל את ילדיה (ראה בעיניין זה בג"ץ 99/62 סולטן נ' סולטן).

...

סוף דבר בית הדין מחליט אפוא בבקשות הסעדים שמנה הבעל, כדלהלן: סעד א' שבו מבוקש לבטל את פסק הדין לגירושין אינו רלוונטי עוד משנתן האיש גט פיטורין כדת וכדין.

העירעור בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האיזורי מתאריך ט"ו באייר תשע"ו (23.5.2016) שלפיה תביעת המזונות של המערערת עבור הקטינות [ש'] ו[ל'] נדחית בשלב זה. כמו כן, בהחלטה זו אין היתייחסות כלל לתביעת הגירושין של הבעל, שלה הסכימה האשה שעל זה נסב עיקר הדיון בתאריך הנ"ל. ב"כ המערערת מבקש בערעורו, לבטל את ההחלטה הנ"ל, על סמך העילות הבאות: ראשית, הבנות זקוקות למזונות היכן שיהיו, בית הדין לא נימק את החלטתו מדוע תביעת המזונות נדחית.

האשה עלתה ארצה עם נישואיהם על פי חוק השבות, אך ויתרה על האזרחות הישראלית ושהתה בארץ כתושבת קבע.

סמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, כאמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים שצוטט לעיל, לידון בתביעות הכרוכות בגירושין, מותנית בכך שתביעות אלה הוגשו לבית הדין הרבני בטרם הוגשו תביעות מקבילות לבית המשפט לעינייני מישפחה (בג"ץ 5507/95 אמיר נגד בית הדין הרבני האיזורי בחיפה ואחרים, פ"ד נ(3) 321, 329).

מקובלת בישראל התפיסה המשפטית לפיה בית הדין הרבני לא ידון בעניינים הכרוכים בגירושין – להבדיל מן הגירושין עצמם – אם הצד שכנגד הקדים והגיש תביעות אלו בבית משפט מוסמך מחוץ לישראל, אלא אם כן מדובר בפורום בלתי נאות או במקרה שהתביעה הוגשה לפורום הזר בחוסר תום לב תוך עשיית שימוש לרעה בהליכי משפט: "שאלת הפורום הנאות תוכרע, אם כן, בהיתחשב במכלול הנסיבות, לרבות מירב הזיקות, שהן העובדות המעידות על הקשר של בעלי הדין ושל העניין נושא התובענה לכל אחד מן הפורומים האפשריים (ע"א 9725/04 אשבורן חברה לסוכנויות ומסחר בע"מ נגד CAE Electroics Ltd ("נבו" - ניתן ביום 4.9.07), כשנקודת המוצא היא שהעניין צריך להתברר בבית המשפט או בבית הדין המוסמך בישראל שאליו הוגשה התובענה".

...

הערעור בפנינו ערעור על החלטת בית הדין האזורי מתאריך ט"ו באייר תשע"ו (23.5.2016) שלפיה תביעת המזונות של המערערת עבור הקטינות [ש'] ו[ל'] נדחית בשלב זה. כמו כן, בהחלטה זו אין התייחסות כלל לתביעת הגירושין של הבעל, שלה הסכימה האישה שעל זה נסב עיקר הדיון בתאריך הנ"ל. ב"כ המערערת מבקש בערעורו, לבטל את ההחלטה הנ"ל, על סמך העילות הבאות: ראשית, הבנות זקוקות למזונות היכן שיהיו, בית הדין לא נימק את החלטתו מדוע תביעת המזונות נדחית.

חובת ביה"ד לדון ולפסוק לאחר שמיעת דברי הצדדים ולאחר העיון בחומר שבתיק, בית הדין קובע שדינו של ערעור זה להידחות, על שני חלקיו.

ואם לעניין ממון דורשים ממנו שישיב ורק אחר כך דנים, קל וחומר לעניין הברחת ילדים שביכולת האישה להשיבם לארץ ואי השבתם יכולה למנוע ביצוע החלטת בית הדין, אם לא תמצא חן בעיני האישה, דבר שבסופו של דבר יכול לגרום לניתוקם מהאב.

אם תגיש האישה תביעה יוכל בית הדין לדון בתביעתה, לתת פסיקתו אם יש לחייב את הבעל בגירושין ובהמשך לכך, אם יסרב יוכל בית הדין לתת החלטתו בבקשתה, אמנם לעת עתה טענה זו נדחית.

טענות הצדדים מן המקובץ עולה כי עילת העירעור המרכזית של המערערת מבוססת על האמור בסעיף 4א (ה) לחוק שיפוט בתי דין רבניים, המסדיר את הסמכות הבין-לאומית בתביעה לגירושין, וזה לשונו: "אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בעניינים הכרוכים בגירושין." לטענת המערערת, בהתאם להוראות סעיף זה, הסמכות הנתונה לבית הדין במקרה של בני זוג שמקום מושבם הוא מחוץ לגבולות מדינת ישראל היא רק בתביעת הגירושין עצמה ולא בתביעות הכרוכות אליה.

מכאן מבקשת היא לטעון, שבית הדין הרבני משולל סמכות לידון בעינייני משמורת הקטינות שנכרכו בתביעת הגירושין של המשיב, מאחר ובמקרים מעין אלו הסמכות מוקנית לבית המשפט לעינייני מישפחה.

אולם, מאחר והסמכות לידון בתביעת הגירושין של בני הזוג שבפנינו ולכל הנילווה אליה אינה נשענת כלל על סעיף זה אלא על הסמכות המקומית הבסיסית של ערכאות השיפוט הישראליות של אזרחי ו/או תושבי ישראל, הרי שאנו שבים לכללים המקובלים בנוגע לסמכות העניינית בתביעות הכרוכות לתביעת הגירושין.

היתנהגות זו כמוה כהסכמה לידון בפני בית הדין הרבני.

...

ובעניין זה נכונים דברי ביהמ"ש העליון אשר הובאו על ידי ביה"ד קמא, ברע"א 4929/04 אלי פינס נ' חומרי בנין יוסי בע"מ: "כי לאחר שבית-משפט דן בעניין ונתן את פסקו, שוב לא תוכל לצוף ולעלות שאלת הסמכות העניינית בכל שלב נוסף של הדיון." מסקנה לאור כל האמור בית הדין פוסק: הערעור נדחה.

סעיף 1 לחוק בתי דין רבניים קובע כי לבתי הדין הרבניים תהיה סמכות ייחודית לידון בעינייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל שהם אזרחי המדינה או תושביה.

בשנת 2018 תוקן חוק בתי דין רבניים כך שסמכות בית הדין הרבני לידון בעיניינם של יהודים בעולם הורחבה, ונקבע כי בית הדין יהיה מוסמך לידון בתביעת גירושין של אשה יהודייה שאינה יכולה לקבל גט מחוץ לישראל, גם בהעדר כל זיקה אישית של בני הזוג למדינת ישראל.

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.