סמכות בית הדין הרבני לדון בתביעות כרוכות

לדעתנו, תפיסה זו בטעות יסודה, שהרי המחוקק לא אמר כן, ובסעיף 3 כתב במפורש אחרת: "הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג." ואף בהילכת שרגאי נכתב במפורש שתביעת ההורה למזונות ילדים בדרך השבה: "ההורה, המוציא (או עומד להוציא) יציאות למזונות הילד, יכול לתבוע השבתם ממי שחייב לזון את הילד [...] יכול שתביעת מזונות שכזאת תהא כרוכה בתביעת גירושין, ועקב כך תהא בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, מכוח סעיף 3 לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג-1953." הרי שגם בהילכת שרגאי נקבע שביה"ד מוסמך לידון ב"תביעת מזונות" מכוח סעיף 3.

...

בכל מקרה, במסקנת פסה"ד הנ"ל נקבע: "לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי." כמו כן ציין ב"כ האישה לפס"ד נוסף מביה"ד הגדול, תיק 1308912/6, מיום כ"ח במרחשוון תשפ"ב (3.11.2021), בה חזר הרה"ג שלמה שפירא שליט"א על תמצית דבריהם בדחייתו על הסף "ערעור" (שהוגש באיחור) על החלטת ביה"ד שקבע סמכות להמשיך לדון במזונות הקטינים, וכתב: "...קיימת האפשרות שייפסק כי בית הדין קנה סמכות לדון במזונות הקטינים גם מכוח הכריכה וכי אין הדברים עומדים בניגוד להלכת שרגאי, כטענת המערער, שכן לעניין זה קובע המבחן המהותי, וכי אין הדברים אף מנוגדים להלכה מחייבת אחרת שמכוח פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 7628/17 – אם משום שפסיקה זו, שאותה פסק בית המשפט העליון שלא בשבתו כבג"ץ, לא יצרה הלכה המחייבת את בית הדין הרבני; אם משום שפסיקה זו – לוּ נרצה לראותה כהלכה המבטלת הלכות קודמות שקבעו אחרת – לא ניתנה בדרך המקובלת בביטול הלכות קודמות: בהרכב אקראי של שלושה שופטים, ולא בהרכב מורחב, ללא אזכור את פסקי הדין המרכזיים שקבעו את ההלכות הישנות שפסיקה זו שינתה, לפי הנטען, ללא עמידה על השוני בינה לבינן והתמודדות עימו וללא הנמקה של הסטייה מהן; ואם משום שדעת הרוב בה לא קבעה אלא את עצם היותה של הלכת שרגאי שרירה וקיימת, והקביעות הנוספות שבה, שמכוחן יש שביקשו לצמצם את סמכויותיו של בית הדין בהשוואה לשהיה מקובל עד לפסיקה זו אינן חלק מדעת הרוב אלא דעתו של השופט מזוז בלבד – ונוסיף כי מאחר שלא נצרכו לצורך המסקנה שאכן נקבעה בדעת רוב לעניינו של אותו מקרה עצמו לכאורה גם אינן חלק מה'רציו' של פסק הדין אלא מה'אוביטר' – וראה לעניין זה בפסק דינו של בית דין זה מד' במרחשוון התשפ"ב (10.10.2021) בתיק 1250217/3 (פורסם)." עוד ציין לפס"ד של בתי דין תל אביב יפו (תיק ‏1367483/7) מיום כ"ב בתמוז תשפ"ב (21.07.2022) שקבע סמכות לדון במזונות קטינים על סמך פס"ד ביה"ד הגדול.

עוד ביסס כב' השופט מזוז את פרשנותו המחודשת על פרשנות תכליתית להלכת שרגאי, כפי הבנתו, וכתב (סעיף 16): "דברים אלה מובילים אותנו לתכליות אותן מבטיחה הלכת שרגאי. הלכה זו אינה משקפת אך פרשנות לשונית-תכליתית של הוראת סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין אלא היא מבקשת גם לקדם ולשמר תכליות וערכים מהותיים, אשר לדעתי תומכים ומחייבים את המסקנה שאין לסטות ממנה. התכליות המהותיות העיקריות שביסוד מניעת כריכת מזונות ילדי בני הזוג בתביעת גירושין הן: שמירת והבטחת זכויות הקטין לבל ייפגעו במסגרת הסכסוך בין ההורים, מניעת שימוש במזונות הילדים כמנוף לחץ לפגיעה בזכויות בן הזוג (לרוב, בת הזוג) אגב הגירושין, ומניעת "מירוץ סמכויות" בין ההורים לענין זה."

לטעמנו, כפי שכבר בארנו בפסה"ד הקודם, אף כב' השופט קרא שהצטרף לדעת כב' השופט מזוז לא הסכים לכל פרטי דבריו אלא בכך, "כי לא נס ליחה של הלכת שרגאי המצויה עמנו יובל שנים, וכי היא התקדים המחייב בפסיקתו של בית משפט זה. עיון בהנמקות חברי שכנעוני כי גם אין כל הצדקה עניינית לשינויה או לסטייה ממנה, משזו עלולה להיות כרוכה בפגיעה קשה בטובתו של הקטין." אף הדגיש שאין כל הצדקה לשינויה או לסטייה מהלכת שרגאי.

" מסקנה לאור כל הנ"ל, ביה"ד קובע כי לפי המצב המשפטי כעת, וכפי שפורט בפס"ד מביה"ד הרבני הגדול (תיק 1250217/3) – בית הדין מוסמך לדון גם בתביעה למזונות קטינים הכרוכה, למרות התנגדות הבעל לכך, בהתאם לסעיף 3 של חוק שיפוט ביה"ד הרבני.

בנוסף, גם משמורת הילדים כמו מזונות הילדים "לעולם נתונה לבחינה מחודשת, אם חל שינוי מהותי". נחזור ונציין כי הדבר עולה בבירור גם מלשונו של החוק, באופן חד-משמעי אשר לדעתנו אינו ניתן להשתמע לשני פנים: "יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג" – סמכותו של בית הדין הרבני בעניינים הכרוכים היא של 'שיפוט יחודי' הנותן מענה מלא אשר אינו מותיר מקום וצורך עוד להמשך דיון בבית המשפט.

...

על אחת כמה וכמה שיש להימנע מכך כאשר שינוי ההלכה נעשה בדרך של רוב מצומצם של שניים מול אחד (כדברי השופט אור בעניין חוסאם דלעיל), וכפי שכתב השופט בדימוס א' ברק: "עצם העובדה שבידי הכוח לסטות – שהרי הרוב בהרכב החדש גורס כמוני – אינה מובילה למסקנה שיש לנצל כוח זה" (שופט בחברה דמוקרטית (2004), עמ' 301).

כפי שביארנו, מסקנתנו היא כי בית הדין הרבני מוסמך לדון במזונות ילדים שנכרכו, על אף פרשנותו המצמצמת של כבוד השופט מזוז, המונעת דיון מלא וכולל במזונות הילדים בכריכה בבית הדין הרבני – וזאת, הן משום שפרשנות מחודשת זו נאמרה כדעת יחיד שאליה לא הצטרפו לא כבוד השופט הנדל ואף לא כבוד השופט קרא; והן משום שמדובר בהליך בע"מ המופנה כלפי בית המשפט ועל פי סעיף 20(א) לחוק-יסוד: השפיטה, מחייב "על בית משפט" ולא בית דין דתי.

מסקנה ומתן הוראות לאור כל האמור בהרחבה לעיל וכפי שכתבנו בפתח דברינו, בית הדין דוחה את הערעור וקובע כי בסמכות בית הדין הרבני לדון בתביעת מזונות הילדים אשר כרכה האישה לתביעת הגירושין שהגישה, ומחזירה להמשך טיפולו של בית הדין האזורי.

אמנם כפי טענת המבקש, עינייני משמורת (כהגדרתם בעבר) והסדרי שהות של קטינים כרוכים מעצם טיבם וטבעם בתביעת גירושין וזאת ללא צורך בכריכה מפורשת של סוגיות אלה, אלא שאין בהלכה זו כדי להקנות סמכות לבית הדין הרבני לידון בעיניינם הקונקרטי של הצדדים המונח בפניי.

בנסיבות אלה, מצאתי כי על פי הוראות הדין ובשעה שתביעתה המפורשת של המשיבה קדמה לעתירת המבקש כי בית הדין הרבני ידון בעיניינם של הקטינים, לבית משפט זה הסמכות לידון בתובענה.

...

לאחר שבחנתי את הבקשה והתגובה ואת כל אשר מונח בפניי, מצאתי להורות על דחיית הבקשה לסילוק התובענה על הסף.

הצדדים יעבירו העתק החלטתי זו לבית הדין הרבני ויעתרו לסגור ההליך בעניין הקטינים שנפתח בפניו ביום 27.1.2022.

]השופטת ר' רונן: לפנינו עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול מיום 21.2.2023 בו נדחה ערעור שהגיש העותר על החלטת בית הדין הרבני האיזורי בתל-אביב מיום 28.6.2022, לפיה יש לבית הדין הרבני האיזורי סמכות לידון בתביעת המשיבה 3 לגירושין כנגד העותר.

ראו, למשל, הדברים האמורים בבג"ץ 2123/08 פלוני נ' פלונית, פסקה 17 (6.7.2008) (להלן: עניין פלוני): "תופעת סרבנות הגט היא קשה ומורכבת ולצערנו אינה חדשה לנו. היא כרוכה בפגיעה קשה וכואבת באשה הנותרת כבולה לנישואין שאין היא מעוניינת בהם עוד: חירותה נפגעת, כבודה ורגשותיה נפגעים וזכותה לחיי מישפחה נפגעת גם היא - זכויות אלו הוכרו בשיטתנו כולן כזכויות הנהנות ממעמד חוקתי וראשון במעלה (וראו: סעיפים 2, 4, ו-5 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו; [בג"צ 7052/03](http://www.nevo.co.il/case/5721166) עדאלה-המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים (טרם פורסם, [פורסם בנבו], 14.5.2006)). בתוך כך נפגעת גם זכותה של האשה לאוטונומיה, זכותה של האשה להגשים עצמה כאדם חופשי, זכותה לבחור את גורלה, לכתוב את סיפור חייה – להחליט, היא ורק היא, האם ומתי יבוא על סיומו קשר נישואין שאין היא רוצה בו עוד והאם ומתי תבחר לקשור עצמה בקשר כזה בשנית" (ראו גם: בג"ץ 5185/13 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים, פסקה כב' לפסק-דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (28.2.2017).

...

פרשנות מרחיבה של לשון החוק אשר תקיים את תכליתו, מובילה למסקנה כי אין הכרח בהחלטה פורמאלית כתובה דווקא, ודי בכך שהאישה תצביע על כך שבית הדין הרבני במדינת החוץ היה סבור שעל בני הזוג להתגרש, וניסה לכן להביא את האיש לידי מתן גט. באופן דומה, גם את התנאי הקבוע בסעיף 4ב1(ב) יש לפרש בצורה מרחיבה.

גם בהקשר זה מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי.

סוף דבר: העתירה נדחית.

אולם מאידך גיסא, כפי שהביע זאת בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב (בתיק 313973/7 מיום י"ג אלול תש"פ (27.11.2019)), והבאנו מדבריו בהחלטתנו הנזכרת מיום ח' שבט תשפ"ג (30/01/2023): "כידוע, 'אטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן' (בבא קמא פט ע"ב), ואם מה שנותר מסמכות בית הדין לידון ב'מזונות... לילדי הזוג' הוא איבר מדולדל ומצומק, שלאמיתו של דבר אינו יכול ליפתור את סיכסוכי בני הזוג 'בחדא מחתא', עם כל שאר ענייניהם הכרוכים בגירושין, כפי שביטא זאת בית המשפט בביד"מ 1/60 וינר נ' בארי, פ"ד טו 1457 – 'אם כן למה זה אנוכי'. לשם מה ידון בית הדין וייתן לחינם פסק דין למזונות ילדים, כאשר ממילא, הוא מנוע מלמלא את מטרת סעיף 3 לחוק, לפיה "בית-הדין הדן בתביעת הגירושין יוכל לידון גם בכל ענין אחר השנוי במחלוקת אותה שעה והוא צריך להכרעה עקב הפקעת הנישואין"..

...

ברם הגענו לכלל מסקנה כי במצב הדברים הקיים נכון יהיה למשוך את ידינו מן הדיון ולהותיר לצדדים לברר את עניין מזונות הילדים באופן מלא, כפי שיראו לנכון.

טעמי יעילות, הגינות וחובת הכיבוד ההדדי שבין ערכאות השיפוט אינם מותירים מנוס ממסקנה מצערת זו. צר לנו על שהאשה התובעת והאיש הנתבע מהעבר השני ובמידה מסוימת אף ילדיהם, ייאלצו עתה, כפי הנראה, להיטלטל ולעבור שוב מסכת נוספת של דיונים משפטיים, עקב העברת העניין אל סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, במקום לסיים את ענייני מזונות הילדים הכרוכים להליך הגירושין וכל העניינים שביניהם תחת אותה קורת גג. לא אנו הבאנו לכך.

לאור האמור, אנו מורים על מחיקת התביעה ל'השבת הוצאות למזונות הילדים' המונחת לפנינו וסגירת התיק בנדון.