במסגרת סיכומיו הוסיף התובע וטען, כי היתנהלות הנתבעת היתה מזלזלת וחסרת תום לב באופן שגרם להתמשכות ההליך, תוך היתעלמות מהמועדים שנקבעו בהחלטות בית הדין והגשת בקשות סרק להעברת הדיון בתובענה מחמת חוסר סמכות מקומית.
אשר לשאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן – מדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעת בית הדין וכך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991:
"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון."
בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06):
"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.".
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם וכן לאחר ששקלתי את השיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה העובדה, כי מחד גיסא התביעה הוגשה ביום 14.12.23, כאשר ייפוי הכח מטעם הנתבעת הוגש לתיק ביום 17.1.24 ואילו חלק מהמסמכים המבוקשים הומצאו לתובע רק יממה לפני מועד הדיון שהיה קבוע בתיק ליום 27.3.24, והחלק הנותר נימסר לתובע בסמוך לפני שעת תחילת הדיון, כאשר הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד שנקבע על ידי בית הדין ואף לא תגובה לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגדה ולא הוגשה כל בקשה לארכה, תוך היתעלמות מהחלטות בית הדין, גרימת הוצאות מיותרות לתובע והארכת ההליך שלא לצורך; מאידך גיסא, התובע לא צירף לתיק כל אסמכתה בדבר פנייה מקדימה לנתבעת בדרישה להמצאת המסמכים המבוקשים ואף טענת התובע בסיכומיו, כי מזכירת בא כוחו פנתה לבעלי הנתבעת ומנהלה בתאריכים 10.12.23, 11.12.23 ו- 12.12.23 בדרישה לקבלת המסמכים וכי כבר ביום 14.12.23 הוגשה התביעה מלמדת, כי ממילא לא ניתנה לנתבעת שהות מספקת לתת מענה לדרישת התובע, קל וחומר עת המדובר בעיתות מילחמה; לכך אוסיף, כי הנתבעת פעלה להמצאת המסמכים המבוקשים עד למועד הדיון.
...
הכרעה
בהמשך להחלטת בית הדין מיום 27.3.24 ובשים לב לכך שהצדדים מסכימים, כי כלל המסמכים שחובה להנפיקם על פי דין הומצאו לתובע כנדרש ועילת התביעה מוצתה – אני מורה בזאת על מחיקת התביעה.
אשר לשאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן – מדובר בסוגיה הנתונה לשיקול דעת בית הדין וכך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991:
"בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון."
בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06):
"... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.".
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים בסיכומיהם וכן לאחר ששקלתי את השיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה העובדה, כי מחד גיסא התביעה הוגשה ביום 14.12.23, כאשר ייפוי הכח מטעם הנתבעת הוגש לתיק ביום 17.1.24 ואילו חלק מהמסמכים המבוקשים הומצאו לתובע רק יממה לפני מועד הדיון שהיה קבוע בתיק ליום 27.3.24, והחלק הנותר נמסר לתובע בסמוך לפני שעת תחילת הדיון, כאשר הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד שנקבע על ידי בית הדין ואף לא תגובה לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדה ולא הוגשה כל בקשה לארכה, תוך התעלמות מהחלטות בית הדין, גרימת הוצאות מיותרות לתובע והארכת ההליך שלא לצורך; מאידך גיסא, התובע לא צירף לתיק כל אסמכתה בדבר פנייה מקדימה לנתבעת בדרישה להמצאת המסמכים המבוקשים ואף טענת התובע בסיכומיו, כי מזכירת בא כוחו פנתה לבעלי הנתבעת ומנהלה בתאריכים 10.12.23, 11.12.23 ו- 12.12.23 בדרישה לקבלת המסמכים וכי כבר ביום 14.12.23 הוגשה התביעה מלמדת, כי ממילא לא ניתנה לנתבעת שהות מספקת לתת מענה לדרישת התובע, קל וחומר עת המדובר בעתות מלחמה; לכך אוסיף, כי הנתבעת פעלה להמצאת המסמכים המבוקשים עד למועד הדיון.
