באשר לסוגית הדין החל ועבודתו של התובע בחברה האמריקאית, כנטען בכתב ההגנה, אישר התובע כי אמנם הועסק על ידי החברה האמריקאית אולם "לחברה היה קשר הדוק ובלתי נפרד לנתבעת 1". התובע הסביר כי החברה האמריקאית היתה, למעשה, זכיינית של הנתבעת 1 אשר הפעילה בארצות הברית את המותג "גלריית עדן".
התובע הוסיף וכתב בתגובתו:
"ישנו קשר הדוק בין המעסיקים בתקופת העסקתו בארה"ב ובין מעסיקיו בישראל, כאשר הנתבעים 3-2 ניהלו מרחוק את האימפריה שלהם בחו"ל באמצעות חברה אמריקאית והם אלו שבקשו מהתובע לעזוב את עבודתו בארצות הברית לטובת עבודה בישראל". (סעיף 9 לתגובת התובע)
דיון והכרעה
הכלל המנחה בשאלת תחולת הדין הזר הוא, כי "בהתעורר שאלה של בררת מקום שיפוט בין בית משפט מוסמך בישראל לבין בית משפט זר, שאף הוא בעל סמכות בינלאומית לידון בתובענה, רשאי בית המשפט בישראל בתנאים מסוימים למחוק את התביעה שהוגשה לו כדי שזו תנוהל בפני בית המשפט הזר... המבחן המכריע לבחינת תחולתה של דוקטרינת "הפורום הלא נאות" הנו האם הפורום המקומי הוא "הפורום הטבעי" או שקיים פורום טבעי זר בעל סמכות לידון בתובענה.
מנגד, במצב דברים שבו אין כל זיקה או יש זיקה קלושה בין היות העובד ישראלי לבין עבודתו בתאגיד הזר, כגון במקרה שבו ההיתקשרות עם העובד נעשתה עת לא היה תושב ישראל והתגורר בחו"ל, וללא קשר להיותו אזרח ישראל (עניין שטיינפלד) או עת מדובר בעובד שהוא תושב חוץ (עניין אפריקה ישראל), וההתקשרות נעשתה בחו"ל ואף העבודה בוצעה בחו"ל – במקרים אלה תגבר הנטייה לקבוע כי בית הדין בישראל אינו הפורום הנאות.
...
מסקנתנו היא, איפוא, כי בית הדין לעבודה בישראל אינו הפורום הנאות לניהול התובענה בנוגע לזכויותיו הנטענות של התובע.
שוכנענו, כי בין שהתובע פוטר ובין שהתפטר מעבודתו בחברה האמריקאית ואף בתום תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת 1, עסקינן במי שהתגורר בארצות הברית כחמש שנים בטרם גויס לעבודה בחברה האמריקאית, ולעבודתו בחברה האמריקאית לא היה קשר "ישראליותי"; ההתקשרות נעשתה בחו"ל והעבודה כולה בוצעה בחו"ל, ולהתרשמותנו, לא היתה הכרות קודמת בין התובע לנתבעים 3-2; שכרו של התובע, עד שהעתיק את מרכז חייו לישראל ב 2018, שולם לו בדולרים לחשבון בנק בארצות הברית; ותקו של התובע עת החל עבודתו אצל הנתבעת 1 נמנה מאותו מועד והתובע לא טען כי מחה על הפגיעה ב"רצף הזכויות"; אף שלא ניתן לדעת האם שכרו בעת שהועסק על ידי הנתבעת 1 שולם לו לחשבון בישראל או בארצות הברית, ברור, כי עת נשלח על ידי הנתבעת 1 ליוון, שולם שכרו לחשבון בנק בחו"ל.
הנתבעת 1 והחברה האמריקאית הן תאגידים נפרדים ו"הזיקה ההדוקה" נדמית כקשר של זכיינות, הא ותו לא. כאשר תאגיד, ובעניננו הנתבעת 1, מעניקה לתאגידים אחרים בעולם זכות לעשות שימוש בידע שלה/בשיטות שלה/בקשרים שלה, בתמורה כזו או אחרת, יש לה אינטרס לוודא שהזכיין ממצה את הפוטנציאל והאמון שניתן בו. ואולם, אין בין רצון זה של הנתבעת 1 לסייע לזכיין זה או אחר, כדי לשכנענו לראות בשני התאגידים כישות אחת.
לאור האמור לעיל, אנו סבורים שדין הבקשה לדחייה על הסף של כל טענות התובע ביחס לתקופת עבודתו בארה"ב – להתקבל, הן מטעמי חוסר יריבות והן בשל תחולת דין זר.
סוף דבר:
התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נמחקת (בהסכמה).