סמכות ביטוח לאומי לקבוע אחוזי נכות

תשומת לב הועדה לעניין ביטרן (עב"ל (ארצי) 472/07 ביטרן – המוסד לביטוח לאומי (18.1.09)) ולפיו המוסד לביטוח לאומי (פקיד התביעות) או בית הדין הם הקובעים אם ארוע זה או אחר הוא בגדר תאונה בעבודה, ולועדה הרפואית הסמכות לקבוע באיזו מידה קיים הקשר הסיבתי ומה שיעור דרגת הנכות שנובעת מהפגיעה.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתיק האזורי ובכלל החומר שבתיק, ועל אף שער אני לסבלו של המבקש, אין לי אלא לדחות את בקשת רשות הערעור.

טענת המבקש כי קביעת הוועדה בנוגע לשני התרחישים אינה הגיונית ומתעלמת מעובדות מהותיות דינה להידחות בהיותה חותרת תחת שיקול דעתה הרפואי – מקצועי של הוועדה, אשר בית הדין כלל אינו מוסמך להתערב בה. בנוסף, הוועדה התייחסה לעובדות עליהן מצביע המבקש והסבירה שהתמונה הקלינית היא ש"אופי ההדבקה בהרפס הוא כזה שמתבצעת הדבקה שקטה זמן רב לפני התפרצות המחלה".

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

ועדה רפואית לעררים, אשר היתכנסה ביום 19.12.22 קבעה כי מיום 1.8.22 נותרה למערערת נכות צמיתה בגובה 10% בגין פגיעה שטחית בכף הרגל ובבהונות בהתאם לפריט ליקוי 35(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

עוד לטענת המערערת, הרופא מסביר שמדובר בתקופה שלאחר התאונה, כשהיא עדיין מגובסת ודורכת בעזרת קביים, כאשר לטענתה המילה "ולא" שמצוינת בדברי הרופא בועדה משמעותה "ולכן". בהתאם לכך, ומשלא הוגש ערר על ההחלטה, טוענת המערערת כי היא הפכה לחלוטה ולוועדות שהתכנסו לידון בעיניינה בתום זמניות לא היתה סמכות לידון בשאלת הקש"ס לאחר שזה הוכר.

כך עולה מבר"ע (ארצי) 9792-07-15 שמואל גימפל נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.15), שם נקבע ממילא כי שעה שאין דיון מעמיק ומפורט בשאלת הקש"ס בזמן הנכויות הזמניות, הדבר אינו מונע מועדה שדנה בנכות צמיתה לקיים דיון מעמיק בקשר הסיבתי.

מחד עושה הועדה שימוש במפורש במילה "לא", אשר על אף הקושי במבנה התחבירי שיוצר המשפט ("ולא הפוסק מכיר בפגיעה זו") לא ניתן לקבוע כי הועדה עשתה שימוש במילה "ולא" במקום "ולכן", כפי שטוענת המערערת, שכן דומה כי באותה דרך ניתן לטעון שמבנה המשפט היה צריך להיות "והפוסק לא....". מנגד, לא ניתן להיתעלם מן העובדה שבטבלאות המסכמות המפרטות את הפגימות שהוכרו, ואת אחוזי הנכות הזמניים שנקבעו למערערת, הופיעה הכוויה במפורש.

...

בנסיבות אלה, טוענת המערערת כי יש להשיב את עניינה לוועדה בהרכב אחר, על מנת שזו תבדוק אותה ותקבע נכותה בגין הצלקת בלבד, מבלי שתידרש לשאלת הקש"ס. לטענת המשיב, דין הערעור להידחות בהעדר פגם משפטי, שכן טענת המערערת כי בעבר נקבע קש"ס חלוט בין הצלקת לאירוע אינה נכונה.

לגופו של עניין טוען המשיב, כי הוועדה לעררים מסבירה שפער הזמנים בין הופעת הצלקת לבין התאונה מצדיק שלילת קש"ס ודי בהנמקה זו. לפיכך, לטענת המשיב, אין מקום להשיב את עניינה של המערערת לוועדה, לא בהרכב זה ולא בהרכב חדש, אלא דין הערעור להידחות.

סוף דבר הערעור מתקבל בחלקו, כאמור בסעיף 21 לעיל.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 27970-09-23 01 אפריל 2024 לפני כב' השופט טל גולן המערערת: סיגלית אטאנלוב ע"י ב"כ: עו"ד שגיא מרקוביץ המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד פ ס ק ד י ן

מבוא – לפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 29.8.2023 (להלן: "הוועדה"), אשר דנה בעיניינה של המערערת לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, וקבעה כי לא חלה החמרה במצבה הרפואי של המערערת.

גם הקביעה האם ישנה החמרה אם לאו זו שאלה רפואית מובהקת אשר נתונה לסמכותה של הוועדה הרפואית.

...

טענות הצדדים – המערערת טוענת, כך: טעתה הועדה בכך שבבדיקתה הסתפקה בבדיקה העיקרית של הצוואר – תנועות סיבוביות, ובקביעה כי התנועה הינה "מעל 45 מעלות" כדי לדחות את תביעת ההחמרה; ידוע בספרות המקצועית כי סיבוב תקין של הצוואר עומד על 90 מעלות, ולכן לפי ממצאי הבדיקה ייתכן שיש לה חסר של כ-50% מטווח התנועה; טעתה הועדה בכך שהסתפקה בקביעה כי היא מסוגלת לכופף את הצוואר "מעל 45 מעלות", בעוד שלפי אותה ספרות מקצועית הטווח התקין הוא בין 80 ל-90 מעלות; טעתה הועדה בכך שהסתפקה בקביעה כי היא מסוגלת ליישר את הצוואר "כ-20 מעלות", בעוד לפי אותה ספרות מקצועית הטווח התקין הוא בין 70 מעלות; מכל האמור לעיל עולה שלא ניתן להבין מבדיקת הועדה מדוע היא נותרה עם הקביעה שלפני ההחמרה לפיה נכותה הינה 5% בלבד, בעוד שלפי פרוטוקול הועדה נראה שקיימת הגבלה משמעותית הרבה יותר שמצדיקה, לכל הפחות, קביעת 10% נכות לפי הערכת הנכות של ד"ר סלטי שהוצגה בפני הועדה.

בסופו של דבר, עסקינן בקביעה רפואית מובהקת של הועדה אשר מבוססת על ממצאי בדיקתה הקלינית המקיפה וממצאי בדיקת הדימות ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בפעולת הועדה.

משכך, טענות המערערת דינן להידחות.

לסיכום – לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.

כוונת המוסד לביטוח הלאומי היא להעניק אחוזי נכות למי שיש לו פגיעה גופנית.

דיון והכרעה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי) ולהלכה הפסוקה, הבקורת השיפוטית של בתי הדין לעבודה על החלטות הועדות הרפואיות לעררים מוגבלת לשאלות משפטיות בלבד, דוגמאת טעות שבחוק, חריגה מסמכות, הפעלת שיקולים זרים או היתעלמות מהוראה מחייבת (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)).

הועדה יכולה לקבוע את דרגת הנכות של המבוטח, לאשר את החלטת הועדה מדרג ראשון, לבטלה או לשנותה, אף אם לא עולה העניין מנוסח הערר ואף אם לא נתבקשה לעשות כן, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד לביטוח לאומי.

...

משמדובר בנסיבות שונות וכן בעובדה שפסק הדין ניתן בהסכמה הרי שלא ברור מדוע המשיב מבקש ללמוד מעניין זה. מכל האמור לעיל, ומשעה שלא ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה של הוועדה אשר יישמה את פריט הליקוי שנבחר אשר אינו מתיישב עם תוצאות הבדיקה שהונחה בפניה, די בכך על מנת להחזיר את עניינו של המערער לבחינה נוספת.

וכך כפי שעולה מהפרוטוקול: "מהיכרות הוועדה עם כותבי הטבלה לפי סעיף 9 הרי שכותבי התקנות נקטו גישת בית הילל כאשר קבעה גבול של 60 אחוז ולא 55 אחוז כתפקוד לב תקין". ברם, לא שוכנעתי כי במקרה שלפניי קיים חשש ממשי שהוועדה תהיה נעולה בעמדתה.

סוף דבר - הערעור מתקבל.

כן נקבעה למר פרידמן נכות יציבה בשיעור 15% לפי סעיף 32א(1)(ב-ג) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז - 1956 (להלן -התקנות).

עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוואנטיים הנן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכויות הבלעדי של הועדה, וכי בית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הועדה לעררים, שהנה גוף מעין-שפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע שם/01-1318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

...

בהעדר התייחסות לכך על ידי הוועדה, יש לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינו של מר פרידמן לוועדה על מנת שתתייחס לאמור בסעיף הליקוי, בחוות הדעת של פרופ' גרוס ובדו"ח הנוירוקוגניטיבי וככל שתבקש הוועדה לחלוק על האמור בדו"ח יהיה עליה להפנות ולקיים בדיקות נוירוקוגנטיביות כתנאי לשלילתו.

דיון והכרעה - לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הן ביחס לערעור המוסד לביטוח לאומי והן ביחס לערעורו של מר פרידמן וכן לאחר שבחנתי את כל החומר שבשני התיקים/הערעורים (שאוחדו), הגעתי למסקנה כי דין ערעור המוסד לביטוח לאומי להידחות וכי דין ערעורו של מר פרידמן להתקבל.

לסיכום לנוכח האמור לעיל - ערעור המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה – נדחה וערעורו של מר פרידמן על החלטת הוועדה מתקבל כך שעניינו יוחזר לדיון בפניי הוועדה, באותו הרכב שבו התכנסה ביום 23.11.2022, על מנת שתיתן את דעתה למפורט בסעיפים 12 א-ה לפסק דין זה ותשקול במנומק, על בסיס ממצאיה שלה, יישום פריט ליקוי 32א(1)(ג) לתוספת תקנות.