סמכות ביה"ד לעבודה לדון בתובענה ייצוגית

סמכות עניינית: אשר לסמכות העניינית, צויין בבקשה כי זו מסורה לבית משפט זה, הואיל ועילות התובענה האישית והייצוגית הן עילות נזיקיות, אשר הוחרגו מסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

כאמור, בהתאם לסעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה אין לבית הדין סמכות לידון בתביעות שמקורן בפקודת הנזיקין אלא אם מדובר בעילות המפורטות בסעיפים 29, 31, 62 ו-63 לפקודה.

...

המשיבות בבקשתן, עתרו לסילוק התביעה מחמת חוסר סמכות העניינית, תוך שציינו כי אין מנוס מפיצול התביעה לשתי תביעות נפרדות.

יצויין, כי הן בעניין פי. או. אס והן בעניין פרפרה נקבע כי חרף אי הנוחות הכרוכה בך, הרי כאשר קיימות עילות אשר כל אחת מהן בסמכות ערכאה אחרת, אזי אין מנוס מפיצול הדיון בין הערכאות.

סוף דבר העילות שאינן עילות נזיקיות יימחקו מבקשת האישור ומהתובענה.

במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר היתקיימה ביום 14.12.2021, ולאור פסק הדין אשר ניתן במסגרת בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 19.07.2021) (להלן: "בג"ץ חיון"), אשר קבע כי אין לראות בקופת חולים כעונה על הגדרת "רשות" לעניין חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין, ירדה מסדר היום טענת קופת חולים מאוחדת בנידון, וצומצמה גזרת המחלוקת בשאלת הסמכות העניינית לשאלה אם נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, בהנתן הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, אשר לטענת קופת חולים מאוחדת, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט ייחודית לידון בתביעות של מבוטחים נגד קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות, בהנתן הטענות בדבר הפרת התחייבויות חוזיות המושמעות כנגדה או שמא עסקינן בתביעת נזיקין המוחרגת מסמכות בית הדין לעבודה.

...

לבסוף, נטען כי דין בקשת האישור להידחות אף מחמת שיהוי והתיישנות בהגשתה.

משכך, אין עסקינן בתביעה נזיקית מכוח חוק זה. הטענה כי מדובר ביחסים שבין "עוסק לבין לקוח" על פי חוק הגנת הצרכן, ואינה נטועה בחוק הגנת הפרטיות, אך מחזקת את המסקנה כי עסקינן במערך יחסים חוזיים שבין העוסק – המבטח לבין הלקוח – המבוטח.

(ראו גם ת"צ (ת"א) 3637-01-17 טל טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (11.11.20)) סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין לעבודה.

האם ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת אין מניעה להגשת תובענה ייצוגית שתוצאתה הכרה ביחסי עבודה נוכח העובדה כי קביעה כזו נכללת בסמכות ביה"ד לעבודה (סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969) והיא לא באה בחריגים של סעיף 10 (3) לחוק תובענות ייצוגיות.

דברים אלו קיבלו חזוק לאחרונה בפסיקת בית המשפט העליון, לפיה, בירור פרטני ומסובך אינו מיכשול לקבלת תובענה ייצוגית: "בהנתן האמור, לא הייתה כל מניעה שבית הדין הארצי יכריע בנוגע לסיכוייהן של עילות התביעה הנטענות. בכל הנוגע להקף הנזק שניגרם לכל אחד מחברי הקבוצה ולפצוי הכספי המגיע לו בגין כך – עניין זה צריך מעצם טיבו לעמוד לבחינה של הערכאה הדיונית במסגרת הדיון בתובענה הייצוגית לגופה, בשים לב לפתרונות שהציע המחוקק כמפורט בסעיף 20 לחוק. ככל שיתברר בסופו של דבר כי זכויותיהם של חברי הקבוצה קופחו – אין להלום גישה שלפיה הם ייוותרו ללא פיצוי רק בשל מורכבות החישוב.

...

הבקשה מתקבלת.

הסעד הקבוצתי הכספי הנתבע בגין זכויות אלו הינו 23,976,000 ש"ח. כמו כן, אנו מאשרים את הסעד ההצהרתי לעניין הזכאות לתשלום דמי הבראה, דמי מחלה ופיצויי פיטורים (6%).

שוכנענו כי מר אזולאי התחיל לעבוד בוולט, לאחר שהבקשה לאישור התובענה הייצוגית הוגשה, על מנת שיוכל להגיש עמדה בעניין ולא מדובר במי שעבד בוולט כשליח לשם פרנסתו כפי מגישי העמדה האחרים (כאמור בסעיף 70 לעיל).

יובהר, לא מדובר במצב הדברים השכיח שבו תביעה אישית מצויה בסמכותו של בית משפט השלום משום שוויה, ואילו צבר התביעות האישיות שמיוצגות יחד בבקשה לאישור תובענה כייצוגית מצויות בסמכותו של בית המשפט המחוזי עקב סכומן הכולל; אלא במצב שבו התביעה האישית מתבררת בביה"ד לעבודה, בעוד התובענה הייצוגית באותו עניין נדונה במערכת אחרת, של בתי המשפט המנהליים.

...

בנקודה זו יובהר כי אין חולק שתביעתם האישית של המשיבים, אילו הייתה מוגשת ככזו, הייתה מצויה בסמכות ייחודית של בית הדין לעבודה, בהתאם לסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 (להלן: חוק בית הדין לעבודה), ולצורך פישוט הדיון ייאמר כי סעיף זה מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לדון בעניינים הקשורים במל"ל. אך מכיוון שסעיף 24(א)(5) לחוק בית הדין לעבודה איננו מנוי בפרט 10 לתוספת, הגיע בית המשפט למסקנה כי לבית הדין לעבודה אין סמכות עניינית לדון בתובענות ייצוגיות נגד המל"ל. לגישת בית המשפט, תובענה ייצוגית נגד המל"ל יכולה להיות מוגשת רק לפי פרט 11 לתוספת, והיא תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים.

כמצוין לעיל, נימוק נוסף לעמדתו מצא בית המשפט המחוזי ברשימת העילות המנויות בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר אם תישמע דעתי, הבקשה למתן רשות ערעור תתקבל וכמוה גם הערעור, ככל שהוא נוגע לשאלת הסמכות העניינית.

אף על פי כן, כאשר נדרשת הכרעה, אף אני סבורה כי הכף אכן נוטה לעבר בית הדין לעבודה, שאל פתחו חוזרים ומגיעים גם עניינים רבים שבליבם שאלות מתחום המשפט המינהלי (באופן כללי, ראו: דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד – משפט מינהלי דיוני 191-185 (2017)).

לפניי בקשת המשיב 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), למחיקת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (להלן: "בקשת האישור") על הסף בכל הנוגע למל"ל. בקשת האישור עוסקת בטענות מבקשת האישור לפיהן המשיבה 1, רשות המיסים, ביצעה מידוד ועיגול שגוי של סכום תיקרת ההכנסה הקובעת לצורך הפקדה מוכרת לקרן הישתלמות לעצמאים, לפי סעיף 17(5א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"), באופן שגרם לגביית יתר של מסים הן על ידי רשות המסים והן על ידי המל"ל. בקשת המחיקה נומקה בהעדר סמכות עניינית לאור רע"א 5338/20 המוסד לביטוח לאומי נ' טישמן ואח' (23.3.23) (להלן: "עניין טישמן"), לפיו הסמכות לידון בתובענות ייצוגיות כנגד המל"ל בעיניין תשלום דמי ביטוח נתונה לבית הדין לעבודה.

ויצוין, כי אף בפסק הדין בעיניין טישמן עצמו, על בסיסו מבקש המל"ל את הסילוק על הסף, משקף עקרונות התואמים את כלל העיקר והטפל: "זאת ועוד. בקשת האישור אמנם טומנת בחובה סוגיות מינהליות, אך היא מעוררת גם שאלות מתחום הבטחון הסוצאלי, ובכלל זה שאלות הנוגעות לפרשנות חוק הביטוח הלאומי שלהן השלכות על ציבור רב של מבוטחים. בירור בקשת האישור או התובענה הייצוגית עצמה יחייב הכרעה בשאלות אלה, שהמחוקק ראה חשיבות שיוכרעו על ידי ביה"ד לעבודה – ומשכך העניק לו סמכות ייחודית. בבואנו לפרש את ההסדר החקיקתי יש לתת לעובדה זו משקל משמעותי, ויפים הדברים שנאמרו בעיניין טי אנד אם לגבי סוגיה אחרת מתחום דיני העבודה: 'מצב דברים שלפיו בית המשפט לעניינים מינהליים הוא זה שמפתח את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעיניין זה, אינו רצוי ונוגד את אשר כבר נפסק לא אחת – כי יש לרכז את עינייני העבודה בטריבונל הבקיא בתחום זה' (שם, בפיסקה 25). כל זאת, מבלי לגרוע מסמכותו של ביהמ"ש המנהלי להדרש ולהכריע בשאלות מתחום דיני העבודה והבטחון הסוצאלי, ככל שאלה מתעוררים במסגרת הליכים המתבררים לפניו" (ההדגשה הוספה).

...

עוד טען המל"ל כי דינה של בקשת האישור להידחות על הסף מטעמים שונים נוספים הנוגעים להיעדר עילה, היעדר תשתית ואי צירוף משיבים רלוונטיים.