גם אליף הפנה למסרון שנשלח על ידי עו"ד נאמן לעו"ד פראג', בטענו כי במיסרון נכתב במפורש שמדובר בבורר, וכי יוגשו בקשות לצוים זמניים דחופים; מיסרון זה נותר ללא מענה וללא תגובה שבה נטען כי אין הסכמה לבוררות, או כי אין סמכות לבורר לתת סעדים זמניים וכל כיוצא בזה, טענות הנטענות היום בדיעבד, לאחר שהבורר החל עבודתו.
אשר לטענת נוהאד כי מעון אליף ומעון תקווה אינן צד להסכם ולכן לא ניתן לחייבם להסכים להליך הבוררות, סעיף 2 להסכם הפשרה הביא להקמתן של חברת אליף וחברת התקווה, והקמתן מהוה חלק מהליך הפיצול; מטבע הדברים, ההסכם שהביא להקמתן של חברות אלה לא יכול לכלול הסכמה שלהן, מפני שכל אחת מהן היא אישיות משפטית שטרם באה לעולם.
...
נוהאד הגיש תביעה לביטול הליכי הבוררות מחמת חוסר סמכות והטעם החלופי כי מטרתו של הסכם הפשרה בכלל ושל סעיף 6 בפרט – פיצול החברה - הוגשמה ואין עוד צורך במינויו של שופט מחוזי בדימוס; בבקשתו למתן סעד זמני ביקש לעכב את הליכי הבוררות עד להכרעה בתביעה העיקרית; בנסיבות אלה - נוכח טענת נוהאד כי אין הסכם בוררות והפיצול הושלם, אין מנוס מלדון – ולו לכאורה - בסוגיית המקדמית, האם קיים הסכם בוררות בין הצדדים, והאם הושלם פיצול החברה.
לסיכום, נוהאד, שבקשתו לוקה בשיהוי ממשי, לא עמד בנטל המוגבר לשכנע כי סיכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו וכי למשקלם עוצמה ניכרת.
סיכום דברים
נוכח כל אשר לפניי, אני דוחה את בקשתו של נוהאד למתן צו מניעה זמני כמבוקש בבקשתו, ו/או לעיכוב הליכי הבוררות עד שתוכרע שאלת סמכותו של הבורר, ויינתן פסק דין בתיק העיקרי.
אני קובעת דיון בתיק העיקרי ליום 17/1/22 בשעה 9:00 .
