סמכות אישור זכויות בנכסים ביהודה ושומרון

בהחלטה מיום 1.7.12 קבע בית-משפט קמא (כב' השופט ג' ארנברג), כי הנושאים שהובאו לפני ועדת הערר – נדונו והוכרעו בגדר סמכותה; כי התובענה לסעד הצהרתי, כפי שהוגשה על-ידי המשיב, אינה ההליך המתאים לידון בטענותיו בדבר סמכותה של ועדת הערר או בהשגות על החלטותיה; וכי טענות נגד החלטתה של ועדת הערר יש להעלות במסגרת ערעור מתאים, קרי – ערעור לבית-משפט זה בשבתו כבית המשפט לעניינים מקומיים של ערכאת העירעור באיזור יהודה ושומרון.

בית-המשפט העליון קבע בהילכת נסייר, כי טענת ההתיישנות הִנה אמנם בבחינת "מגן", ולא "חרב", אולם במסגרת הליכי גבייה מנהליים הדרך היחידה להעלותה היא באמצעות הגשת תובענה כאמור; ועל כן הנישום, על-אף היותו יוזם ההליך, הִנו בגדר "נתבע". בעניינינו פסק בית-משפט קמא, כי אין להגביל את הילכת נסייר רק למקרים שבהם נוקטת הרשות המקומית הליכי גבייה מנהליים אקטיביים, וכי הנימוקים העומדים בבסיסה יפים אף למצב שבו הרשות המקומית נמנעת מלהעניק לנישום אישור לצורך העברת זכויות בנכס בגין חובות ישנים, בבחינת הליכי גבייה פאסיביים.

...

בענייננו, דין הערעור להתקבל ולוּ מן הטעם שאין בחלוף תקופת ההתיישנות, כשלעצמה, כדי להוביל לביטול החוב, שהרי התיישנות אינה מבטלת את חוב הארנונה של המשיב, אלא מקימה לכל היותר מחסום דיוני מפני תביעתו.

משכך, לא היה בסיס לסעד הצהרתי של ביטול החוב, שנתבקש על-ידי המשיב בתובענה ואשר בית-משפט קמא נעתר לו. סוגיית ההתיישנות בזיקה לגבייה מינהלית פאסיבית, הנוגעת לסירוב להנפיק אישור היעדר חובות, אינה נדרשת להכרעה בערעור דנן, שכן המשיב לא עתר בתובענה בבית-משפט קמא לסעד של חיוב המערערת להנפיק לו אישור כאמור, ואף לא הראה שהקדים והגיש בקשה מתאימה למערערת לקבלת אישור כאמור.

אשר על כל האמור לעיל, הערעור מתקבל, במובן זה, שהסעד ההצהרתי – לפיו אין משיב כל חובות בגין הנכס ככל שתקופת ההתיישנות בגין חובות אלו חלפה – מבוטל.

בית המשפט המחוזי בירושלים פר"ק 2228-05 בר-חן )בוחבוט( ואח' נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה קרני שומרון ואח' תיק חצוני: 053בשא200900614100 מספר בקשה:39 בפני: כבוד השופט אביגדור דורות המבקש: **** מקמלאן המשיבים: 1. עו"ד יעקב לנגה, מפרק מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ בעצמו 2. יעקב חי מקמלאן ע"י ב"כ עו"ד יעקב טקו 3. כונס הנכסים הרישמי מחוז ירושלים ע"י ב"כ עו"ד אורן זילברברג פסק דין

בפסק הדין בעיניינו של המבקש שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים נכתב כי בית המשפט הציג לנציגי המועצה המקומית גבעת במהלך קדם המשפט את שאלה מקור הסמכות בחקיקת יהודה ושומרון למסור תעודת העדר חוב.

משהגעתי למסקנה שאין מקור סמכות לדרישת המפרק מהמבקש להמציא אישור בדבר "העדר חובות" מהמועצה המקומית כתנאי להעברת הזכויות, אני מורה למפרק להיתעלם מדרישה זו בבואו לרשום את הזכויות במיגרש.

...

משהגעתי למסקנה שאין מקור סמכות לדרישת המפרק מהמבקש להמציא אישור בדבר "היעדר חובות" מהמועצה המקומית כתנאי להעברת הזכויות, אני מורה למפרק להתעלם מדרישה זו בבואו לרשום את הזכויות במגרש.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, נקבע כי המפרק לא ידרוש מהמבקש אישור מהמועצה המקומית גבעת זאת בדבר היעדר חובות, כתנאי לרישום בספרי המשיבה של זכויות המבקש במגרש, ככול שיתמלאו יתר התנאים לרישום הזכויות כאמור.

מעבר לכך, הבקשה להורות למפרק לרשום את זכויותיו של המבקש במגרש, נדחית.

פרשת התביעה התובע עותר מביהמ"ש להורות לנתבעים לתת לו את האישורים הדרושים להעברת זכויותיו בבית הבנוי על מיגרש 378 בכפר תפוח (להלן – "הבית") לידי רוכשי הזכויות מישפחת סלאמה (להלן – "הרוכשים") אצל ההסתדרות הציונית העולמית ואצל אזורים חברה לבניין בע"מ (להלן – "אזורים"), זאת מכוח סמכותם של הנתבעים לתת אישורים אלה בתחום סמכותם.

סע' 114 לתקנון המועצות האזוריות (יהודה ושומרון)(מס' 783) תשל"ט-1979 (להלן – "התקנון") מסמיך ועד מקומי להטיל ולגבות מיסי ועד מקומי דוגמאת ארנונה.

לאחר מכן הוגשה תביעה לסילוק יד כנגד התובע ע"י חב' שו"פ, וביום 21.3.12 ניתן פס"ד לסילוק יד. בהליכים נגדו טען כל העת התובע כי הוא בעלי הזכויות בנכס הנ"ל משך שנים רבות, זאת בסתירה לטענתו בהליך זה כי כלל לא החזיק בבית הנ"ל ועוד.

כתב הגנה מטעם הנתבעים שכנגד 2-4 הנתבעים שכנגד 2-4 מסכימים לסעד המבוקש כנגד הנתבע שכנגד 4, כאשר הסכום המופקד בחשבון הנאמנות נועד להבטיח את חתימת התובעים שכנגד על אישורי העדר חובות והסכמה להעברת הזכויות ע"ש הנתבעים שכנגד 2-3 ונתבע שכנגד 4 מקבל על עצמו להעביר הכספים לפי הוראות ביהמ"ש. הנתבעים שכנגד 2-3 מעולם לא קיבלו על עצמם לשלם את חובותיו של הנתבע שכנגד 1, אלא להפקיד בנאמנות את הכספים שנקבע כדי לכסות את החובות הנטענים ע"י התובעים שכנגד והמועצה האזורית שומרון ועל כן הופקד סך של 200,000 ₪ בנאמנות.

...

בהקשר לתביעה שכנגד, כנגד הנתבעים שכנגד 2-4, היא נדחית בהיעדר יריבות והיעדר עילה.

סוף דבר התביעה הראשית מתקבלת באופן חלקי כפי שציינתי.

התביעה שכנגד נדחית כולה.

היתר עסקה – היתר הנידרש מכוח חוק השמוש וההחזקה בנכסי דלא ניידי על-ידי אישיות משפטית, חוק מס' 4, 1953, שתוקן בצו בדבר חוק השמוש וההחזקה (תצרוף) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה והשומרון) (מס' 419), התשל"א-1971.

הסמכות להענקת היתר זה ניתנה לראש המנהל האזרחי והואצלה, עד שנת 2004, לראש תחום תשתית במנהל האזרחי.

עקרי פסק הדין בה"פ (מחוזי ירושלים) 1254/02 מיום 16.6.2003 (תביעת הבעלות) הנושאים שנידונו בתביעת הבעלות בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט מ' רביד), שנידרש לטענת התובעת כי היא בעלת זכויות הבעלות במקרקעין נדונו ארבעה נושאים אלו: רישום המבקשת בתור חברה ביהודה ושומרון; רישום הערת ההיתנגדות ומחיקתה; הבקשה לקבלת היתר עיסוק והיתר עסקה; עיסקאות נוגדות חובת תום הלב (שם, פסקה 29).

...

על-פי טענת התובעת, העסקה יצאה אל הפועל בסופו של דבר, אך היא ולא חבלי ארץ הייתה מי שרכשה את המקרקעין, וזאת באמצעות שרשרת של שלושה יפויי-כוח אלו: יפויי הכוח הראשון, יפויי-כוח נוטריוני בלתי חוזר שעליו חתם מסאלם ביום 15.12.1996, שלפיו הוא מסמיך את דרוויש להעביר את זכויותיו במקרקעין (נספח 1 של תצהיר עו"ד בביאן); יפויי הכוח השני, יפויי-כוח בלתי חוזר שעליו חתם דרוויש ביום 24.12.1996, שלפיו הוא מסמיך את עו"ד בביאן להעביר את הזכויות במקרקעין לעשור (שם, נספח 2); יפויי הכוח השלישי, יפויי-כוח בלתי חוזר שעליו חתם עשור ביום 13.5.1997, שלפיו הוא מסמיך את עו"ד בביאן להעביר את הזכויות במקרקעין לתובעת, תוך ציון כי זו "חברה בהקמה באיו"ש" (שם, נספח 3).

ביום 19.12.2002 השיב רע"ן כלכלה לעו"ד בביאן כי בקשתו נדחית, מאחר שהמקרקעין נרשמו על שם חברה אחרת, שנגדה הגישה התובעת תביעה לביטול הרישום (נספח 32 של תצהיר עו"ד בביאן).

כל אלו אכן מובילים למסקנה אשר כאמור בעניין מאיה, לא ידעתי כיצד ניתן להבחין כלל בין עו"ד בביאן לבין החברה-התובעת.

שהרי לשם כך בדיוק נועד המכשיר הקבוע בתקנה 519 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המאפשר לנתבע לעתור לחיוב תובע להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו, וזאת לבל ימצא עצמו עומד בפני שוקת שבורה בסופו של הליך שבו התביעה נגדו נדחית.

המסקנה שאליה הגעתי היא, שבנסיבות העניין שעליהן עמדתי, יש מקום להיעתר לבקשת המנהל האזרחי ולחייב את גם את עו"ד בביאן לשאת בהוצאותיו, אך באופן חלקי בלבד.

בתי המשפט בבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 62026-03-23 בפני: כב' השופט אלכסנדר רון תאריך: י"ב סיוון תשפ"ג, 01 יוני 2023 בעיניין: מוחמד מחמוד מוסא נג'ום ע"י ב"כ עו"ד סעיד קאסם העותר נ ג ד 1. מדינת ישראל – המנהל האזרחי באיו"ש 2. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה באיו"ש 3. מועצת התיכנון ביו"ש באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) / עו"ד דנה תמר – פרבר המשיבים פסק דין

בנסיבות אלה פנה העותר באמצעות ב"כ לדין – תקנות תיכנון ערים, כפרים ובניינים (בקשה להיתר ותנאיו) (יהודה והשומרון) התשפ"א-2020: להלן – "התקנות". על פי סעיף ב' שבעמ' 2 לעתירתו, החלטתה זו של המשיבה 2 נעדרת סמכות, כלשונו – "...בהיתחשב בעובדה כי תקנה 8 הנ"ל אינה מסמיכה את המשיבים ו/או מי מהם לסרב לקלוט בקשה להיתר בנייה בשלב המקדמי מהנימוק של חוסר במסמכים או העידר חתימה דרושה, וכי לכל היותר מאפשרת התקנה הנ"ל קליטת הבקשה והתניית מתן ההיתר בצרוף כל חתימה נידרשת בשלב שלאחר הגשת הבקשה ולפני מתן היתר הבנייה". במהלך הדיון, והגם שלא נזכר הדבר במפורש בעתירתו, ביקש הוא לעצמו אחיזה גם בתקנה 47, שעניינה בתחולתן הטריטוריאלית של התקנות.

זאת, בשל כך, שמבקש העותר הכשרת בנייה שבוצעה שלא כחוק, לאחר גמר הבנייה, ומעבר לכך, טענתו המשפטית, שגויה לגופה וזאת נוכח תקנה 10(ב) שקובעת במפורש את סמכות המשיבה 2 לסרב לקלוט בקשה להיתר כשלא צורפה לה אסמכתא בדבר זכויות המבקש בקרקע.

בקשה להיתר ומפרט יהיו חתומים בידי אלה: המבקש; עורך הבקשה או עורכיה; מתכנן שלד הבניין; האחראי לבצוע השלד; בעל זכות בנכס כמפורט בתקנה 8; האחראי או האחראים לבקורת".

...

סוף דבר, דין העתירה לדחייה, ובמאמר מוסגר אוסיף, שלא זו בלבד שלא דאג העותר להיתר בנייה קודם שבנה, הרי, אילו, לפחות, דאג לאסמכתא הולמת בדבר זכויותיו בקרקע, אולי לא היינו כאן היום, מאחר ויכול היה באמצעות אסמכתא זו להיכנס, לפחות, לגדרי תקנה 7 ותקנה 10(ב) ולהוביל לקליטת בקשתו להיתר.

ברם, מאחר וגם לכך לא הגענו, מהמסקנה דלעיל בדבר דחיית עתירתו, אין כל מנוס.