סמכויות על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר

לטענת התובע זכויותיו במקרקעין נמכרו לנתבעת 1 ע"י הנתבע 2 אשר הציג עצמו כמיופה כוחו של התובע, על פי יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר מיום 12.12.18 (להלן – "יפוי הכח") והעסקה הושלמה ברשום הנתבעת 1 כבעלת הזכויות ביום 22.2.21.

כפי שנקבע בתקנה 63(2)(16) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018 (להלן – "התקנות") לבית המשפט קיימת סמכות ליתן פסק דין כבר בשלב קדם המשפט "אם מצא שכתב ההגנה אינו מגלה הגנה כלל". על מהות הסמכות האמורה עמד בית המשפט העליון לאחרונה בבע"מ 7367/22 פלונית נ' פלונית (26.1.23) ובין היתר נקבע על ידו כי: "ניתן להכריע בשאלה אם יש מקום ליתן פסק דין, כבר בשלב קדם המשפט, על פי מבחן "סכויי ההגנה", שלפיו "השאלה שעלינו לבחון אפוא, היא זו: מהם סכויי ההגנה, נוכח טענותיה המשפטיות בהנתן התשתית העובדתית שניתן לגבש לגביהן? ככל שיימצא כי מדובר בסכויים אפסיים ממש, הרי שמדובר ב"כתב הגנה שאינו מגלה הגנה כלל", וניתן יהיה לסיים את ההליך לאלתר, בדרך של מתן פסק דין" (פסקה 21).

...

ביום 18.10.22 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה שבה הבהרתי לצדדים כי אני סבור כי הונחו בפני בית המשפט די ראיות המצביעות על כך שיפוי הכח מזויף, ובנסיבות אלו סברתי כי על הנתבעת 1 ליתן הסכמתה למתן פסק דין לטובת התובע.

ביום 18.1.23 ניתנה החלטתי בה דחיתי את הבקשה למתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה אשר נומקה בכך שלעמדתי ההסדר המוצע במהותו הינו "עסקה במקרקעין" המחויבת בין היתר בדיווח מתאים למיסוי מקרקעין ותשלום מיסים בהתאם וקבעתי כי בית המשפט "אינו יכול לשמש כ"חותמת גומי" המאשרת הסכם "כספי" לכאורה בין הצדדים, שמשמעותו האמיתית היא "עסקה במקרקעין" החייבת בדיווח ובתשלום מיסים".

כמו כן אני מורה לרשם המקרקעין לבצע את הפעולות המפורטות בסעיף 36 לעיל, וב"כ התובע יגיש פסיקתא לחתימתי במידת הצורך.

בנוסף, ובשים לב לשלב המקדמי בו ניתן פסק הדין, ולנכונות הראשונית של הנתבעת 1 לקבלת התביעה שעליה הצהירה הנתבעת 1 כבר בכתב הגנתה, אני מחייב את הנתבעת 1 בהוצאות התובע (כולל שכ"ט עו"ד) בסכום מופחת של 12,000 ₪.

בנוסף אני מחייב את הנתבע 2 אשר לא הגיש כתב הגנה ועל פי הראיות שלפני ביצע פעולת זיוף חמורה שבעטיה נדרש התובע לכל ההליכים בתיק זה בהוצאות התובע (כולל שכ"ט עו"ד) בסך של 40,000 ₪.

גרסת הנתבע הנה כי קיבל את השטח של 500 מ"ר מסבו וסבתו על-פי ייפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר מ-21/10/77, בהיותו קטין, ועל יסוד ייפוי-כוח זה נרשם בשנת 2014, כבעל 500 מ"ר בחלקה.

לטענת התובעת, הסמכות לידון בטענתה כי ייפוי-הכוח מנוגד להוראות סעיף 8(ב) לחוק הירושה, נתונה לבית-משפט מחוזי, ולא לבית-משפט לעינייני מישפחה (הגם שהציטוט אליו הפניתה הנו לפסק-דין ב-תמ"ש 30162-12-16 של בית-משפט לעינייני מישפחה), והתובעת סבורה כי המדובר בשאלה משפטית, וכי אין בהעלאת הטענה בעיניין זה בשלב מאוחר משום הרחבת חזית.

...

בהקשר לכך יש להבהיר כי בהתאם לכלל האוסר הרחבת חזית, אין בעל דין רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נעתר בית המשפט לבקשתו לתיקון כתב טענותיו או שהצד שכנגד נתן לכך הסכמתו במפורש או מכללא.

לאור כל האמור לעיל, התוצאה הינה כי דין רישומו של הנתבע כבעל 500 מ"ר בחלקה 25 בגוש 12169 על-בסיס ייפוי-כוח נוטריוני בלתי חוזר מ-77' להתבטל, והנני מורה ללשכת רישום המקרקעין בחיפה לבטל את הרישום של 500 מ"ר הרשום על-שם פארס ג'והג'אה פארס וג'יה ת"ז 026279539, רישום שבוצע ב-30/1/14.

הנני סבורה כי אכן התובעת, כיורשת בעלה המנוח עלי, זכאית להירשם כבעלים של 500 מ"ר מהחלקה, אולם עניין זה צריך להתברר אל מול עזבון המנוח פארס עבדאללה, ולא כל הצדדים הרלוונטיים היו צד לדיון לפניי, כך שאין מקום להיעתר לסעד זה במסגרת פסק-הדין.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 50,000 ₪, סכום זה ישולם בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

טענות הצדדים התובע טוען כי בהתאם ליפוי כח נוטריוני בלתי חוזר הוא רכש את הזכויות בדירה ממר אסעד קריעה אשר רכש קודם לכן את אותה הדירה מאביו של הנתבע - מוצטפא טהבוב, אשר הנו הבעלים של החלקה בשלמותה.

דיון והכרעה תחילה, למען הסדר הטוב, אף שהטענה לא הועלתה אלא בלשון רפה בבקשת הרשות להיתגונן בלבד ואף נזנחה בהמשך הדיון ובסיכומים, יש לדחות את הטענה לפיה אין סמכות עניינית לערכאה זו לידון בתובענה דנן - מדובר בתובענה לסילוק יד ובהתאם הסמכות על פי הדין נתונה לבית משפט זה (סעיף 51 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1981).

...

סיכום לאור כל האמור אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לסלק את ידו מהדירה ולהעביר את החזקה בה, נקיה מכל אדם וחפץ, לידי התובע.

בנסיבות האמורות אני סבור כי קביעת מועד הפינוי ליום 01.01.22 יהווה את האיזון הראוי והצודק.

בהתחשב באשר התנהל בהליך זה – הוגשו כתבי טענות, הוגשו ראיות הצדדים, התקיימו שני דיוני קדם וישיבת הוכחות והוגשו סיכומים, ובהתחשב בהוראות פרק י"ח לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2019, אני מחייב את הנתבע לשאת בתשלום הוצאות המשפט של התובע - החזר אגרת התביעה ששולמה בסך של 659 ₪ ושכ"ט עו"ד התובע בסך של 8,000 ₪.

הקדמה: תחילה הוגשה המרצת פתיחה (ה"פ 56249-09-11) ביום 27.9.11 (להלן: "המרצת הפתיחה") בה עותרת המבקשת להוציא צו המורה למשיב 1 להעביר למבקשת את מלוא הסמכויות המוקנות לו על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 7.3.11 להעברת זכויות המשיב הפורמלי בחלקות 4 ו- 13 בגוש 1228 (להלן: "המקרקעין") על שם המבקשת ויתר היורשים.

...

ראה גם דבריו של כב' השופט י.עמית, בע"מ (חי') 403/06 ע.ע.מ. נ' ע.מ. (ניתן ביום 08.03.07) וכן דברי כב' השופטת גרסטל בה"פ (ת"א) 879/03 קטאוי עבד אלחלים נ' ת'נאא פתחי יאסין (ניתן ביום 04.10.04)] לאור מסקנה זו, איננו נדרשים לשאלה אם נתקיים גם החריג של שינוי מצב מקבל המתנה בהסתמך על ההתחייבות.

סוף דבר: מכל המקובץ והאמור לעיל, אני מקבל את המרצת הפתיחה, מצהיר כי עסקת המתנה במסגרתה הועברו המקרקעין ליורשי המנוח חסן וקובע כי יורשי המנוח זכאים להירשם בלשכת רישום המקרקעין כבעלים של 1/6 חלקים, מתוך שטח של 26,500 מ"ר, בחלקות 3,14 בגוש 12228, וכל זאת בכפוף לתשלום כל האגרות והמסים, כמתחייב על פי דין.

לא בלי היסוס אני מחליט שלא לחייב את המשיב, מוחמד, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, זאת בהתחשב בנסיבות, בהסכמה הדיונית וביחסי הקרבה בין הצדדים, מתוך תקווה שעם סיום הסכסוך תשרור ביניהם מערכת יחסים של כבוד הדדי וטובה יותר.

מריני העביר ללא תמורה את זכויותיו במקרקעין לבנו עבדללה חסין מחמד אלמריני, ששינה את שמו הפרטי לעמי (להלן-""עמי") זאת, על פי ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מיום 23.11.06 (נספח ט' לכתב התביעה) (להלן-"ייפוי כוח לעמי").

"אין זה נכון או ראוי, לא על פי החוק ולא על פי המהות, שבית המשפט העליון ישב לדין כערכאה ראשונה ויחליט אם היתנהגות זאת או אחרת של עורך דין תואמת או סותרת את כללי האתיקה של לישכת עורכי הדין. החוק הקנה סמכות זאת, בכוונת מכוון, בידי בית דין למשמעת של לישכת עורכי הדין, המורכב מעורכי דין, ופועל בדרך שנקבעה בחוק. אין מקום ואין הצדקה לקפיצת דרך, מעל בתי הדין למשמעת של עורכי הדין, היישר אל בית המשפט העליון" (בג"ץ 4262/00 עו"ד קבלאן נ' עו"ד זר, יו"ר ועדת האתיקה (26.9.2000)) ויפים הדברים לעניינינו.

...

לפיכך, נדחית הטענה של הנתבע, שהועלתה לראשונה בסכומים ובהרחבת חזית מכתב ההגנה, להתקשרות בהסכם המכר עם התובע במועד מוקדם להסכם המכר עם מוסא, שמוסכם כי בוטל.

טענות הנתבע לזכויותיו במקרקעין דינן להידחות משהושלמו הליכי הסדר המקרקעין ללא רישום של הזכויות של יאסין; חלימה וסורייה עליהן מבסס הנתבע את זכויותיו ומבלי שמי מהם ו/או מי מטעמם ואף לא הנתבע עצמו, ביקש מפקיד ההסדר לתקן את הרישום על פי העילות הקבועות בפקודת ההסדר (כמובא בפסקאות 25-29).

לפיכך, אני מורה לכונסי הנכסים להעביר לתובע את חלקו בתמורה שהתקבלה מהמכר לחברת נעם השבת בע"מ לפי חלקו של התובע בשיעור של 47/150 מהמקרקעין שנמכרו על ידם.