סמכויות הוועדה הרפואית העליונה ביחס לבדיקה מחודשת

למעשה, עתירה המכוונת נגד סמכותה של ועדה רפואית הפועלת לפי חוק הנכים "להמליץ על עריכת מעקב סמוי" ביחס לנבדק הוגשה לבית משפט זה כבר בסוף שנות התשעים של המאה הקודמת (ראו: בג"ץ 3121/98 גל נ' הממונה על הוועדה הרפואית (6.7.1998)).

לצד זאת, ציין השופט רובינשטיין, בהערת אגב, כי הוא נוטה לסבור שועדה רפואית עליונה אכן רשאית ליזום חקירה סמויה בעיניין מצבו של נבדק, בבחינת "רע הכרחי" – "אם בהקש ואם כסמכות טבועה, בחיפוש אחר האמת, ואף לפי השכל הישר, אין לחייב ועדה להכריע בשאלה רפואית העומדת לפתחה בעוד ספק מקנן בליבה באשר לעובדות וניתן להתיר ספק זה על ידי מעקב סמוי" (עניין סלמאן, בפיסקה ו(4)).

על כן, אני סבורה כי יש להורות על החזרת הדיון בעיניינה של המערערת לועדה רפואית בהרכב חדש שתתכנס ותכריע באשר לבקשתה של המערערת לקביעה מחודשת של אחוזי נכותה.

...

סוף דבר: אציע לחבריי לקבל את הערעור ולהחזיר את עניינה של המערערת לדיון חוזר בוועדה הרפואית כמפורט בפסקה 75.

כמו כן, אציע כי המשיב ישלם למערערת הוצאות משפט בסך 15,000 שקלים.

דין הערעור להתקבל אפוא כמוצע על ידי חברתי.

עוד נטען כי חלף זמן רב בין שתי ההתכנסויות של הוועדה הרפואית העליונה, מה שהצריך בדיקה מחודשת של המערערת.

8.1 אופן הרכב הוועדה הרפואית העליונה, סמכותה וסדרי עבודתה נקבעו בתקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה ) תשכ"ד 1964 .

אציין כי מטבע הדברים, מערכת היחסים בין אנשים נצרכים להחלטות הוועדה הרפואית הקובעות את גורלם הנה מערכת טעונה וקשה, ויש יתרון לשקיפות, לבהירות ולזהירות במערכת כזו לצורך בניית אמון.

...

הועדה הרפואית העליונה דנה בפירוט בכל המסמכים שהונחו בפניה והגיעה למסקנה כי דרגת הנכות הצמיתה של המערערת הינה 30%.

ראו את שנקבע בעניין זה בעמ"נ (י-ם) 210/02 פלונית נ' משרד התחבורה, רשות הרישוי, (03.03.2003): "מכל מקום, נראה לי כי יש להבחין בין שני סוגי ערעורים שנדונים בפני ועדות ערר. כאשר ועדת ערר בודקת את המערער בדיקה פיזיקלית או בדיקה אחרת, יש חשיבות רבה שאותם חברי ועדה הם אלה אשר ישבו לאורך כל הדיונים. מאידך גיסא, כאשר מדובר בחברי ועדה המקבלת חומר רפואי בכתב, אף אם חברי הוועדה רופאים באותו תחום, ניתן להחליף את חברי הוועדה, אם כי הדבר אינו רצוי." 8.9 הוועדה לא נימקה ו/או הסבירה את סיבת החלפת חבר המוטב.

על יסוד בדיקתו, קבעה הועדה העליונה שמצבו הרפואי של העותר 1 "מתאים לקוודרופרזיס בדרגה בינונית" והעמידה את שיעור נכותו הכוללת על 90% בהתאם למבחן 29(3)(1)(ג) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל – 1969 (מיסמך ע/2 למסמכי העותר).

לטענתו, פיצול הנכויות בין הגפיים התחתונות לעליונות מביא ל -"תוצאות אבסורדיות" שכן לאחר הפיצול "סך כל נכותו של נכה, שפוצלה נכותו, נמוכה ממה שקבעה לו הועדה הרפואית המוסמכת, לפי תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל – 1969". כך לשיטתו, פיצול נכות העותר 1 לשעור של 60% בגין רגליו ו-30% בגין ידיו מביאה לתוצאה "שנכותו הכללית עומדת על 72% בלבד, ולא 90%. זאת, בשל הוראת סעיף 3 לתקנות, הקובע כי הדרך לחשב דרגת נכות המורכבת מכמה פגימות היא בדרך של חישוב יחסי מתוך השארית הפוחתת [60%+30%X40%= 72%]". לפיכך, נטען שהחלטות הועדה להערכת נכות והממונה על תחום הרכב הרפואי חסרות תוקף.

יתירה מזו, לטענתו, רק לועדה הרפואית העליונה קנויה סמכות לקבוע אחוזי נכות.

המשיבים מוסיפים כי "קיים דוקא טעם מיוחד שלא לאפשר חריגה כאמור מהדין הכללי, כאשר עסקינן בהליך שעניינו תשלומים סוצאליים. ככלל, כאשר עסקינן בחקיקה סוציאלית, נקבעות בחוק מיגבלות על מתן תשלום רטרואקטיבי". המשיבים טוענים, לעניין מזרחי עליו סומך העותר את עתירתו, כי זה תומך דוקא בעמדתם שהרי לא הוענקו למזרחי שם תשלומים רטרואקטיביים הגם שאושרו לו תשלומים החל ממועד פנייתו בתביעה מחודשת לקצין התמלוגים.

...

המשיבים מוסיפים כי דין העתירה להידחות גם מחמת התיישנות שכן עילתה נולדה לפני למעלה מ-7 שנים.

באשר למחלוקות שנותרו, הגעתי לכלל מסקנה כי ביחס לעותר 1 - דין העתירה להידחות וביחס לעותר 2 – דין העתירה להתקבל בחלקה כפי שיבואר להלן; שיהוי תיאור העובדות ביחס לעותר 1 מלמד על שיהוי כבד בהגשת העתירה, כפי שיבואר להלן.

סיכום על יסוד האמור לעיל ובכפוף להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בעניינו של העותר 2, העתירה נדחית ביחס לעותר 1 – כפוף להחלטה החדשה שהתקבלה בעניינו, ומתקבלת בחלקה ביחס לעותר 2, כמפורט בסעיף 46-47 לעיל.

הבקשה לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה (השופטת ע' ורבנר) אשר ניתן ביום 10.3.2022 בע"ו 49243-07-21, ואשר בגדריו נקבע כי עניינו של המבקש יוחזר לדיון בפני הועדה העליונה על מנת לאפשר לו לעיין בכל המסמכים הרפואיים שעמדו בפני הועדה ולהשלים את טיעוניו ביחס אליהם.

המבקש הגיש בקשה לבדיקה מחודשת של שיעור הנכות שקבעה לו הועדה המחוזית.

המבקש טוען כי צלום המסמכים דרוש לו לשם הוועצות עם מומחה רפואי מטעמו, וכי למשרד הבטחון אין סמכות לחייבו בתשלום עבור הצלום – בפרט, מקום בו ניתן לסרוק את המסמכים לתוך קובץ דיגיטאלי ולהעבירם אליו באמצעות דואר אלקטרוני באופן שאינו כרוך בעלות כספית משמעותית.

הדרך הטובה ביותר לשמור על התעוד הרפואי ביחס לנכה צה"ל כתיק אשר נשאר פתוח לעיון ולבדיקה מחודשים היא סריקת מסמכיו הרפואיים לתוך קובץ דיגיטאלי, אשר יישמר אצל הועדה או אצל גורם מוסמך אחר במשרד הבטחון.

...

בהקשר זה, סבורני כי הגיעה העת שאותו "תיק פתוח" יעבור להתנהל במתכונת דיגיטלית – כזאת אשר תאפשר לכלל נכי צה"ל גישה ממוחשבת ונוחה לכלל המסמכים והתיעוד הרפואי המצוי בתיקיהם.

השכל הישר, גם הוא מובילני למסקנה כי מי שמכין את תיק המסמכים הרפואיים בנוגע לנכה צה"ל לחברי הוועדה הרפואית העליונה יעביר עותק ממנו לנכה – בין כעותק קשיח ובין כקובץ דיגיטלי – כדי לממש את זכות העיון של הנכה באופן מיטבי ומבלי להקשות עליו יתר על המידה.

אני סבורה כי דברים אלה יפים בשינויים המחויבים גם לענייננו, ובמידה רבה – על דרך של קל וחומר.

ביום 30.5.21 נדונה בקשתו של העותר בפני ועדה עליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון, ולאחר דיון הועדה דחתה את הבקשה, כיוון שהעותר אינו עומד בתנאי הזכאות ביחס למספר הנפשות המזכה בהיותו יחיד המתגורר בגפו (להלן: "ההחלטה הראשונה") [ההחלטה ופרוטוקול הדיון צורפו כנספח 3 לתגובת משרד הבינוי והשיכון].

ביום 11.5.22 הודיעה ב"כ משרד הבינוי והשיכון כי לאחר בדיקה מחודשת ביחס לפתרונות דיור נוספים, ניתנה ביום 10.5.22 החלטה נוספת בעיניינו של העותר (להלן: "ההחלטה השנייה").

גם עמידר טענה שבמסגרת הסכמות הצדדים בתביעת הפינוי לא הייתה התחייבות לתוצאה כלשהיא, וזאת משום שעמידר נעדרת סמכות להתחייב בעיניין; וכי פסק הדין בתביעת הפינוי לא קבע כי יש לספק לעותר דיור חלופי, אלא שעל העותר להגיש בקשה בעיניין שתדון ע"י משרד הבינוי והשיכון, הא ותו לא. לפיכך, החלטתו של משרד הבינוי והשיכון היא החלטה ראויה וסבירה, ואף מנומקת כהלכה; ומכל מקום לא נפל בה פגם היורד לשורשו של עניין באופן שמצדיק היתערבות שיפוטית.

כפי שצוין לעיל, במסגרת אותן החלטות נמצא ואושר לעותר פיתרון דיור חלופי – מגורים בבית גיל הזהב מוגמש גיל, בכפוף להמצאת המסמכים הרפואיים הנדרשים ובחינה ע"י וועדה פנימית של בית גיל הזהב הספציפי, כאשר עד להשמה בפועל יהיה זכאי העותר לסיוע מוגדל בשכר דירה.

...

לכן, אילו עמד משרד השיכון על ההחלטה הראשונה, אזי דין העתירה היה להתקבל במלואה, והעניין היה מושב למשרד הבינוי והשיכון לצורך בחינה מחדש, שכן אין בבדיקה שנעשתה במסגרת ההחלטה הראשונה כדי לענות על הסכמות הצדדים ופסק הדין בתביעת הפינוי.

אני סבורה שיש באותן החלטות כדי לענות על שנקבע בהסכמות הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין בתביעת הפינוי.

לכן, מצאתי להורות כי פינוי הדירה ייעשה בתוך 4 חודשים מהיום, על מנת ליתן בידי העותר שהות מספקת למצוא מקום מגורים שעונה על צרכיו ובהתחשב בסיוע המוגדל שיינתן לו. סופו של דבר, מצאתי כי דין העתירה להתקבל בחלקה, ואני מאמצת את שהוצע ע"י משרד הבינוי והשיכון במסגרת ההחלטות השנייה והשלישית ונותנת לכך תוקף מחייב.