לשם כך, פנו המשיבות לבית המשפט קמא בבקשה למינוי בורר, וזאת בהתאם לסעיף 11.1 להסכם (להלן: תניית הבוררות) אשר קובע:
"כל חילוקי הדעות, סכסוכים ומחלוקות שיתגלעו בין הצדדים לחוזה זה, כולם או חלקם, בכל הקשור בחוזה זה, במישרין ו/או בעקיפין, לרבות בכל הקשור לתקפותו, פרשנותו, ביצועו או הפרתו של חוזה זה, יימסרו להכרעתו של בורר, שיכהן כבורר דן יחיד אשר ימונה בהסכמת הצדדים. לא הסכימו הצדדים על מינוי בורר תוך 30 יום מעת שדרש צד לחוזה למנות בורר, רשאי כל צד לפנות ליו"ר ועד מחוז תל אביב בלישכת עורכי הדין על מנת שימנה בורר כאמור".
יצוין, כי לפנייתן לבית המשפט קדמה פניה למבקשים לצורך מינוי בורר, אולם פוני השיב ש"לא ניתן לנהל בוררות בענין שציביונו ו/או מהותו הנם פליליים" ואילו חן לא הגיב עניינית לדרישה.
...
כפי שקבע בית המשפט קמא, "התרמית או המרמה הנטענת כלפי [המבקשים] אינן חורגות מטענות במישור היחסים החוזיים בין הצדדים". כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט כי לא מדובר "ברף גבוה של חומרה או בטענות למעשים הגובלים בפלילים, מסוג הטענות המקימות טעם מיוחד המצדיק עיכוב הליכים ובירור פומבי בבית המשפט". יש לזכור, כפי שציין השופט שמגר בעניין מורלי, "מחד גיסא אין דבר שימנע פרסומם ברבים של הליכי הבוררות ותוצאותיה ומאידך גיסא, אין ערובה כי הליך בבית-משפט יזכה למידת וצורת הפומביות, המשרתת את מטרתה" (שם, עמ' 329).
נוכח כל האמור, גם בסוגיה דנן אני סבור כי צדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מניעה לברר את הסכסוך בבוררות.
סוף דבר
סופו של דבר, אמליץ לחבריי לקבוע כי אין מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ולקבוע כי מניין 30 הימים הקבוע בסעיף 42 לפסק דינו של בית המשפט קמא יחל מהיום.
