הנתבעים טוענים כי בית הדין במותב של שלושה רבנים ונתן מספר החלטות בסכסוך השכנים, וביניהן פסקי דין סופיים בכל הנושאים שהועלו בכתב התביעה, כלהלן:
עילת ניזקי הבניה: בפסק בורר של הרב מרמרוש מיום 19.5.2008 נקבע כי על הנתבעים לתקן את כל הנזקים שנעשו מחמת הבניה שלהם כגון צביעה, תיקון הפרגולה וכד'.
ודוק: מדובר בהרחבת חזית פסולה, שכן בכתב התביעה טענה התובעת לפצוי בגין רכיב זה כלהלן: "214,560 ₪ בגין עשיית עושר ולא במשפט שנעשה בשבע שנים אחרונות על ידי השכרת הדירות שניבנו ברכוש המשותף" (עמ' 2 לכתב התביעה) ובהמשך טענה כי "הנתבעים נהנו בעשיית עושר ולא במשפט בשש שנים אחרונות (תקופה מזמן כתב האישום) המוכיח פיצול היחידות מהשכרת הדירות שניבנו ברכוש המשותף ש- 1/6 בבעלות התובעת" (סע' 15 לכתב ההגנה).
...
לסיכום התביעה שכנגד, עולה כי על התובעת לפצות את הנתבעים 2-1 כלהלן:
פיצוי בגין השימוש בחצר – 23,750 ₪;
פיצוי בגין דמי שכירות ראויים- 26,250 ₪.
סוף דבר
מכל האמור לעיל, אני קובע כלהלן:
דין התביעה העיקרית להתקבל בחלקה, כך שעל הנתבעים כולם, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת כלהלן:
פיצוי בגין ליקויי בנייה – סך של 36,150 ₪ + מע"מ;
פיצוי בגין ירידת שווי הנכס – 125,000 ₪;
פיצוי בגין דמי שכירות ראויים – 59,500 ₪.
דין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, כך שעל התובעת לפצות את הנתבעים 2-1 כלהלן:
פיצוי בגין השימוש בחצר – 23,750 ₪;
פיצוי בגין דמי שכירות ראויים- 26,250 ₪.