סכסוך שכנים על תוספת בניה צמודה

תביעה על סך של 197,168 ₪ שבצידה עתירה למתן צוי עשה וצוי מניעה שונים, ותביעה שכנגד על סך של 298,270 ₪, אשר עניינם בסכסוך שכנים בבניין המצוי בסימטת במעלה 10 ברמת השרון, גו"ח 6333/151 (להלן: "הבניין").

גם לדירת הגג צמודה (מבחינה פיזית, לא משפטית) גינה אשר הגישה אליה היתה רק לגב' שוורצמן, ואשר הוחזקה באופן בלעדי על ידיה.

כהן היו רשאים להרחיב את דירת הקרקע לתוך הגינה ושוורצמן יהיו רשאים אף הם להרחיב את דירתם באופן שתוספת הבניה של דירת הגג תיבנה בין היתר על תוספת הבניה של דירת הקרקע.

...

לאחר ששמעתי בהרחבה את עדויות הצדדים ובחנתי ראיותיהם סבורני כי שני הצדדים לא פעלו בשיתוף הפעולה וההתחשבות הנדרשים מהם בנסיבות העניין.

בנסיבות אלה איני מוצא לחייב את מי מהצדדים בפיצוי בגין ראש זה. סוף דבר אני מחייב את שוקלנדר לשלם לכהן את הסך של 91,140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 12.1.2010 ועד למועד התשלום בפועל.

מאידך אני מחייב את כהן לשלם לשוקלנדר את הסך של 63,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.8.2014 ועד למועד התשלום בפועל.

כללי לפניי תביעה למתן צו הריסה וצוי עשה, המהוה חוליה נוספת בסכסוך שכנים רב שנים, ששורשיו נעוצים בתוספת בניה שביצע הנתבע בדירתו ובשינויים שונים שביצעו, כביכול, ברכוש המשותף .

בשנת 1997 , ממשיך הנתבע, רכשו בני הזוג מאיר ורויטל חדד את הדירה ממר שאול כהן, וגם הם מעולם לא הלינו על תוספת הבניה, ולא נקטו בכל הליך משפטי נגדו בעטייה.

בשנת 2004 רכש התובע את הדירה מבני הזוג חדד במצבה כפי שהיתה (as is), קרי- כשהוא מודע למרפסת הסגורה הצמודה לסלון הדירה שמעליו והמאפילה כביכול על דירתו, וגם אז ובמשך חמש שנים תמימות לא העלה כל טענה או טרוניה כלפיו בענין זה. התובע אף הגדיל עשות כאשר הרחיב דירה נוספת שיש לו בבנין, בלא שטרח לקבל לכך היתר בניה, ותוך שהוא עושה שימוש מלא ברצפת המרפסת הצמודה לדירת הנתבע כחלק מהתקרה של תוספת הבניה לדירתו (ומשכך צו ההריסה לו עותר התובע במסגרת התביעה דנן יחייב בהכרח גם הריסת תוספת הבניה שהוא עצמו הוסיף לדירתו).

...

יוצא, אפוא, כי גם על סמך נימוקים של חוסר תום לב - דין התביעה להידחות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה בנוגע לכל רכיביה.

אשר להוצאות משפט – אני מחייב את התובע לשלם לנתבע הוצאות משפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ש"ח. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

הנתבעים טענו מנגד כי אמנם עשו כמיטב יכולתם כדי ליפתור את הסיכסוך מחוץ לכתלי ביהמ"ש ואגב כך ערכו שפוץ במקלחת דירת הנתבע 1 ואף הסכימו כי התובע יזמין איש מיקצוע מטעמו לצורך החלפת צנרת הביוב ששרתה את דירתם בחדשה.

עוד עלה מחוות הדעת כי מקור הנזילה בעבודות התקנת צנרת הביוב החדשה על גג תוספת הבניה הצמודה לדירת התובע, וכי איטום נכון של מקומות השחלת הצנרת תביא לפיתרון הרטיבות.

ועוד, לאחר הגשת חוות הדעת הגיש הנתבע הודעה לתיק ובמסגרתה גרס כי התובע השלים את האיטום בהתאם להנחיות המומחה בכל הנוגע לכניסת הצנורות אל המבנה, וכי לאחר מכן ולמען שמירה על שכנות טובה אף ערך הנתבע תיקון לחדר האמבטיה בדירתו במסגרתה החליף את כל ריצפת אגן האמבטיה בחדשה תוך ביצוע איטום יסודי (אין מחלוקת כי עובר לתיקון זה נערכו באמבטיה מספר שיפוצים, כשבכולם הודבק ריצוף חדש מעל לריצוף הקודם – 3 שכבות בסה"כ).

...

הנה כי כן אני קובעת כי במועד הגשת התביעה כאן לא היה קיים ליקוי באיטום חדר המקלחת של הנתבע 1 אשר היה בו כדי לגרום לתובע לנזק כלשהו.

התובע לא הכחיש כאמור את טענת הנתבע לפיה הצנרת החלופית הונחה על ידי איש מקצוע אשר נבחר על ידו, ובהתאמה אני קובעת כי ככל שקיימת התרשלות בבחירת איש המקצוע אשר הובילה לנזקי התובע – אין לתובע להלין אלא על עצמו בעניין זה. מכל אלו אני קובעת כי התובע, אשר ויתר על טענות בנוגע לרטיבות אשר נגרמה בשל ליקויי הצנרת הישנה בחתימתו על המסמך מיום 18.4.17 (באמצעות אחיו), לא הרים את הנטל להוכיח כי נזקיו אשר נוצרו לאחר מכן נובעים מליקוי בדירת הנתבע, ואף לא מהתרשלות של הנתבע כלפיו, ואני דוחה את התביעה.

בנסיבות העניין אני קובעת כי התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין ההליך כאן, ובשים לב לעלות חוות הדעת (אשר מומנה תחילה בחלקים שווים על ידי הצדדים), בסך כולל של 3,000 ₪.

עדות המתלונן - המתלונן סיפר בבית המשפט כי ביום הארוע יצא מביתו ופגש בנאשם אשר קלל אותו ואמר לו "אני אדפוק אותך". לדבריו בדרכו ממעלה אדומים לירושלים הנאשם נהג צמוד אליו.

עוד סיפר המתלונן כי בינו לבין הנאשם סיכסוך שכנים ממושך על רקע בניה לא חוקית שהנאשם ביצע בביתו.

איני מקבלת את דברי ב"כ הנאשם כי המתלונן ניסה להסתיר את כעסו כלפי הנאשם, נהפוך הוא המתלונן סיפר כי היתנגד לתוספות הבניה שבנה הנאשם בביתו וכי מאז שוררים ביניהם יחסים עכורים (ר' עמ' 13 ש' 20-22 ועמ' 14 ש' 6-9 ו- 25-26).

...

יחד עם זאת אני סבורה כי המתלונן הגזים בתיאוריו וכי הנאשם לא הכה בו באגרופים מכוונים לפניו.

הן מהתיאור שמסר השוטר והן מעדותו של הנאשם ניתן להבין כי הנאשם השתולל, הניף ידיו לכל עבר וכך פגע בפניו של המתלונן וסטר לו. לפיכך אני קובעת כי בלהט הרגע הכה הנאשם את המתלונן, בכך שפגע בפניו של המתלונן עת נופף בידיו לעברו, כאשר המתלונן ישב ברכבו.

לאור כל האמור החלטתי להרשיע את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם המיוחסת לו בכתב האישום.

רקע עובדתי והליכים ענייננו בסכסוך שכנים ברחוב ירושלים 111 בצפת.

בית המשפט קמא היתייחס להליכים תיכנוניים ומשפטיים שננקטו נגד המערערים, במסגרתם הורשעו בבצוע עבירות של בנייה ללא היתר ונגזרו עליהם צוי הריסה וקנסות כספיים, כדלהלן: במסגרת תו"ב 32118-06-14, הורשעו המערערים בעבירות בנייה על-פי חוק התיכנון והבנייה, תשכ"ה 1965, בגין ביצוע עבודות בנייה ללא היתר בנכס, אשר כללו בנייה של מרפסת, בריכת שחייה ותוספת בנייה (חדר).

המערער 1, המנוח סימון טרבלסי, הוא הבעלים של שני נכסים המצויים בגוש 13063 חלקות 15, 16 ו- 92 תתי חלקות 7 ו- 9; נגדו לא היה הליך פלילי או צו הריסה או צו מבנה מסוכן מטעם הרשות המקומית צפת, בעיניין נכסיו הצמודים לדירת המשיב, וחיובו בעגמת נפש אינו מוצדק.

...

המשיב לא עמד בנטל ההוכחה ועילת תביעתו בגין אובדן דמי שכירות דינה להידחות.

אף שניתן למצוא טעם והיגיון בקביעתה של סנקציה בגין אי-קיום צו ההריסה, נוכח צפיתו הסבירה של בית המשפט קמא כי המערערים לא יקיימו את הצו, סבורני כי דרך המלך בנסיבות כאלה היא שבית המשפט יתן למערערים שהות סבירה לקיום צו ההריסה, ובמידה והצו לא יכובד, תעמוד בפני המשיב אפשרות להגיש בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט או להגיש תביעה נוספת בגין הנזקים שייגרמו לו עקב התמשכות ההפרה.

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהורות כדלקמן: לבטל את חיוב המערערים בפיצוי המשיב בגין אובדן דמי שכירות בסך 92,750 ₪ (פיסקה 58 לפסק הדין).