סכסוך שכנים על שימוש ברכוש משותף בבניין מגורים

סיכסוך שכנים בעיניין שימוש ברכוש משותף בבניין מגורים.

...

אני מורה לנתבעים לסלק את המחסנים והריהוט המצויים בחצר המערבית וזאת עד ליום 24.7.2018.

אני מורה לנתבעים להסיר את דודי השמש מהקיר החיצוני של הבניין עד ליום 24.9.2018.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 2.1.2013 ועד מועד התשלום בפועל.

התביעה שהגישה המערערת לבית משפט קמא ואשר נדחתה על ידו הנה החמישית במניין התביעות שהגישה המערערת נגד ו/או בקשר למשיבים, שכניה לבניין, המתגוררים בדירה שמתחתיה.

בית משפט קמא הוסיף ודחה את טענת המערערת כי פעולות הבנייה שנעשו על ידי המשיבים בשנות ה - 90' נעשו ללא הסכמתה, שהרי המערערת רכשה את דירתה רק בשנת 2013 באופן שבכל הנוגע לבנייה שנעשתה בתקופה שקדמה לכך "התובעת נכנסת בנעליה של קודמתה, עמידר", והסכמתה שלה אינה נידרשת, מה גם המערערת "נכנסה ביודעין למצב קיים". משנדחו טענות המערערת לשימוש ייחודי שעושים המשיבים ברכוש המשותף ממילא נדחתה גם תביעתה לדמי שימוש ראויים.

חרף גילה של המערערת, לא נוכל להמנע מחיובה בהוצאות משלתביעה שהגישה, שכבר צויין לעיל שהיא החמישית במספר בסכסוך השכנים, לא הייתה תוחלת מלכתחילה.

...

נקבע כי "הנתבעים לא שתלו את עץ הדקל ואת עץ השסק", כי "קיומם אינו מהווה שימוש בלתי סביר ברכוש המשותף" וכי שני עצים אלו "אינם מהווים מטרד לתובעת או מפריעים לשימוש שלה במרפסת". עם זאת, ניתנה למערערת הרשות להסיר מהעצים הללו את אותם שני הענפים "החודרים בקציהם למסתור הכביסה של התובעת". המרתף – בית משפט קמא קבע כי בחוות הדעת השמאית שהגישה המערערת "לא נכללו כל ממצא או מסקנה בדבר חוקיות בניית המרתף" למעט הערה בדבר קיומו של "חשד" לבנייה ללא היתר, וכי חוות הדעת התמקדה בשומת הפיצוי לו טענה המערערת במובחן מבנייה ללא היתר.

דין הערעור להידחות לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 משמקובלים עלינו ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, העולים בקנה אחד עם הראיות שהובאו בפניו, ומשממצאים אלו תומכים במסקנותיו המשפטיות שאין לגלות בהן טעות שבחוק.

הערעור נדחה אפוא.

אנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבים את הוצאות הליך הערעור ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

עניינה של המחלוקת שלפני סיכסוך שכנים ארוך שנים בבניין בו מתגוררים הצדדים.

בדיון שהתקיים בפני נוכחתי כי בין הצדדים סיכסוך ארוך ימים וכי השמוש שהתובע עושה בחצר המשותפת מעורר היתנגדות מצד השכנים, מלבה יצרים וגורם למריבות גדולות.

משהובהר כי החצר אינה בבעלות התובע, הרי שהגנת רכושו המצוי בחצר המשותפת ללא רשות השכנים, אינה יכולה להיתקבל כעניין אישי כשר של התובע.

...

ככל שזו הייתה מטרתו של התובע, הרי שיכול היה לנקוט בהליכים הקנויים לו על פי חוק כנגד הנתבעים, אולם הוא לא טען כי עשה כן. סיכומו של דבר צילום הנתבעים בביתם מפר את פרטיותם, וגורם להם לעוגמת נפש.

אולם בהיעדר ראיות להיקף ההפרה, אני סבורה כי גם בעניינם של הנתבעים יש להעריך הנזק בדרך של אומדנה על הרף הנמוך.

לפיכך, ולאור הסכסוך המתמשך בין הצדדים, ועל מנת שלא להוסיף ריב ומדון ביניהם אני מורה כי על התובע לשלם לנתבעים פיצוי בגין הפרת הפרטיות ועוגמת הנפש בסך של 1,000 ש"ח. סיכום: לאור כל מסקנותיי דלעיל, התביעה והתביעה שכנגד מתקבלות באופן שהנתבעים ישלמו לתובע סך של 1,000 ש"ח והתובע ישלם לנתבעים סך של 1,000 ש"ח. על מנת שלא להמשיך וללבות המחלוקת בין הצדדים, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאות.

עסקינן בסכסוך שכנים המתגוררים בבית משותף ברחוב רבינוביץ' 2, חולון (להלן: "הבניין").

התובע עצמו נושא באחריות לא מעטה למצב הדברים, שבגינו הגיע השוטר לבניין, זאת משתפס חזקה בחניה שהיא בגדר רכוש משותף, וסירב להענות לכל פנייה שנעשתה אליו מטעם שכניו.

אציין כי היה באותה הצעה כדי לצמצם את מעגל הדיירים המעוניינים להישתתף בהגרלה על חנייה מס 45, שכן ניתן להבין כי הדיירים לא רצו לשלם עבור השמוש ברכוש המשותף, ולכן הסכימו כי הזכות לחנייה הכפולה (הכוללת את חניה 45 והחנייה העודפת), תוגרל בין הדיירים מדי אסיפה.

...

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי בנוגע לביטוי אחד שהשמיעה הנתבעת בנוכחות התובע בעת האסיפה הכללית.

יתר רכבי התביעה, בנוגע לפרסומים אחרים, נדחים בזאת.

הנתבעת תשלם לתובע סכום של 750 ₪ בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

רקע עובדתי והמחלוקות הצדדים הם שכנים מזה כשש שנים ומתגוררים בבניין משותף.

בין הצדדים ניטשת מחלוקת מתמשכת (שנמשכת עד היום) על חלוקת השמוש ברכוש המשותף של הבניין.

בהמשך הוא עומת באופן הבא עם החשד והוטח בו שביצע: "איומים בכך שהיום...איימת על שכנה שלך בכך שאמרת לה 'את תצטערי שאת גרה פה ואת לא יודעת מה זה סבל ואני אזרוק לך את הבוילר מהגג ואת לא יודעת עם מי את מתעסקת' ואז הוספת 'אני מזהיר אותך זה ייגמר ברצח'". באותה הודעה מסר התובע כי אכן היה ויכוח בינו לבין הנתבעת, אך לא איים עליה.

זאת ועוד, חרף העובדה כי המדובר בסכסוך שכנים מתמשך, במהלך תקופת הסיכסוך, שניכר כי נמשך עד עצם היום הזה, לא הוגשו תלונות למישטרה על ידי הנתבעת, מלבד שתי התלונות מושא תביעה זו. ויודגש כי התלונות הוגשו בהפרש של שלוש שנים האחת מן השניה, כך שאין לומר כי הנתבעת מתלוננת באופן סדרתי.

...

מבלי להידרש לשאלה אם עוולות הרשלנות ולשון הרע יכולות לדור בכפיפה אחת ומה היחס ביניהן, לנוכח קבלת גרסת הנתבעת כי התובע איים עליה בשני האירועים, ממילא דין טענותיו לרשלנות – להידחות.

סוף דבר, שאני מחליט לדחות את התביעה.

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד ומע"מ בסכום כולל של 5000 ₪.