סכסוך שכנים על קיר הפרדה ושימוש בו

עוד בטרם הגשת תוכנית השינויים, נפגשו התובעים עם הנתבעים לקבלת הסכמתם, וכן סוכם כי התובעים יזיזו על חשבונם את דוד השמש והקולטים, ויבנו קיר מפריד על הגג, אשר ישמש מרפסת לדירה.

ואולם, בחקירתה הנגדית הודתה כי היא עדיין מתגוררת בדירה על אף כל האמור (עמ' 54 לפר'), וכי למרות כל הסיכסוך, עדיין מנסה הנתבעת לעלות במדריגות מידי פעם והיא דואגת להבהיר לה כי זה לא מקומה, כאשר לעיתים היא נאלצת לעשות שימוש באמצעים מעט אלימים (עמ' 54-55 לפר').

מ-ת/31 עולה כי ההסכמה לחניה לא היתה בגלל הנתונים האישיים של התובע אלא בשל הידיעה שהוא יעשה בה שימוש סביר ולא יפריע לשכנים.

כך הושחתה ונשרטה דלת המעלית, נישבר מנעול חדר המכונות של המעלית, עוקמו מסגרות התריסים בחלונות, הושחת לוח החשמל וכבל החשמל למעלית, המנורות במדריגות נופצו, כבלי החשמל למנורות נחתכו בסמוך לקיר באופן שחייב החלפת כבל החשמל כולו, הותז צבע שחור על הקירות ועוד.

...

אולם ברור כי משעה שהוכח שלא בחל גם בחבלה פיסית לרכוש, יש לייחס לו על רקע הסכסוך הטעון גם את יתר הנזקים שנטענו, ואני מקבל בעניין זה גם את עדויות הקבלן גנץ על מה שמסר לו הנתבע, את עדותו של קבלן החשמל ואת חווה"ד של השמאי דרעי שלא נסתרה.

משכך, דורשים התובעים כי הנתבעים ישלמו להם פיצוי בעבור משך הזמן בו עמדה הדירה ריקה, באשמתם הם, בסך 6,000 ₪ לחודש, ובתוספת עלויות ארנונה והוצאות נלוות נוספות.

סוף דבר א. אני מחייב הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע בגין פרסומי לשון הרע, סך של 100,000 ₪.

מונחת לפנַי תביעה כספית ולמתן צו עשה בסכסוך בין שכנים על רקע עבודות בניה שביצע הנתבע בביתו.

התובעת טוענת, כי הנתבע הרס את הגדר החיה תוך פגיעה בגינתה והקים את הגדר האחורית תוך פלישה לחלקתה, מדובר בסטייה של 45 ס"מ לאורך הגדר (כ-8 מטרים) ומכאן שנגזל מחלקתה שטח של כ-3.5 מ"ר. עוד לדבריה, עלות העתקת הגדר מוערכת בסך כ-66,700 ₪, ובגין השמוש בחלק "הנגזל", היא עותרת לפצוי בסך 3,150 ₪.

מנגד, הנתבע מכחיש כי פירק את רעפי גג ביתה של התובעת ולא היה לו כל צורך בכך מאחר ובין הבתים מפריד קיר עבה שעולה מעל קו הרעפים.

לעניין צלחת הלוויין, לפי התמונות וכך לפי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, הצלחת פורקה במהלך עבודות הבניה אך זו הורכבה מחדש על הקיר המשותף.

...

תמצית טענות הנתבע הנתבע טוען מנגד, בין השאר, כי התביעה נגדו, על כל רכיביה, היא חסרת יסוד וכי דינה להידחות.

אשר לרכיב "הפרעה של ממש", נקבע בפסק הדין בעניין ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 794 (1973), כלהלן: "סעיף 44 לפקודת הנזיקין... נוקט לשון "הפרעה של ממש" בתארו מידתה של הפרעה של פלוני לשכנו, שהיא מיסודותיה של עוולת המטרד ליחיד, "הפרעה", משמע כי קיומה, מידתה ועצמתה אינם נבחנים אלא תוך זיקה לאדם אחר, כי הרי הפרעה היא התוצאה של פעלו של פלוני כלפי אחר, מכאן, כי הדגש על תוצאות המעשה ולא על טיבו של המעשה עצמו ועל-כן יתכן כי פלוני ינקוט אמנם באמצעי זהירות סבירים בביצוע מעשהו, אך בכל זאת לא יוכל להימנע מהפרעה ועקב כך גם יתחייב בביצוע מטרד" העובדה לפיה שכן מבצע עבודות שיפוץ, שמטבע הדברים יכולות לגרום לאי-נוחות אצל השכן האחר, אינה מקימה כשלעצמה עילת תביעה וחבות בדין.

סיכום לאור האמור, התביעה מתקבלת באופן חלקי.

בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת סך 23,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ביום 13.8.2017 ועד יום מתן פסק הדין.

ההליך שלפניי ועובדות הצריכות לעניין במוקד המחלוקת בתיק זה עומד סיכסוך גבולות בין שכנים במושב אחוזת ברק אשר הוליד שני הליכים נפרדים ושונים: האחד - התביעה דנן שבגדרה עותר התובע לפינוי הנתבע 1 וסלוק ידו משטח הפלישה ופצוי התובע בגין עוולת הסגת הגבול, וכן חיוב הנתבעת 2 בתשלום פיצויים לתובע בגין עוולת רשלנות במישור האכיפה; השני - הליך תיכנוני/פלילי בו נקטה הנתבעת 2 כנגד הנתבע 1 והנוגע לעבירות בנייה שביצע האחרון, וזאת במסגרת תיק תו"ב 43819-08-15 שעודנו מיתנהל בבית משפט השלום בבית שאן.

כן נטען, שלא ניתן לייחס לנתבע פלישה בגין בניה בהתאם למידות ולסטיות של הקבלן, ותימוכין לכך מוצא הנתבע בקביעת מומחה ביהמ"ש ולפיה הנתבע הציב את עמודי הפרגולה על הקיר המפריד בין החלקות שהיה קיים מאז בניית הבתים.

ברם, בעדותו לפניי כיוון התובע לפגיעה המתבטאת בכל רום הפרגולה, המהוה אף הוא פלישה לשטחו של התובע, על ידי הקמת פרגולה מבטון תחת פרגולה מעץ, כאמור בהיתר הבניה, באופן שנעשה בה שימוש כפול של חניה ומרפסת של קבע, ללא היתר כדין ובסטייה מן ההיתר הקיים (ראו בהקשר זה עדות התובע בעמ' 11-12 לפרוטוקול).

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת לתובע פיצוי בסך של 13,000 ₪, מתוכו יישא הנתבע, כמעוול עיקרי, בסכום של 9,000 ₪, ואילו הועדה תפצה את התובע ביתרה בסך של 4,000 ₪.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה באופן חלקי ומחייבת את הנתבע 1 לפנות את שטח הפלישה של הקיר החורג לכיוון מחסנו של התובע הממוקם בין הנקודות שסומנו 2 ו-3 במפה המצבית שצורפה לחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש, קיר המטבחון שכולו נבנה בשטח התובע וגדר הבד שהוצבה בין הנקודות הנ"ל, וזאת יעשה הנתבע בתוך 90 ימים מהיום.

בעניין עמודי הפרגולה המונחים על החומה בין הנקודות 1 ו-2 לחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש, התביעה נדחית.

עסקינן בסכסוך בין שכנים, על רקע מחלוקות סביב חצר המוצמדת לדירת התובעים ומחסן שבבעלותם.

למעשה, כוונת התובע במכתבו זה (כעולה מסעיפים 23 – 28 לתביעה), גם אם הדברים לא נוסחו בדיוק כך, הייתה כי על הנתבעת 1 לפנות חפצים, משטח רצועה צרה בחדר ההסקה של הבניין, כשיובהר כי חדר זה מהוה רכוש משותף ונעשה בו שימוש על ידי כלל הדיירים כמחסן משותף.

כמו כן, טוענים התובעים כי שטח המחסן שלהם, אשר רשום כ-4 מ"ר, מתפרש גם על חלק ממה שידוע כיום כחדר ההסקה ועל כן, טענו בראשית הדרך כי יש להרוס את הקיר המפריד בין המחסן ולבין חדר ההסקה, כדי לאפשר להם לעשות שימוש במלוא שטח המחסן הרשום שלהם, אולם במהלך בירור התובענה, החליטו התובעים לוותר על סעד זה (ר' עמ' 9, ש' 7-6 לפרוט' יום 29.1.11).

...

כמו כן, בכל הנוגע לנזקים שנגרמו אם נגרמו, לאחר הגשת התביעה, קמה לתובעים ממילא עילת תביעה חדשה ופתוחה בפניהם הדרך לעתור לסעד בגין נזקים אלה בתובענה נפרדת, וזאת ללא כל צורך בהיתר לפיצול סעדים מצד ביהמ"ש. לפיכך ועל רקע הדיון לעיל – הבקשה לפיצול סעדים נדחית.

סוף דבר אשר על כן, התביעה בעניין החצר מתקבלת באופן שנקבע לעיל והתביעה בעניין המחסן נדחית.

על רקע התוצאה וכן על רקע הנסיבות הכוללות, כמו גם העובדה שהתנהלות שני הצדדים לא הייתה נקייה מכל רבב, אני מחליט שכל צד יישא בהוצאותיו וזאת מבלי לפגוע בהוצאות שכבר נפסקו לחובת מי מהצדדים לפני פסק הדין, ככל שנפסקו.

ענייננו בסכסוך שכנים בעלי חלקות גובלות המופרדות על-ידי קיר תומך (להלן: "קיר הפרדה").

עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת לקיר ההפרדה והשמוש בו. התובעת עתרה למתן צו להריסת המדריגות וחדר הילדים הבנויים בצמוד לקיר ההפרדה; צו מניעה שיאסור על הנתבעים להטריד אותה ואת בני משפחתה ולפגוע בפרטיותם; התובעת ביקשה להורות על אכיפת הסכם השמוש בקיר ההפרדה אשר נכרת בינה לבין הנתבעים שלטענתה הם מונעים ממנה לעשות בו שימוש.

לטענת התובעת, חרף הסכם השתוף בקיר ההפרדה, הנתבעים מונעים ממנה להשתמש בקיר על פי ההסכם.

...

הצעת הנתבעים לבטל את ההסכם תמורת התשלום אותו שילמה התובעת לפני 7 שנים איננה ריאלית כפי שהוסבר לעיל ודינה להידחות על הסף.

אשר על כן, אני מורה על אכיפת ההסכם בין הצדדים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי.