סכסוך שכירות בין בעלת מועדון לילה לשוכרים

המכתבים שהציגה התובעת אינם מכתבים ספונטאניים אלא נוסחו והוקלדו על ידי התובעת או מי מטעמה, תוך ניצול הסיכסוך בין בעלי הדירות.

בית הכנסת ניצל את הסיכסוך לצורך פלישות ואי תשלום דמי שכירות ראויים, ובעלה של הנתבעת נפגש עם אחד מרבני החסידות, שהודה בפניו שבית הכנסת הוא פולש פשוטו כמשמעו.

באחד מביקוריו, ראה שעשו שם קייטנה או גן ילדים או מועדון ילדים, ובשלב מאוחר יותר שברו את הקיר.

לפני כ-5 שנים, המניין הספרדי שהיה בבית הכנסת ברחוב יוסף 12 הלך והתמעט והם ביקשו שהגרעין יעזור להם, אז הגרעין העביר את התפילות של ליל שבת לבית הכנסת ברחוב יוסף 12.

...

שוכנעתי ששמשון אוירבך איפשר לחסידי קרלין, שהוא היה אחד מהם, לקיים בית כנסת במקום, ואכן התקיים בית כנסת במקום משך עשרות שנים, עד לפני כ-20 שנה.

לפיכך, אני דוחה את התביעה העיקרית ואת התביעה החלופית.

התובעת תשלם לכל אחת מקבוצות הנתבעים הוצאות משפט , כולל שכר טרחת עורך דין, בסך 23,400 ₪.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת התובעת הנה חברה העוסקת ביבוא, שיווק השכרה והתקנה של מערכות הגברה, שמע, תאורה ווידיאו, בין היתר באולמות אירועים, מועדונים וברים.

גירסת וראיות הנתבע הנתבע מסר בתצהירו כי היה פעיל בשוק חיי הלילה בעיר אילת, וכך הכיר את אשכול שהיה בעלי הביטלס.

באוקטובר 2012 פתח אשכול את האנגר בע"מ שכאמור היתה בבעלות ביטלס בע"מ. כמו כן הוסכם כי אשכול יספק שירותי ניהול להאנגר בע"מ תמורת סך של 20,000 ₪ לחודש אשר שולמו כדמי ניהול לחברה אחרת באחזקתו המלאה – לוי אשכול ניהול והחזקות בע"מ. בהמשך, בשנת 2014, פתח אשכול מועדון נוסף, שהיה בבעלותו המלאה, בשם אנג'לינה.

פתיחת מועדון זה גרמה לסכסוך בין הנתבע וכץ לבין אשכול שכן האנג'לינה הוותה תחרות להאנגר.

...

לפיכך, אין בידי לקבוע כי התובעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את טענתה כי הנתבע הוא שחתם על ההסכם והשיק.

נוכח כל האמור – התביעה נדחית.

אשר על כן, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע את שכר טירחת המומחה (בהתאם לחשבונית שתוצג), שכר העדים מטעמו, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 50,000 ₪.

אושרי ציין, כי לקראת סוף שנת 2011 היתגלע סיכסוך בין בעלי המניות של הנתבעת, ליאור מצד אחד ויותם ורפי מן הצד השני, סיכסוך שפגע בניהול הסניף שנוהל על ידי הנתבעת.

בעדותו בבית המשפט, הדגיש אושרי, כי רפי ויותם קיבלו את הזיכיון רק בגלל שותפותם עם חברו ליאור, אותו הכיר קודם לכן, ואף ידע על מספר מועדונים שליאור הצליח בניהולם.

הוא ציין, כי בסופו של יום הוא אכן החליט למכור את חלקו ליותם ורפי, אך לא עשה זאת בלב קל. זאת, לאור העובדה כי הוא זה שיזם את החיבור בין רפי ויותם לאושרי, הוא זה ש"עבד קשה" מול בעל הנכס בו הוקם הסניף, והוא זה שניהל מאבק מול שוכרים פוטנציאליים אחרים שחשקו בנכס, והוא אף נכח בסניף לאורך כל תקופת ההקמה.

ברם, לעניין זה די להפנות לנספח תיקונים להסכם מיום 2.02.11, בו נכתב במפורש, כי למרות האמור בסעיפים 8.17 ו-15.11 להסכם "החברה מאשרת כי הובא לידיעתה שיחידי הזכיין עוסקים בעיסוקים נוספים בתחום חיי הלילה, הבידור והנדל"ן". אין איפוא, כל מקום להשגת התובעת בעיניין זה. יצוין, כי התובעת אמנם טענה גם, כי בעטיו של הסיכסוך, נידרש נציג התובעת לשהות בסניף של הנתבעת מדי יום לשעות ארוכות לצורך ניהול ופקוח.

...

ואכן, לוּ המסקנה הייתה כי רכישת חלקו של ליאור היוותה הפרה של ההסכם עם התובעת שזיכתה את התובעת בקבלת פיצוי מהנתבעים, היה על צד ג' (ליאור) לשפות את הנתבעים בהתאם להוראת סעיף 7 הנזכר.

התביעה שכנגד – נדחית, וכך גם ההודעה לצד ג'.

כאמור, דין הודעת צד ג' להידחות, אך מי שתישא בהוצאות צד ג' תהא התובעת, אשר תשלם לצד ג' הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪.

אני מוכן להניח שהנתבע מיתנגד למועדוני חשפנות ורואה בהם סכנה, אולם לאור כל האמור לעיל, וכפי שאפרט כעת, אין בכך כדי לקבוע כי ייחוס שותפות במועדון לתובעת – טענה שלא היתה אמת, כאשר בין הנתבע והתובעת קיים סיכסוך מר כבר שנים – לא נעשה בכוונה לפגוע בה. הנתבע טען לאורך ההליך – טענה שנדחתה בהחלטה בענין אחריות – כי הוא האמין ומאמין כי בני זוג נשואיים שותפים בכל, ומכאן שאף אם התובעת לא הופיעה ברשומי העסק של בן זוגה שהפעיל את מועדון החשפנות (כגון כבעלת מניות, כשותפה בשותפות המנהלת את העסק, כמי שרשומה כאחד השוכרים של המועדון וכיוצ"ב) ולא הישתתפה באופן פעיל בניהולו, היא נחשבת שותפה בחלקו של אשהּ במועדון בעיני הדין.

פירסום 1 - השפעת לשון הרע שפורסמה שלא כדין על שמה הטוב של התובעת פירסום 1 - נזק בלתי ממוני התובעת העידה: "[כ]שעורך דין נוכח במהלך של בוררות בעולם התחתון, זה משפיע בצורה חמורה על עורך דין. זה השפיע בצורה חמורה על העבודה שלי. התייחסו אלי בצורה אחרת. אם זה קולגות כאן, נכנסתי לכאן לבית המשפט אחרי הפרסומים וברגע שהוא פירסם את כל הדברים האלה, הסתכלתי וראיתי שקולגות מסתכלים עלי בצורה שונה" (פרוטוקול 1.6.2022 ע' 316 ש' 19-16); חברתה של התובעת, גב' ליאת ****, העידה בענין הפירסום לגבי מועדון חשפנות: "הפירסום הזה שבר אותה לגמרי. זה היה כל יום שיחות של טלפונים עד השעות הקטנות של הלילה, מלווה בהמון המון בכי, ומה אני אעשה? ואני [הכוונה לתובעת – ד"ק] בחורה מאוד מאוד מוכרת, אני עורכת דין. איך אנשים יסתכלו עלי עכשיו, מה אני אגיד, מה אני אעשה? אני [ליאת – ד"ק] תמיד הייתי שם כדי לתת לה את הכתף, לדבר אתה, להרגיע אותה, וגם אני קבלתי טלפונים. אני בחורה שהיא מאוד מאוד מוכרת בעפולה, ואני קבלתי המון המון טלפונים מאנשים, מה, זה נכון? זה באמת ככה, זה באמת מה שרשום?..." (פרוטוקול 1.6.2022 ע' 250 ש' 18-13) עוד העידה גב' **** כי התובעת היתה "שיחת העיר בעפולה לא לחודש ולא לחודשיים" (שם, ע' 254 ש' 6).

...

סיכום הנתבע ישלם לתובעת סך של 60,000 ₪.

בכך ממילא נדחית שיטת הנתבע, המוטעית משפטית, לפיה סכום הפיצוי הוא התוצאה האוטומטית של הכפלת סכום התביעה, ביחס שבין מספר העילות שהוכחו למספר העילות שנטענו בכתב התביעה.

התוצאה היא שהתקבלו פחות מ-15% מסכום התביעה.

נוה עוז הגישה תביעה שכנגד נגד מפ"ת וכן נגד רמ"י. נטען כי מפ"ת טענה בכתב תביעתה כי פנתה לרמ"י, אשר מנהלת את נכסיה של קק"ל ומהוה בעלת המקרקעין, ודרשה להעביר את הזכויות לשמה, כך שייחתם עימה הסכם חכירה מהוון באשר למועדון - הסכם שנחתם לבסוף בין מפ"ת לבין רמ"י לאחר למעלה מ-20 שנים, בשנת 1998.

-ביום 18.12.94 נחתם חוזה שכירות בין העיריה למפ"ת בעיניין הסדרת השמוש שנעשה ע"י העיריה בנכס במשך יומיים בשבוע מאז שנת 1989 למטרת עריכת חזרות של חבורות זמר של העיריה מטעם המחלקה לתרבות.

כנ"ל אינו מכיר את נספח י"ט לתצהיר אילן כהן שהוא מכתב של מר גוטריימן, שמונה כמנהל בית רשיש מטעם הועד, למפ"ת, בו מתלונן על הפעלת המזגנים יומם ולילה בנכס ע"י דורון רז והפעלתו על ידי רז באופן שאינו תואם את החלטות הועד.

בח"נ נישאל מר רז לגבי נספח ט"ו לתצהיר אילן כהן, המכתב ממפ"ת המתרה ביחס להשכרת האולם במועדון לגורמים פרטיים – והשיב כי אינו זוכר כיום, עקב חלוף הזמן, אם ענה למכתב.

לגבי נספח י"ט - תלונתו של מר גוטריימן על כך שרז עושה בנכס שימוש לענייניו – מכחיש שעשה כך. טוען שהסכסוך היה בין מר גוטריימן למחצית מתושבי השכונה ולא סיכסוך אישי בינו לבין העד.

...

נטען כי חלה על התביעה שכנגד התיישנות היות והיא הוגשה באפריל 2020, 32 שנים מעת שנולדה לנוה עוז עילת תביעה ולכן דין התביעה שכנגד רמ"י לסילוק על הסף מחמת התיישנות ושיהוי כבד.

לסיכום, אין כל הסבר להתרחשויות הנ"ל, אלא אם היתה תמיכה כספית משמעותית של מפ"ת בשיפוץ המועדון; הנוכחות המסיבית של יו"ר מפ"ת בטקס הפתיחה ובישיבות הוועד בשנים הרלוונטיות וקריאתו של המועדון על שם יו"ר מפ"ת פנחס רשיש ז"ל, מתיישבות אף הן עם הליך ההעברה של המועדון למפ"ת, במסגרת ההסכמות הכספיות בין הוועד לבין מפ"ת, שלא גולו לבית המשפט ולא נחשפו במקבץ הפרוטוקולים ש"נבחר" להצגה לבית המשפט.

לפיכך אני קובעת כי התובעת שכנגד לא הרימה את נטל ההוכחה שלא היתה החלטה של האספה הכללית ושל הוועד להעברת חוזה חכירת המועדון למפ"ת, בכפוף לכך שהמועדון ימשיך לשמש את תושבי נוה עוז ושרק ההוצאות הכספיות של החכירה והתחזוקה יוטלו על מפ"ת. סיכום לפיכך אני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.