בראי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, יש לבחון גם האם בעל הדין מפעיל את זכותו הדיונית והמשפטית בתום לב. "ראוי לתת לעיקרון תום הלב, המשתקף באומד דעתם של בני זוג, בציפייתם הסבירה, מעמד מיוחד בהכרעות בעיניין הפורום הנאות". יש להיתחקות אחר ציפיותיהם הסבירות של הצדדים באשר לפורום שידון ביחסיהם הרכושיים ויש לבחון את אומד הדעת של הצדדים בעת קיום היחסים הזוגיים.
המקום שאליו קיימות מירב הזיקות של בני הזוג, משקף את אומד דעתם בכל הנוגע לפורום שיכריע במחלוקות הרכושיות ביניהם.
"לא עלה בידי האשה להוכיח זיקות מהותיות של הצדדים לישראל שבכוחן לאזן את נטיית הכף הברורה לכיוון פורום מרכז החיים עד לפירוד (לפי כל שיטה) – רוסיה".
גם בפסק הדין של בית הדין לערערים נקבע כי: "זיקתה של העוררת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל ... העוררת נולדה, גדלה ושהתה את מרבית שנותיה מחוץ לישראל... לעוררת שני ילדים קטינים אזרחים ישראלים אשר נולדו במדינת מוצאה, שהו את מרבית חייהם בחו"ל והגיעו עימה לישראל בהיותם כבני 6 ו – 12 שנים. הקטינים מבקרים רבות במדינת מוצאם ומכירים את התרבות והשפה. כמו כן, לעוררת מישפחה בחו"ל ובכלל זה שני ילדיה הבגירים וכן אבי ילדיה הישראלים ... מרכז חייו של האב הנו בחו"ל". ממצאים אלו אומצו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדן בעירעור האשה.
"הרעיון לפיו בית משפט בישראל, שהוא בית משפט עמוס לעייפה וקורע תחת נטל המשפטים של אזרחי המדינה, יעסיק עצמו בסכסוך זר, תוך בירור הדין הרוסי החל על הצדדים באמצעות מומחים, הוא רעיון חסר שחר, שכן אין כל הצדקה שמערכת המשפט הישראלית תישא בעומס הכבד של תביעות שאינן קשורות אליה".
אין גם כל עילה להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת, שעה שעל פי ההלכה אין דרכה של ערכאת העירעור להתערב בנושא זה אלא במקרים חריגים ומקרה דנן לא נימנה עליהם, במיוחד לאור חוסר תום ליבה של המערערת וידיה שאינן נקיות.
ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).
...
תמצית טענות המערערת
דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.
ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3).
משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.
סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ.
______________
נפתלי שילה, שופט
השופטת עינת רביד – אב"ד:
אני מסכימה.
