סכסוך קבלנים: בעלות במניות

היסוד להרמת מסך עוגן בטענות כמו הסתתרותו של הנתבע מאחורי הנתבעת, וכי פעל במסגרתה "ביודעו שהוא אינו יכול ואינו רוצה לשלם את הסכומים הנתבעים ... פעל מתוך אינטרס אישי במטרה להתעשר ולא במשפט בקבלת התמורות מדיירי הפרויקט או מהקבלן הראשי...", "עשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות או לקפח נושה וכאשר בעל המניות לוקח סיכון בלתי סביר ביודעו, או כאשר קיימות נסיבות המצביעות על כך, כי החברה לא תוכל לפרוע את חובותיה כלפי נושה". עוד נטען כי הנתבע יצר בפני התובעת מצג שוא "העולה כדי תרמית כי התמורות בגין העבודות ישולמו במלואן. הנתבע ידע כי רק התערבותו והבטחתו האישית היא שתגרום לתובעת לבצע את העבודה" , "הביא להתקשרות... כשהוא יודע או שהיה עליו לדעת שהנתבעת לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה הכספיות עקב מימון דק..." וכן "התרשל בניהולה התקין של החברה תוך שהוא גורם ליצירת התחייבויות שהנתבעת אינה יכולה לעמוד בהן" .

לאחר שהנתבעים כפרו בעמדת התובעת בתשובתה הנ"ל , הותרתי את ההכרעה בשאלה זו (עפ"י החלטתי מיום 15.5.14) לשלב ההוכחות והסיכומים, תוך שציינתי שראוי כי התובעת תשים לבה לטענות הנתבעים ע"מ להמנע מחיוב בגין ניהול היתדיינות מיותרת בשאלה זו. נציג התובעת בעדותו העיד על אופי התחייבותו של הנתבע ,כפי שהוא הבינה והסביר שהנתבע( עמ ' 19 לפר'): "היה מודע שהוא ערב אישית לכל ההתחייבויות של החברה מהרגע הראשון שנכנסנו לשם, אחרת לא היינו נכנסים ... עצם החתימה על המסמך הזה [ההסכם הראשון], כולל הפגישה שלנו, היתה התחייבות שלו באופן אישי לכל מה שכתוב פה ... אלה מסמכים שנערכים בד"כ באתר בקונטיינר תחת אבק עם פועלים על הראש, כך מתנהלים הדברים. זה לא נעשה במשרד עו"ד בצורה מסודרת כאשר כל צד מודע לצד המשפטי, הדברים מתנהלים בצורה כמו שאת רואה בהסכם, וההתחייבות של חיים הייתה התחייבות אישית למה שכתוב פה. זו ההיתחייבות שלו. הוא אמר לי 'אני חותם לך כאן, זו החתימה שלי ואני ערב להסכם'" מנגד, הכחיש הנתבע את גרסת התובעת והעיד כי (בעמ' 40 לפר'): "99% מהספקים והקבלנים שיעבדו עם אנדי לא קיבלו ערבות אישית וגם לא דרשו ערבות אישית מהבעלים של אנדי. היום יש מאגרי מידע שנותנים אינפורמאציה לספקים ולקבלנים על מוסר התשלומים של החברה...מעולם לא הייתה בקשה לערבות אישית... מעולם לא דובר על ערבות אישית. ולא היתה סיבה לתת ערבות אישית". הנתבע אישר כי במסגרת ההליכים מול הקבלן הראשי, הועברו לחשבון הנתבעת בבנק אוצר החייל כספים בסכום של כ- 670,000 ₪ (בעמ' 36 לפר'): "...מכיוון שלבנק אוצר החייל היתה המחאת זכות על כל הכספים שנכנסים מהפרויקט. ברגע שהכסף הזה ניכנס לבנק, וכשהבנק הבין שיש סיכסוך משפטי בין הצדדים, הוא עצר לאנדי הנדסה את האשראי ופה החלה הקריסה... הנתבעת שילמה מעל 15,000,000 ₪ בפרויקט כאשר התקבולים שלה היו בערך 14,000,000 ₪. ניתן להציג כרטסת חשבונות. אם ביהמ"ש יבקש, נעשה זאת". הנתבע הודה כי הנתבעת אינה פעילה וכי היא נתבעת יחד עמו ע"י בנק אוצר החייל בסכום של 880,000 ₪.

...

סיכומו של דבר, בענייננו, לא מתקיימים התנאים שנקבעו בסעיף 6 לחוק החברות לצורך הרמת מסך, במיוחד בנוסחו כיום, לאחר תיקון מס' 3 שצמצם את העילות והמקרים בהם ניתן יהיה להורות על הרמת מסך.

לא מצאתי כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות שימוש בדוקטרינה של הרמת מסך ולא שוכנעתי כי נעשה ע"י הנתבע שימוש לרעה באישיות הנפרדת של הנתבעת באופן שיש בו משום נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה.

לסיכום לאור כל האמור אני מקבלת את התביעה בחלקה וקובעת כדלקמן: הנתבעת 1 תשלם לתובעת סך של 102,086 ₪( לאחר הפחתת התשלום שבוצע) בתוספת מע"מ. לסכום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כחוק, החל מיום 15.10.12 ועד מועד התשלום בפועל וכן הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪.

הצדדים והשתלשלות האירועים בקצרה התובעת 1 הנה חברה קבלנית, שמנהלה ובעל המניות בה הוא התובע 2.

מהאופן שבו נוסח "כתב ההיתחייבות" של התובעים ונאסר מיום 2.7.2012, ניתן לראות כי "הפרדת הכוחות" בין התובעים לנאסר, שסיומה היה בפרישת התובעים מהפרויקט, החלה בעקבות סיכסוך בינם לבין נאסר וכאמור לעיל - לא כתוצאה מתכנון או פעולה כלשהיא של הנתבעת.

...

בהתחשב בעבודות שביצעו התובעים ובטענות הנתבעת כלפיהם ולאחר עריכת תחשיב, תשלם הנתבעת לתובעים סך כולל של 493,000 ₪ (כולל מע"מ), מעבר לתשלומים ששולמו להם עד אותו מועד.

לאור המסקנה אליה הגעתי, דין התביעה להידחות ואינני נדרש לדון ביתר טענות הצדדים כפי שהועלו במסגרת כתבי טענותיהם וסיכומיהם ואינן נדרשות לצורך הכרעה.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה נדחית.

התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 75,000 ₪ כולל מע"מ. את סכומי ההוצאות ושכ"ט עוה"ד קבעתי בין היתר בהתחשב בהיקף ההליכים שנוהלו, וסכום התביעה הגבוה.

מדובר בתביעה כספית על סך 80,313 ₪ על רקע סיכסוך בין קבלן למזמין.

מסכת הראיות מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר מור (מרדכי) בללטי (להלן – מר בללטי) אשר הנו מנהל ובעל מניות בתובעת ושימש כאדריכל וכמנהל הפרויקט מטעם התובעת.

מרבית הליקויים שנמצאו בבקורת הראשונה אינם קשורים לעבודת הנתבע אלא קשורים לעניינים שהנם באחריות התובעת כחברה קבלנית או לספקים אחרים, שכן לאחר שסיים הנתבע את עבודתו בנכס, העסיקה התובעת בעלי מיקצוע שונים אשר פגעו במערכת החשמל, מה שהוביל לצורך בבצוע חלק ניכר מהתיקונים.

...

אולם בעניין זה קבע בית המשפט במסגרת פסק הדין בתביעה הקודמת כך (עמ' 3 לפסק הדין בש' 18-3): "בהקשר זה אציין כי התרשמתי שהיו בדו"ח הליקויים ליקויים אשר אינם בתחום אחריותו של התובע, ונחה דעתי כי יש ממש בטענתו, לפיה פעל בהכנת התשתית למערכת החימום הרצפתי בהתאם למוסכם בין הצדדים כאן [...] בהתאמה נדמה כי בעניין אופן הנחת התשתית למערכת זו, נחה דעתי כי אין להטיל את האשם על הצורך בשינוי על התובע. יחד עם זאת, שוכנעתי כי הוטל גם הוטל על התובע לרכז בידיו לקראת ביקורת חברת החשמל את כל האישורים הנדרשים בקשר עם החימום הרצפתי מאת החברת האחראית על מערכת זו, לרבות אישור חשמלאי המערכת ואישור מכון התקנים, וכי לו התכונן התובע כנדרש לביקורת הצפויה, היו אישורים אלו מונחים בידיו לצורך הצגתם בזמן אמת. יתר הליקויים שבדו"ח הם ליקויים שבאחריות בלעדית של התובע, ומחקירתו עלה כי למעשה לא ערך ביקורת אחרונה בעצמו לפני ביקורת חברת החשמל ובסמוך לביקורת האמורה, כדי לוודא כי כל הליקויים, גדולים כקטנים, לא יימצאו על ידי חברת החשמל בעריכת הביקורת, וכי זו תעבור ללא דופי (למעט שינוי התשתית המתואר מעלה). התרשמתי עוד כי התובע לא ערך ביקורת בסמוך לביקורת חברת החשמל ולא מנע קיומה של רשימת ליקויים כפי שהוצגה בפניי, אף שיכול היה לעשות כן." אשר על כן, יש לדחות את טענות הנתבע בדבר מעורבותם של גורמים ובעלי מקצוע אחרים בנכס אשר גרמו לליקויים שנמצאו במערכת החשמל.

עלות הביקורת החוזרת של חברת החשמל – לאור פסק הדין בתביעה הקודמת והעובדה שהוכח כי הנתבע לא ביצע בדיקה מקדימה לביקורת הראשונה ולכן נמצאו ליקויים אשר הובילו לביצוע ביקורת נוספת, היה מקום להטיל את העלות הזו על הנתבע אילו היתה התביעה מתקבלת.

סיכום התביעה נדחית.

התובעת תשלם לנתבע סך של 8,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין בגין הוצאותיו ושכר טרחת בא-כוחו.

מדובר, איפוא, בסכסוך בין קבלנים בדבר ביצוע והשלמה של עבודות לפי חוזה שנחתם בניהם.

סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לידון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתנתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין". סעיף 353א קובע חזקה לפיה, חברה בעירבון מוגבל, דוגמאת התובעת כאן, מחויבת להפקיד ערובה להוצאות, לפי בקשת הצד שכנגד.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות לתובעת להפקיד ערובה מתאימה להבטחת הוצאות הנתבעת.

בהתחשב בכל השיקולים הנ"ל, לאור סכום והיקף ההתדיינות הצפוי, אני קובע את שיעור הערובה שנדרש מהתובעת, בסך של 35,000 ₪.

סיכומו של דבר, אני מורה לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט, עד ליום 5.1.2022, ערובה בסך של 35,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן.

התביעה שלפניי עניינה סיכסוך בין 3 קבלנים בגין עבודות גינון.

על שיק הבטחון חתם מר יניב בר, בעל המניות של חברת גינות בר, כערב אישית לפרעונו (ההמחאה צורפה כנספח ג' לתצהיר עדנאן בתביעה הראשית).

רציתי לקדם את הפרויקט במקום לחפש עוד קבלן הוא כבר מקבל את הפרויקט כולו בעל פה. אז מה רצית ממני ללכת להביא, אם הייתי מביא מישהו אחר צרפתי היה נותן לי להכניס מישהו אחר? אז רציתי לכבות את האש ולשמור על צרפתי שיגמור את העבודה והבטחתי לו שאני אשלם את השיקים שחוזרים כדי לקדם את הפרויקט ולא לקבל 14,000 ₪ קנס כל יום וזה ירשם במשרד השיכון שאנו מפגרים בלוחות הזמנים ויפסלו אותי ממכרזים ומחלטים ערבויות" (עמ' 84 שורות 25 – 32).

...

דין התביעה שכנגד שהגישה ירוק להדחות.

דין התביעה שהגישה חברת גיבור להתקבל בחלקה, באופן שעל חברת גינות בר לשלם לחברת גיבור סך של 165,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובסה"כ סך 193,050 ₪.

מאחר והתביעה שכנגד שהגישה חברת ירוק נגד חברת גינות בר נדחתה, אני קובעת שחברת ירוק תישא בהוצאותיה וגם חברת גינות בר תשא בהוצאותיה בגין התביעה העיקרית נגד חברת ירוק.