בית המשפט מציין כי המערער לא השיב את המעטפות או הכספים, לא לאחר שהתבקש לעשות כן במהלך חקירתו, ולא לאחר שהסתיים הדיון בתביעה שהגיש כנגד קל אוטו, והפעם הראשונה בה הביע נכונות לעשות כן היתה בעת עדותו בבית המשפט, מכל האמור, נקבע כי המאשימה עמדה בנטל להוכחת המחשבה הפלילית הנלווית לעובדות, שהן אינן מוכחשות.
נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שבהכרעת הדין לא היתייחס לארוע שהתרחש במוסך כארוע סיכסוך עסקי עם חברת קל –אוטו, ארוע אשר היה אמור להתנהל במסלול האזרחי, ואולם עצם היותו של המערער שוטר הביא את המאשימה להעביר את התיק למסלול פלילי ואילו היה המערער אזרח ככל אדם תיק זה לא היה מגיע לפתחו של הדין הפלילי.
נטען כי לפחות ביחס לאישום השני, מודה המערער כי לקח מעטפות עם כסף ליצירת מנוף במסגרת סיכסוך אזרחי, ולגבי האישום הראשון הוא מודה כי גם ברגע שגילה שהמפתחות אינם שלו לא טרח להחזיר את המפתחות אלא רק כשהזמינו אותו לחקירת מח"ש.
נטען כי המערער כעת מתנער מאמירתו בחקירת מח"ש כי ביזבז את הכסף שהיה במעטפות.
ביחס למתלונן השני, אשר העיד ביחס לאישום השני, בית המשפט מציין כי לעד לא היתה כל סיבה לפגוע במערער, או לטיפול עליו האשמת שוא כלשהיא, וכי ביחס למעטפות המחלוקת מתייחסת רק למספר המעטפות, ולטענה כי רק אחת מהן הכילה כסף מזומן, ובית המשפט מקבל את עדות העד, גם בהסתמך על התכתובת נ/4 שם פורטו מספרי כלי הרכב שהמעטפות התייחסו אליהם, וכי מדובר בשלושה כלי רכב, ועל נוהל העבודה.
סעיף 430 לחוק העונשין – נטילת נכסים לשם סחיטה קובע: "הנוטל נכס של זולתו שלא כדין כדי להניעו לתת דבר או לעשות מיסמך או לחתום עליו, דינו מאסר שנה".
לקיחת המפתחות של רכב אחר, שאינו שלו, בוצעה על ידי המערער על מנת להניע את המתלונן הראשון למסור למערער את רכבו של המערער, כאשר ביניהם היתה מחלוקת לעניין התשלום שצריך המערער לשלם עבור הטיפול ברכבו.
...
ביחס לטענת המערער באשר למחדל בשל אי המצאת סרטון ממצלמות האבטחה בסניף קל אוטו, נקבע כי המחדל אינו עומד לפתחה של המאשימה, הוכח כי נעשו הפעולות הנדרשות להשגת הסרטון, אלא שבסופו של דבר לא הועבר סרטון ע"י מחלקת הביטחון בחברת קל אוטו.
לאחר בחינת הטענות הרבות שהעלה המערער, הכרעת הדין, הראיות וההליך שהתקיים בפני בית משפט קמא, המסקנה היא כי דין הערעור להידחות, אין בערעור זה ממש, הערעור מכוון כנגד קביעות עובדתיות, אשר כמעט כולן מתייחסות למהימנות של עדים ולהתרשמות ישירה של בית המשפט השלום מהם, לצד תמיכת ראיות חיצוניות בגרסתם של עדים אלו.
אשר לטענה בדבר מחדל חקירה בשל אי קבלת סרטון של האירוע השני – אכן ראוי היה לעשות מאמץ גדול יותר לצורך כך, אולם, מקובלת עלי קביעת בית משפט קמא כי אין בכך כדי לפגוע בהגנת המערער.
מכל האמור, דין הערעור להידחות, וכך אציע לחבריי.
