סכסוך משפטי בין גיסות בעניין זכויות בעסק משפחתי

בית משפט קמא הדגיש כי עו"ד ביאדסה, תושב באקה אלגרבייה – מקום מגורי משפחתו של המנוח חמדאן – מייצג את סמיר מאז שנת 1987, ובכלל זאת בסכסוכים משפטיים בין יורשי המנוח חמדאן; וכי עו"ד ביאדסה "ידע באופן ברור" שסמיר אינו היורש היחיד של המנוח.

גרסה זו הוכחשה על ידי עו"ד ביאדסה ועל ידי גיסו, אך כפי שציין בית משפט קמא, "אנחנו יודעים שעו"ד ביאדסה היה בין 2.2.06 לבין 12.2.06 פעם אחת ברמאללה ופעמיים בירדן, במטרה ייעודית, ולכן ביקורו אצל גיסו ביחד עם עו"ד ג'סאר ומר נסאסרה אומר דרשני". לנוכח כל האמור לעיל, אין בידי לקבל את טענת עו"ד ביאדסה, שלפיה רק ליווה כיועץ משפטי את הליך רכישת המניות, אך לא היה מודע לפעולות הזיוף הנ"ל ופעל בתום לב, אך ורק לצורך הבטחת זכויותיו של סמיר.

עו"ד ביאדסה טען כי פנה מספר פעמים לעו"ד ג'סאר ובקש עידכון בנוגע לעסקה, אך פניותיו "לא נענו"; וכי באוקטובר 2006 מסר לעו"ד ג'סאר בשם סמיר כי האחרון "מושך ידו מעיסקת המניות". ברם, טענה זו נטענה בעלמא, ועו"ד ביאדסה לא הוכיח כי אכן פנה לעו"ד ג'סאר כדי לקבל עידכון בנוגע לעסקה.

בית המשפט הוסיף כי במקרה דנן חל גם סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות או החוק), שעניינו "הודאה בקיום זכות". נקבע כי בחקירותיהם במישטרה, השלושה "למעשה הודו במרבית הפעולות המיוחסות להם, למעט קבלת התמורה. אומנם כל אחד מהנתבעים ניסה לנקות את עצמו באופן שהוא מטיל את האשמה על רעהו, אך אף אחד מהם לא כפר בזכות התובעים ככאלה" (בפיסקה 16.6).

...

סיכומו של דבר, השלושה ביצעו את מעשי העוולה במשותף, ופעלו ביחד ולחוד במטרה למכור את מניות היסוד ומניות ההטבה ולהתחלק בתמורתן.

דין טענת ההתיישנות להידחות.

סוף דבר אשר על כן, אציע לחבריי לדחות את שני הערעורים, הן של עיזבון סמיר הן של עו"ד ביאדסה, בכפוף לתיקון סכום ההשבה כאמור בסעיף 60 לעיל.

בין הצדדים נתגלע סיכסוך והחל מיום 00.00.2019 הם אינם מתגוררים יחד.

חוזה השכירות שצורף הוא פקטבי והדירה שייכת לאחותה וגיסה של האם.

האם נוקטת בהליכים משפטיים בחוסר תום לב. דיון והכרעה סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959 קובע כי אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו.

בתלה"מ 19435-11-18 מ' נ' ב' (4.9.2020) נפסק, בין היתר, כי: "הלכה היא, כי כאשר בעל עובד בעסק משפחתי, יועבר אליו הנטל בכל הנוגע לקביעת גובה הכנסתו, ויהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי משכורתו הנה בסכום המוצהר על ידו. היה ולא יעמוד בהוכחתו, יוכל בית המשפט לקבוע כי גובה משכורתו גבוה מהמוצהר על ידו, וזאת על בסיס הראיות המסתברות לאור רמת החיים, רמת הצריכה, אופן ואופי ניהול משק הבית וכיוצ"ב" ראו גם: תמ"ש (י-ם) 24940/01 ו' א' נ. י' ו' (31.10.2004); תמ"ש (ת"א) 52480/99 פלונית נ' פלוני (16.3.2000); תמ"ש (ת"א) 8827-01-10 צ.ע נ' צ.ד (16.5.2010); תמ"ש (י-ם) 27610-08 מ' ז' נ' מ' ז' (16.2.2012).

החל מהיום יישאו הצדדים בחלקים שוים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים/ עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים/ ריגשיים, אבחונים לרבות איבחוני ליקויי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופ"ח ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא אם כן ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן ע"י הורה אחד בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית חריגה תיעשה על יסוד אסמכתה מגורם רלוואנטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת המתועדת טרם הוצאת ההוצאה/קבלת הטיפול, על מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתה.

...

לאור האמור ולאור העובדה כי האב מתגורר אצל הוריו ראו: פרוט' ע' 12 ש' 5-6, כך שאין לו למעשה הוצאת מדור, אני קובע כי הכנסתו הפנויה של האב הינה סך של 10,000 ₪ לחודש.

לאור זאת ולאור העובדה כי גם האב לא צירף אסמכתאות בכל הנוגע להכנסת הוריו, סבורני כי אין מקום להתחקות אחר הכנסת בן זוגה החדש של האם וכי לצורך קביעת יחס ההכנסות, יש להביא בחשבון את הכנסות הצדדים בלבד.

לאור האמור ובשל דמיון ממשי בהכנסות הצדדים, אני קובע כי יחס ההכנסות הינו 50% (האם) - 50% (האב).

מהות התביעה והמחלוקת התובע והנתבע מס' 1 (להלן: הנתבע) הם קרובי מישפחה (גיסים) אשר התקשרו ביום 19.12.1999 בהסכם מכר (נספח 2 לכתב התביעה, להלן: הסכם המכר) במסגרתו הם רכשו מן הנתבעים מס' 2 ו- 3 (להלן: המוכרים) את זכות הבעלות הרשומה על שמם בחלקת מקרקעין בשטח של 4,045 מ"ר הידועה כחלקה 117 בגוש 15567 (להלן: החלקה) בתמורה לסך של 60,000$ (דולר ארה"ב).

במסגרת התביעה טוען התובע, כי הוא שילם 36,000$ מתוך התמורה, בעוד שהנתבע שילם רק 26,000$ ועל כן, יש לחלק את זכות הבעלות ביניהם באופן יחסי, כך שהתובע יירשם כבעלים של 2,285 מ"ר ואילו הנתבע יירשם כבעלים של 1,650 מ"ר. הנתבע איננו מיתכחש לטענת התובע בדבר הסכומים ששילם כל אחד מהם מתוך התמורה, אך לטענתו הם רכשו את הזכויות במשותף ובחלקים שוים וההפרש בתשלום נובע מכך שהוא הביא את העסקה וטרח ונשא בהוצאות כדי להוציאה לפועל עם המוכרים, עוד בטרם פנה לתובע לצורך צרופו לעסקה.

דיון והכרעה המסגרת המשפטית עסקינן בתביעה שבמקרקעין שיסודה בהסכם המכר ולפיכך, חלים עליה דיני החוזים.

סעיף 25 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973 קובע כדלקמן: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו." הסכם המכר בעניינינו איננו מתייחס כלל לסוגיית חלוקת הזכויות בין הרוכשים - התובע והנתבע.

העד מטעם התובע, מר ג'מאל איוב, אשר לא היה מעורב בעיסקה אלא ניסה, ביחד עם אחרים, לסייע לצדדים ליפתור את המחלוקת שנתגלעה ביניהם, הצהיר אמנם בתצהירו שהנתבע טען כי מגיע לו מחצית מן החלקה משום שהמוכרים הבטיחו לו במתנה 500 מ"ר מראש במידה ויצליח להשלים את עסקת המכר, אך מעדותו עלה כי הוא איננו זוכר פרטים מהותיים מאותו ניסיון ליישב את הסיכסוך, מתייחס לפרקים להתערבותו במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים ביחד לחלקה אחרת (עמ' 3-6 לפרוטוקול), מעיד על הדברים באופן כללי ביותר ואיננו זוכר פרטים מהותיים כגון: מתי נפגש עם הנתבע (עמ' 8 שורה 24 – עמ' 9 שורות 1-14 לפרוטוקול).

...

הנתבע טוען, טענה שגם בה הודה התובע בעדותו (עמ' 23-24 לפרוטוקול), כי לצורך פתרון המחלוקת בעניין השצ"פ וחרף אותן הסכמות כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם החלוקה משנת 2005, הוא הסכים בסופו של דבר לתיקון החלוקה באופן שיוותר על 111 מ"ר לטובת התובע.

מכלול הראיות ונסיבות העניין תומכות בטענת הנתבע ובמסקנה שהשניים הסכימו ורכשו את הזכויות בחלקה בחלקים שווים ולפיכך, זכאי כל אחד מהם להירשם כבעלים של מחצית מן החלקה.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

לזכותו של הנאשם צוינה לקיחת אחריות פורמלית על ביצוע העבירה, הרתעה שחוה מההליך המשפטי וביטוי חרטה על היתנהגותו.

הנאשם 2 תאר סיכסוך במשפחת המתלוננת, חמותו, מעורבות של גיסיו במאבק וניסיונותיהם להשפיע על המתלוננת.

בבחינת מדיניות הענישה הנוהגת אפנה למספר פסקי דין, בשינויים המחויבים: בעפ"ג (ת"א) 51354-02-18 פאנוס גרזגר נ' מדינת ישראל (28.5.18) – נדחה ערעור הנאשם שהורשע בעבירת איומים, בכך שעל רקע סיכסוך כספי הגיע לבית העסק של המתלונן, כשסכין אחוזה בחגורת מכנסיו, הניף את הסכין ואיים לרצוח את המתלונן.

עפ"ג (מרכז) 27225-12-20 שוורץ נ' מדינת ישראל (21.2.2021) – נדון ערעור הנאשם לאחר הרשעתו בעבירת איומים בכך שטרם דיון בעיניינם המשותף, ניגש במהירות אל המתלוננת, קלל אותה, אמר לה "נערת לווי, שרמוטה, זונה" ואמר לה שהיא תשלם על זה. לנאשם עבר פלילי בעבירות אלימות במשפחה.

...

נוכח האמור לעיל אני קובעת את מתחם העונש ההולם כנע ממאסר בן מספר חודשים ועד 15 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים.

אין בידי לקבל את המלצת שירות המבחן שניתנה, אגב, לאחר לבטים.

לפיכך, אני גוזרת על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 5 חודשים.

מאז עובד בעסק המשפחתי כמנכ"ל החברה.

שירות המבחן חיווה דעתו כי על אף הצהרותיו בנוגע לטיב הקשר בין הוריו, גדל מערער 1 במשפחה מורכבת ונחשף לאלימות רגשית ופיזית של אביו כלפי אמו.

לזכותו של מערער 1 צוינה לקיחת אחריות פורמלית על ביצוע העבירה, הרתעה שחוה מההליך המשפטי וביטוי חרטה על היתנהגותו.

מערער 2 תאר סיכסוך במשפחת המתלוננת, חמותו, מעורבות של גיסיו במאבק וניסיונותיהם להשפיע על המתלוננת.

...

את קביעת המתחם ביסס בית משפט קמא על מספר פסקי דין ואנו סבורים כי מדובר במתחם נכון לנוכח מעשיהם של המערערים אשר אותם אנו רואים בחומרה.

אף טענה זו אין בידינו לקבל.

לנוכח כלל האמור, הערעור נדחה.