סכסוך ירושה בין אלמנה לאחיינים

התובעים טענו כי גובש הסדר עם מנהל העזבון על פיו התובעים יחתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת ההצמדות לדירת נתבעת 2, בכפוף לכך שמנהל העזבון יבצע את פרעון החוב; אך ההסדר לא בוצע בפועל עקב סיכסוך בין אלמנת המנוח ומנהל העיזבון.

נקבע כי בשלב זה אין מחלוקת כי נתבעת 2 הנה היורשת היחידה של המנוח והיא באה בנעליו וחבה בחובות נושיו בהתאם לחוק הירושה, זאת לאחר עידכון מטעם בא כוחה שערעור על צו קיום צוואה שהוגש ע"י בנו של המנוח נמחק ויש צו קיום צוואה לפיו היורשת היחידה היא נתבעת 2.

...

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן: א) בימ"ש יסרב ליתן רשות להתגונן רק כאשר ברור על פניו, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.

ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

במוקד המחלוקת שלפניי, מצויה חלקה 56 בגוש 16535 בנצרת (להלן: "חלקה 56"), אשר חלק ממנה נכלל בעיזבונם של המנוחים פיירוז שפעמרי (להלן: "פיירוז") וסלים **** (להלן: "סלים"), ואשר בנוגע אליה פרץ סיכסוך בין יורשי המנוחים פיירוז וסלים לבין צדדי ג', רימון שליאן ואחמד שתיווי הטוענים כל אחד מהם לזכויות בחלקה 56, ובפרט טענות לעיסקאות נוגדות במובן סעיף 9 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין") בנוגע לחלקת קרקע פנויה בשטח של 340 מ"ר המהוה חלק מחלקה 56 ונכללת בעיזבונות המנוחים פיירוז וסלים.

את הדירה בת 150 מ"ר המצויה בקומה השנייה באותו ביניין הבנוי על חלקה 56 בה התגוררה מהא, אלמנתו של בנה פהד ז"ל, ציותה למהא.

...

כמו כן הנני מקבל את תביעת מהא, איהאב ויורשי ראמי ז"ל באופן חלקי ומורה כדלקמן: הנני מצהיר בזאת, כי שני ההסכמים שנחתמו בין שתיווי למהא מיום 25.11.2016 בטלים בהיותם חוזים למראית עין במובן סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973 אשר אינם משקפים את הסכמות הצדדים, וכן בטל ייפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן מכוח אותם הסכמים.

הנני דוחה את תביעת מהא לתשלום סך של 80,000 ₪ כתשלום עבור יתרת התמורה בעבור זכויותיה בדירה, וקובע כי התמורה שסוכמה בין הצדדים בעבור זכויות מהא בדירה כאמור לעיל, עומדת על סך של 680,000 ₪, ושולמה לה במלואה.

הנני דוחה את תביעת מהא להצהיר כי מגיעות לה זכויות נוספות בגג הדירה ובחלקה 56 אותן לא מכרה לשתיווי.

מחציתה השנייה של הדירה הייתה שייכת לאישתו של המנוח ז"ל (להלן-"האלמנה") אשר היא והמנוח היו מסוכסכים במשך חייהם.

במשך למעלה מ- 25 שנה לא ננקטו הליכים כדי לממש את זכותה של המשיבה לחלוקת הרכוש בינה לבין האלמנה, בין היתר בשל פסק דין אשר היקנה לאלמנה את זכות המגורים עד אחרית ימיה בדירה, ועיקול אשר הוטל על הדירה עד למותה, על מנת להבטיח את פסק הדין.

בשום מקום אין כל ראיה מטעם התובע כי הייתה הסכמה לדחות את מועד תשלום שכרו עד לפטירת האלמנה ו/או למימוש הדירה של המוריש, או עד למועד בו לנתבעים יהיה כסף לשלם לו. 38) עו"ד המכיר את נפשות לקוחותיו בינואר 2017 לאחר למעלה מ-25 שנות שתיקה היה צריך להחתים על מיסמך חדש שבו מוגדרים הדברים.

...

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת המערער לביטול הפסק מכוח סעיף 24(7) לחוק הבוררות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסק הבורר, ומאשר את פסק הבורר.

המבקש ישלם למשיבים" ביחד ולחוד, כדלקמן: את הוצאות הבקשה בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל; שכ"ט עו"ד סך 15,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

הוראה זו אינה מופיעה עוד בצוואה שנערכה ביום 18.3.99, לפיה אין אפרים יורש דבר, עובדה המתיישבת עם טיעון הנתבעים לפיו העדיף שמואל המנוח ליתן סכומים אלו לאחיו בעודו בחיים, ולא באמצעות הצוואה, לאור התנגדות אשתו ובהעדר ראיה לסכסוך כלשהוא בין האחים.

התוצאה: עסקינן בסכסוך כספי שבין אלמנת המנוח שמואל פרלמוטר ז"ל לבין ילדי אחיו המנוח, אפרים פרלמוטר ז"ל. התובעת טוענת להלוואת שניתנו ע"י בעלה המנוח לידי אחיו המנוח ולילדיו הנתבעים יבדל"א. התובעת הוכיחה כי בעלה אכן הלווה כספים לאחיו המנוח, אולם לאור חומר הראיות שהובא בפני קבעתי כי עסקינן בכספי מתנה אשר אינם טעונים השבה.

...

למרות שאינני מקבלת את הסברי הנתבע מס' 1 באשר לסיבת התשלומים וההפקדות לחשבון שמואל המנוח, ספק רב לי אם אכן מדובר בהחזרי הלוואה לאור סמיכות הזמנים הבלתי מובנת בין תשלומי ההלוואה הנטענים לבין תשלומי ההחזר הנטענים.

עוד קבעתי כי התובעת לא הצליחה להוכיח מתן הלוואות במישריו לילדי אחי בעלה, קרי הנתבעים, אם באשר לנתינה עצמה ואם באשר לסכומיה, ואשר על כן דין התביעה כנגדם-להידחות.

בסופו של יום-דין התביעה להדחות.

נראה גם שאין מחלוקת כי לא היתה הכרות כלשהיא בין אלמנתו של יהלומי וילדיו לבין כהן, ולאלה נודע לראשונה על העברות הכספים מכהן ליהלומי רק לאחר ימי השבעה.

אם אכן כוונת כהן היתה לרכוש דירה עבור צילה, וזו נרכשה חלף כספים שחב האב לבתו (לשיטת שמעון) או בכספי הירושה שהותירה אמה של התובעת לצורך זה (לגירסת כהן), מדוע הציע כהן להללי להכנס עמו בשותפות לרכישת הנכס? יובהר שהללי מסר אומנם בתצהירו כי כהן ציין שרכש את הדירה עבור בתו (סעיפים 3-2 לתצהיר), אולם גרסה זו לא נזכרה כלל בחקירתו (עמ' 75 לפרוטוקול, שורות 20-14).

בעדותו של כהן, שבשל הסתלקותו של יהלומי לעולם שכולו טוב הוא האדם היחיד שיכול להעיד על טיב העסקה שנכרתה עם המנוח, חלו שינויים משמעותיים במרוצת חיי התובענות שסבבו את הסיכסוך שבין הצדדים.

...

הוספת סכום כה משמעותי לסכום המקורי ששילם כהן - סכום של 200,000$ - מצביעה לכאורה על המסקנה כי הסכום המקורי אינו מהווה תמורה מלאה עבור הדירה, שאם לא כן לא היה כהן מסכים לשלם סכום נוסף העולה כמעט כדי 50% נוספים לתמורה.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין התביעה להידחות.

לפיכך אני מחייב את התובעת בהוצאות המשפט של הנתבעת בסכום מופחת של 8,000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 20,000 ₪ בצירוף מע"מ. המזכירות תשלח העתק מפסק-הדין לצדדים.