סכסוך גבולות בין משקים במושב מסילת ציון

אין מחלוקת, כי הצדדים שבפנינו התקשרו בתאריך 27.10.11 בהסכם לגידול תבליני עלים מסוג 'פטרוזיליה מסולסלת', על פיו התחייבה התובעת לגדל לטובת הנתבעת פטרוזיליה מסולסלת בשטח של 300 דונם המצויים בשטח מושב גזית.

אכן, קו הגבול בין גישוש לבין הצעה אינו מדויק כקו מחוגה.

אמנם, תמיד קיים רגע נתון שבו הוצעה הצעה ושוכלל חוזה בהתאם לה (ע"א (מח'-י"ם) 3309/02 לוי יעל נ' ציון חב' לביטוח בע"מ (6.2.03)).

. 10/05/2012 לכבוד: רז פרידמן יו"ר S.D.A איתן עופר מנכ"ל S.D.A הנידון: סיכום פגישה בין מנו סיוקן ורז פרידמן כפצוי על אובדן יבול של פטרוזיליה בעונה 2011/12 עקב שינוי בשיטת הקציר S.D.A SPICE תשלם לפיתוח משקי גזית 170,000 ₪.

בעניינינו, כאמור, יש במקבץ התכתובות בין הצדדים מיום 20.5.12 ועד ליום 25.5.12, על כל האמור בהן, על מנת להוות הסכם מחייב, אף בהיעדר חתימה פורמאלית מטעם הנתבעת לדרישה לתוספת הפצוי, זאת בשים לב לוויתורים ההדדיים שעשו הצדדים בשלב זה של המשא ומתן שהתנהל ביניהם, במיוחד כאשר באה הסכמה מותנית בתנאי שהתקיים לאחר מכן, למתן תוקף מחייב ליישוב סופי של הסיכסוך בין הצדדים, והוא ויתור מצד התובעת על הוצאות הקציר החמשי.

...

לחילופין נטען, כי אף אם סיכום הפגישה לא השתכלל במועד עריכתו לכדי הסכם מחייב, כטענת הנתבעת, הרי שיש בידי התובעת הוכחות בכתב לכך, שהצדדים גמרו בדעתם להעניק לסיכום זה תוקף משפטי מחייב גם מכוח התכתבויות מאוחרות לסיכום הפגישה האמור.

לטענת הנתבעת, הצדדים לא הגיעו ביניהם להסכמה בנושא זה וסיןקן שעמדתו לא התקבלה אף הודיע, כי מבחינת התובעת אין כל תוקף לסיכום הפגישה וכי בכוונת התובעת להגיש תביעה בגין מלוא נזקיה.

התובעת מוותרת על תיקון הטעות שנפלה בסעיף אחוז החריגים בחלק של אפריל מהקציר השלישי וכנ"ל של הקציר הרביעי באפריל, ובכך היא מוותרת על התנאי המתלה הקבוע בסעיף 5 לסיכום הפגישה המקורי מיום 10.05.12, זאת לאחר שהנושא הועבר לבקשת הנתבעת לבדיקתם המשותפת של סיוקן ואבישי, ואף שסיוקן סירב תחילת לקביעת הנתבעת באשר לאחוז החריגים הוא הודיע במכתבו מיום 20.05.12, כי הינו מוותר על דרישה זו. התובעת מוותרת על הוצאות הגידול לקציר החמישי, הקבוע בסעיף 2 לסיכום הפגישה המקורי, ועריכת השינויים החישוביים המתבקשים בסעיפים 2-4 לסיכום הפגישה המקורי, בתמורה להסכמת הנתבעת להגדלת סכום הפיצוי בגין אובדן היבול ב- 20,000 ₪ נוספים, כך שהפיצוי הכולל עומד כאמור ע"ס 190,000 ₪ במקום 170,000 ₪, כפי שצוין בסעיף 1 לסיכום הפגישה המקורי.

לסיום, ראיתי להידרש לטענת הנתבעת אודות העדרה של חתימת התובעת לצד התיקון בכתב יד לעניין הוספת סעיף נפרד וחדש בגין העדר תביעות לסיכום הפגישה המקורי שנותר לאחר שהתובעת וויתרה כאמור על התנאי המתלה של הטעות באחוז החריגים.

סוף דבר על יסוד כל המקובץ למעלה, אני מקבלת את התביעה חלקית.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 34027-04-20 תמר דגן ז"ל ואח' נ' עזבון המנוחה נעמי קוריצקי ז"ל ואח' תיק חצוני: המבקשות: 1. תמר דגן ז"ל על-ידי גב' חוה רותם 2. חוה רותם, ת.ז. 050280593 על-ידי ב"כ עוה"ד ציון רווה המשיבים: 1. עזבון המנוחה נעמי קוריצקי, ז"ל – ניתן פסק דין

לדברי המשיב בתצהירו, נוכח הסיכסוך עם המבקשת ואמה ז"ל (גב' תמר דגן ז"ל), החליט להקים גדר בין הנחלות (בהתאם להוראות תקנה 5(א)(1) לתקנות התיכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר), התשע"ד-2014).

לכאורה על-פי ההסכמים שהוצגו לפנינו, ושהיו כפי הנראה מקובלים במושבים, הבן הממשיך - שמקבל את הזכויות אחרי מות הוריו - נקבע מראש על-ידיהם, בעוד האגודה והסוכנות נותנות הסכמתן לכך; אולם את הרשות להחזיק במשק הוא מקבל מכוח ההסכמה האמורה.

ה - דיון והכרעה ה.1 – המישור הקנייני כאמור, בישיבת יום 2.6.2020 הסכימו הצדדים כי תואי הגבול בין נחלות 89 ו-90, כפי שהותווה בתשריטו של המודד רמזי קעואר, במ/1, משקף את קו הגבול המשותף של החלקות (חלקות 11 ו-12 בגוש 19939).

...

לעניין זה מפנים המשיבים לפסק הדין בע"א 3836/93 עמוס ברמלי נגד דוד ברמלי, פ"ד נ (3) 868, שם נקבע: "ברי כי גם זכויות של בר-רשות (שאינן מגיעות לכדי זכויות של חכירה) אינן ניתנות להורשה, אם ההסכם שמכוחו ניתנו הזכויות אינו מתיר זאת. אם נותן הרשות מגביל את עבירות הזכות ואוסר על העברתה בירושה, הרי בר הרשות אינו יכול להוריש את זכויותיו (ראו גם ע"א 260/65 צ' חייקין ואח' נ' ממר ואח', בעמ' 190). אף בפרשת אזולאי מבהיר הנשיא שמגר כי רשות השימוש ניתנת להעברה רק בכפוף להיתר המשתמע מתנאי החוזה או ממכלול הנסיבות (ראו פרשת אזולאי, בעמ' 481). לפיכך, כשחוזה החכירה או הרשות קובע את זכות החכירה או הרשות לתקופת חייו של המתיישב בלי שאלה יהיו לחלק מעיזבונו, התוצאה היא כי זכותו בנכס אכן אינה חלק מעיזבונו.

לעניין זה מפנים המשיבים להחלטת בית המשפט ברע"א 7924/06 אהרון אביטן נגד חיה אורן באום שרמייסטר (3.10.2016), שם נקבע: "בנדוננו קבע בית משפט השלום, כממצא עובדתי, כי למבקש ולמשפחתו לא ניתנה רשות כלשהי להחזיק במקרקעין. קביעה זו אומצה על ידי בית המשפט המחוזי. ברי, כי משלא ניתנה רשות - אין המבקש יכול לטעון לפיצוי בגין ביטולה, ורק מטעם זה יש לדחות את הבקשה. למעלה מן הצורך אוסיף, כי אף אם כטענת המבקש, זכותו במקרקעין היא כבר רשות ללא תמורה, הרי שבידי המשיבים לפנותו, ואין רשות זו מעניקה לו זכות כלשהי כלפיהם מיניה וביה, לרבות הזכות לפיצויים (ע"א 496/82 רוזן ואח' נ' סלונים ואח' פ"ד לט(2) 337, 342 (הנשיא שמגר); רע"א 2701/95 כנעאן ואח' נ' גזאוי פ"ד נג(3) 151, 170 (השופטת – כתארה אז – ביניש)). כן קבעה הפסיקה, כי זכות הפינוי העומדת לבעלי קרקע כלפי בני הרשות עם סיום הרישיון אינה שלובה בזכות הפיצויים של בני הרשות, וכי האחרונים זכאים להגיש תביעה נפרדת לפיצויים בשל סיום הרישיון (ע"א 7242/00 רשות הנמלים והרכבות נ' כדורי ואח' (לא פורסם) (השופט אנגלרד)). במקום אחר צוין, כי במקרים, בהם נפסקו פיצויים למי שהיה בר רשות ללא תמורה בנכס מקרקעין, שרישיונו בוטל, נפסקו הפיצויים רק בעבור השקעותיו בנכס (רע"א 1156/02 חיר ואח' נ' לידאי פ"ד נז(3) 949, 955 - 956 (השופט טירקל) והאסמכתאות דשם). בענייננו נקבע, כי "הוא (המבקש – א"ר) לא הוכיח כי השקיע במקרקעין סכומים כלשהם ומה שיעורם". נוכח דברים אלה, המדברים בעדם, אין על פני הדברים לקבל את טענותיו של המבקש באשר לזכות הפיצוי.

' המסקנה העולה מן הדברים היא, כי אף שביסודה זכות השימוש היא זכות אישית, דבר עבירותה והתנאים לעבירותה ניתנים להסכמה בין מקבל השימוש ומעניק השימוש, ולכן יש לבדוק כל מקרה לגופו.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 34900-11-17 אליהו ואח' נ' הלר ואח' מספר בקשה:34 בפני כבוד השופטת מרים קסלסי המבקשים 1. ורד הלר 2. אפי בן בסה המשיבים 1. רחל אליהו 2. אברהם אליהו 3. מנהל מקרקעי ישראל ירושלים 4. מסילת ציון מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ 5. לישכת רישום מקרקעין החלטה

גודלן של שתי הנחלות שונה, הן מכונות גם "חלקות א'" הכוללות מבנה מגורים כשיתרת השטח מיועדת למבני משק ולעיבוד חקלאי, או לעיסוקים נוספים בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל.

האגודה מיתנגדת לעיכוב התכנית כולה, וטוענת כי אין לה ענין בסכסוך, וככל שעמדת הנתבעים תיתקבל יתוקן הגבול כשבעלויות התיקון יישאו הנתבעים-המבקשים.

לבקשה החלופית של המבקשים להשאיר הגבול בין שתי הנחלות כלא מסומן עד לסיום ההליך המשפטי מיתנגד המנהל משום שאין הוא חוסך מהלך של תיקון התצ"ר – אם טענות הנתבעים תתקבלנה, לכן סביר יותר להשאיר התצ"ר כפי שהוא, ורק אם טענות הנתבעים יתקבלו להורות על תקונו הנקודתי.

...

בית המשפט המחוזי סירב וביהמ"ש העליון לא התערב באומרו: "בענייננו קשה לראות תכלית הקשורה להליך המשפטי דנן אותה משרת הסעד הזמני שהתבקש, וקשה עוד יותר לראות מדוע נדרשת הענקת הסעד הזמני המבוקש דווקא בהליך דנן, מקום בו לא היה דבר שמנע את המבקש מלהגיש תביעה שכנגד או לנקוט בהליך עצמאי ביחס למקרקעין". בתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 נאמר שבהחלטתו יביא ביהמ"ש בחשבון, בין השאר את "הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב, אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר", וכן יבחן "אם הבקשה הוגשה בתום לב והאם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות הענין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש". מהכלל אל הפרט יישום הדין הנוהג לנסיבות הקונקרטיות מביא אותי למסקנה החד משמעית כי אין להיעתר לבקשה, וזאת אף מבלי לדון בהערכת הסיכוי שהתביעה תידחה.

לסיכום מכל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה ומחייבת את הנתבעים בתשלום הוצאות משפט למינהל ולתובעים בסך 3,000 ₪ כל אחד.

אגודה שיתופית בית הלל טענה בכתב הגנתה כי היא "אינה מיתערבת בסכסוכי גבולות שבין בעלי משקים בתחומה ולפיכך גם במקרה זה אינה רואה עצמה צד ו/או בעלת עמדה". כן טענה האגודה השיתופית כי היא מותירה את ההכרעה בסכסוך לשיקול דעת בית המשפט (פס' 4-5).

לטענת שולמית – "לאור מצב עניינים זה ולאחר ששוכנעתי מדברי טומי קורלנדר הסכמתי לשנות את תביעתי ולבקש את סימון הגבול לפי מפת הסוכנות 52. החלטתי זו התבססה בין השאר על פסק דינו של כב' השופט יונתן אברהם מבהמ"ש השלום בטבריה שניתן ביום 12.10.2004 (ת.א. 1907/00 פרושקובה ואח' נ' אשכנזי ואח') בסכסוך גבולות זהה כימעט לסכסוך זה שבו נקבע ע"י כב' בהמ"ש כי המפה הקובעת לענין הגבולות בין הנחלות במושב בית הלל היא מפת הסוכנות 52" (פס' 26; ההדגשה הוסרה).

בית המשפט המחוזי (כבוד השופט א' אברהם) דחה את בקשת רשות העירעור, תוך ציון שבידיהם של ה"ה קורלנדר יהא להעלות את טענותיהם, ככל שתהיינה רלוואנטיות, במסגרת העירעור על פסק הדין, אם יוגש (רע"א (מחוזי נצ') 2997-10-10 קורלנדר נ' עיזבון בורגר ז"ל (11.10.2010)).

...

אין בידי לקבל את טענת עזבון בורגר, לפיה לאור פסק הדין בתיק טבריה, ואי-ההתערבות בו בערעור בבית המשפט המחוזי ובבקשת רשות ערעור בבית המשפט העליון, יש לקבוע כי הגבול בין שתי הנחלות בענייננו לפי מפת תיק טבריה.

בסופו של דבר, העיד האח בהגינותו לשאלת השופט סמסון כי "בפועל אני לא יודע אם המשקים והנחלות שנמסרו לתושבים בבית הלל אכן נמסרו לפי הגבולות שנקבעו במפת 52" (שם, ע' 28 ש' 16-17).

התביעה נדחית.

מבוא התביעה עוסקת בסכסוך גבולות בין שני משקים במושב מסילת ציון.

...

נוכח כל האמור עד כה, אני מורה על סילוק ידם של הנתבעים מהשטח נשוא המחלוקת בתביעה זו. לגבול פיזי במשך שנים רבות, יכול שהייתה משמעות, אם הסתמכו עליו ונגרם נזק משמעותי כתוצאה מהסתמכות זו, טענה כזו לא הוכחה ואף לא נטענה ע"י הנתבעים.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעים לסלק ידם מהשטח נשוא התביעה בתוך 60 ימים מהיום (ימי הפגרה לא יבואו במנין הימים).

משנדחתה תביעת התובעת לצו מניעה נגד האגודה - נתבעת 3, תשלם התובעת לנתבעת זו שכר טרחת עורך דין בסך של 11,700 ₪.