סכסוך בין חברת הביטוח לצד שלישי

לאור זאת טען הנתבע כי יש לסלק את התביעה כגדו באשר סיכסוך פנימי בין חברת הביטוח לבין סוכן הביטוח שהוא שלוח שלה- אינו מענייננו.

מן הכלל אל הפרט: בעניננו חל סעיף 33 (א) לחוק חוזה הביטוח - שהרי ההצעה לעריכת ביטוח היא השלב הראשון לקראת כריתתו של החוזה – הוא פוליסת ביטוח צד ג'; יש לראות בסוכן הביטוח כשלוח של חברת הביטוח בכל הנוגע למשא ומתן לקראת כריתת החוזה החדש- פוליסת ביטוח צד ג' (שהייתה אמורה להחליף את הפוליסה הקיימת של הביטוח המקיף).

...

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי ההצעה להחלפת הביטוח המקיף בביטוח צד ג' שהוצעה על ידי סוכן הביטוח ואשר קובלה על ידי הנתבע, מחייבת את התובעת והיא בגדר חוזה כדין.

בנסיבות העניין ולאור התוצאה אליה הגעתי, אשר משמעה למעשה קבלת טענות ההגנה שהעלה הנתבע- איני מוצאת מקום לחייב את הנתבע בריביות ובהוצאות ולפיכך אני מורה כי החוב הכולל בתיק ההוצל"פ יועמד על הסך של 1,260 ₪.

אני סבור כי לא יימצא מי שיתמוך בהגשת תובענה ייצוגית בסיטואציה מעין זו, ולו מכיוון שאין כל סיכסוך בין הקבוצה המיומרת לבין חברת הביטוח.

ודוק, הפריט השני על פי לשונו אינו מוגבל לתביעות מצד מבוטח, ועל כורחך אתה אומר שכוונת המחוקק הייתה לאפשר הגשת תובענה ייצוגית גם מטעם צדדים שלישיים הזכאים מכוח החוק לקבל שירותים ישירות מחברות הביטוח, דהיינו מוטב שאינו המבוטח וניזוק" [ר' גם: בש"א (מחוזי ת"א) 12916/08 איי.איי.ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ נ' בלסטרה (26.8.08); ת"צ (מחוזי ת"א) 13982-05-13 בר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (30.8.15)].

...

לעניין זה ר' גם ת"צ (מחוזי מרכז) 2010-06-11 מוסאי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (12.12.12) (להלן: "עניין מוסאי"), שם צוין כי: "עיון בהחלטה האמורה (החלטת בית המשפט בעליון בעניין שפירא – י.ק.) מלמד כי מחיקת חברות הביטוח מבקשת הערעור באותו עניין נעשתה מטעמים דיוניים, ופשיטא כי החלטה דיונית אינה מהווה בסיס להסקת מסקנות ביחס לעמדת בית המשפט בנוגע לפרשנות הדין המהותי". בניגוד לדעת בית המשפט המחוזי בעניין שפירא, אני סבור כי חברות הביטוח אכן יכולות להוות "עוסק" והמעסיקים אכן יכולים להיחשב "לקוח" של חברות הביטוח לעניין זה. משמעותו של סעיף 39 לחוק הגנת הצרכן היא כי לא ניתן להגיש תביעה בעילות לפי חוק הגנת הצרכן נגד מבטח או סוכן ביטוח.

לכן המסקנה היא כי ניתן היה להגיש את התובענות שבכותרת לפי פרט 1 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות.

סוף דבר נוכח כלל האמור לעיל, אני דוחה את בקשות האישור ואת תביעותיהם האישיות של המבקשים.

" באותו עניין נאמר על ידי כבוד השופט סטולר: "המחוקק בהחלט נתן בידי המבוטח אפשרות לאלץ את המבטח להתדיין עם צד ג' – הנפגע תוך נטילת סיכון שבמקרה זה יצטרך לשאת בהישתתפות העצמית על פי תוצאות המשפט. כמו כן, במקרה של דיון משפטי לוקח על עצמו המבוטח את הסיכון כי יקבעו במהלך המשפט קביעות עובדתיות שאפשר שיהיה בהן כדי להשליך על היבטים שמעבר למסגרת הסיכסוך שבינו לבין צד ג'. כך למשל, קביעה כי הוא התרשל יכולה לפגוע באמינות העתידית שלו. היענות לתביעה יכולה לפגוע ברשומי חברת הביטוח בדבר תביעות שהתקבלו ולחייב בעתיד את המבוטח (הנתבע) בתשלום פרמיות מוגדלות בעתיד." לאחר עיון בראיות ובפסיקה אני סבור שחברת הביטוח נהגה עם הנתבעת בחוסר תום לב ולא בהתאם לכללים.

...

אני סבור שהשניים העלו טעמי התנגדות לגיטימיים, מבוססים וסבירים במידה כזו שאם חברת הביטוח הייתה מקשיבה להם, קיים סיכוי סביר לחברת הביטוח להדוף את התביעה כולה, או לאפשר הגעה לפשרה טובה יותר לאין ערוך מזו שהושגה.

מכל המקובץ, אני מורה על דחיית התביעה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ וזאת תוך 20 יום מהמצאת פסק דין זה. ניתן היום, ה' אדר תשפ"ג, 26 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

בכתב תביעתה טענה, כי הפוליסה מכוחה שילמה את תגמולי הביטוח היא פוליסה לביטוח אחריות מקצועית המבטחת את חיוביה של סולל בונה כלפי צדדים שלישיים (לרבות מקורות, מזמינת העבודה), וכי היא כוללת סיכונים זהים לאלו שבוטחו בפוליסת ביטוח אחריות מקצועית שהוציאה כלל לסולל בונה.

ענייננו בסכסוך בין שתי חברות ביטוח, הנוגע לביטוח כפל.

...

בטרם סיום, ובבחינת למעלה מן הצורך, קבע בית המשפט כי סולל בונה לא מסרה לכלל הודעה על התביעה בתוך תקופת הביטוח, אף שלא נדרש להשלכותיה של קביעה זו. סיכומו של דבר, משמצא כי פוליסת כלל אינה חלה בנסיבות המקרה, קבע בית המשפט המחוזי כי לא התקיים ביטוח כפל בענייננו, ודחה את תביעת איילון.

לאחר עיון, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי כי הוצאות תיקון המובל באות בגדרם של החריג לכיסוי, חריג 8 (רישא) לפוליסת איילון וחריג 11 לפוליסת כלל.

במצב דברים זה, לא מתקיים מצב של ביטוח כפל ודינו של הערעור להידחות.

סוף דבר: לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי להותיר על כנה את התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, ולדחות את הערעור.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 18932-08-20 איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ ואח' תיק חצוני: מספר בקשה:51 לפני כבוד השופטת איילת טופז-אחיעזר התובעת אילון חברה לביטוח בע"מ נתבעים / המבקשת צדדי ג' 1. החברה העירונית לפיתוח תיירות בהרצליה בע"מ 2. מוקד אמון סביון 1997 אבטחה ושמירה בע"מ 1. בראון חברה לתיירות ים בע"מ 2. משש איציק 3. יגאל בן אפרים 4. שמשון זינר 5. מוקד אמון (1997) סביון בע"מ 6. אילון חברה לבטוח בע"מ החלטה

זהו המקום לציין, כי בדיוק כפי שהמומחה מטעם הנתבעת 1 לא מצא לנכון לעדכן את הנתבעת 1 בדבר אותו סיכסוך בינו לבין המומחה מטעם בית המשפט בזמן אמת, משום שהאמין כי מקומה של המחלוקת עם המומחה בעבר - וודאי שאין להלין כי המומחה לא ציין דבר בעיניין זה. יתרה מזאת, המומחה הגיש הצהרה בדבר העידר ניגוד עניינים בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, בכך סתם את הגולל על כל טענה בעיניין זה ומקובלת עליי טענת התובעת כי בכך הביע המומחה עמדתו שיחסיו עם מומחי הצדדים אינם גורם שיכול להשפיע על חוות דעתו.

...

כב' השופט נאסר ג'השאן קבע באותו עניין: "...אין בכך כדי להעיד כי מדובר בחוות דעת משפטית, הרי בהרבה מקרים קביעות מקצועיות שלובות בקביעות משפטיות ומעבר לאמור כפי שקבעתי לעיל, בית המשפט הוא המכריע והפוסק האחרון בתביעה, כאשר כאמור חוות הדעת היא בבחינת אמצעי עזר לבית המשפט ואין בה כדי לקבוע ממצאים עובדתיים במחלוקת בין הצדדים." יצוין, כי החלטה זו אושררה בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 6585/19 נ.ש.ד.ד 2000 בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל, פסקה 8 (פורסם, 25.11.2019) וכלשון כב' השופט עופר גרוסקופף: "בענייננו, טענה המבקשת בעיקר נגד סמכות המומחה לקבוע את שקבע בחוות דעתו, וזאת משום שלשיטתה הנמקתו מבוססת על קביעות משפטיות, ולפיכך חורגת מתחום מומחיותו – שמאות מקרקעין. ואולם, טענה זו אינה מצדיקה את פסילה חוות הדעת בשלב זה, שכן עדיין לא הבשילו התנאים להכריע בה לגופה. למומחה לא נשלחו שאלות הבהרה, והוא עדיין לא נחקר על חוות הדעת. ממילא טרם התבררה עד תומה השאלה האם חוות דעתו מבוססת כדבעי על פרקטיקה שמאית. בהתאם לכך, בית המשפט קמא לא נדרש בהחלטתו לדיון בגוף טענות המבקשת לעניין סמכות המומחה להיבנות על הנימוקים שבחוות דעתו, ולא קבע עדיין מהו המשקל שיש לייחס לה במסגרת פסק הדין הסופי בתובענה. כפי שציין בהחלטתו: "איני מוציא מכלל אפשרות כי לאחר הפניית שאלות הבהרה או לאחר חקירת המומחה בחקירה נגדית אגיע למסקנה, כי אין לקבל את חוות דעתו של המומחה ובמקרה זה יוכל בית המשפט לפסוק בניגוד ל-'עצתו של מומחה'" (פסקה 28 להחלטת בית המשפט קמא).

בעניין זה אפנה לדברי השופט יניב הלר בת"א (חד') 44449-04-22 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, עמ' 4 (פורסם, 29.9.22) שם אמנם דובר בחוות דעת רפואית, ברם הקביעה רלוונטית אף לנסיבות דנן: "לא מצאתי בבקשתה של התובעת עילה לפסילת חוות הדעת. עצם העובדה שהתובעת חולקת על ממצאי המומחה ועל מסקנותיו אינה עילה לפסילת חוות הדעת. טענות התובעת מכוונות כולן כנגד ממצאי המומחה ומסקנותיו. טענות אלה, שעניינן תוקפם של הממצאים והמסקנות ומשקלם, מן הדין לברר במסגרת הדיון בתביעה, אך אין הן מהוות טעם לפסילת חוות הדעת. לפיכך אני דוחה את הבקשה בחלקה זה. לתובעת עומדת הזכות לשלוח למומחה שאלות הבהרה. שאלות הבהרה – כשמן כן הן, מטרתן להבהיר דבר מה בלתי ברור בחוות הדעת, ולא לקרוא תיגר על תוכנה, דבר שהמקום לעשותו הוא בחקירה נגדית של המומחה..." אף במקרה דנן טיבן של טענות הצדדים אשר במחלוקת להתברר במסגרת הדיון בתביעה כאשר לא מן הנמנע לציין כי הנתבעת 1 ויתרה על משלוח שאלות הבהרה למומחה.

סוף דבר: הבקשה לפסילת מומחה בית המשפט - נדחית.