סירוב של מעסיק להעלות את משכורתו של עובד שעודד אותו להתפטר

עוד נטען כי הנתבעת שילמה לתובעת שכר שעתי מכובד (הנהוג לגבי עוזרות בית בתל אביב), מחלה על היעדרויותיה, העניקה לתובעת מתנות חג (חג המולד) ויום הולדת ושילמה לתובעת את שכרה האחרון מבלי לקזז ממנו תמורת חלף הודעה מוקדמת להתפטרותה אותה לא נתנה.

הנתבעת כהדיוטה גמורה סברה והאמינה בכנות, לאור צורת העבודה של התובעת אצלה, כי התובעת הנה נותנת שירותים (לה ולעוד רבים) ולפיכך לא העלתה בדעתה שעליה להסדיר פנסיה לתובעת (ולהיפך – כל ניכוי מהשכר לא היה מתקבל בהבנה מצד התובעת).

הנתבעת אינה מסרבת לשלם לתובעת את מה שמגיע לה לפי הדין בישראל, אך מסרבת לשלם לה מה שאינו מגיע לה. בהתאם לתצהיר העדות הראשית מטעם הנתבעת מודה הנתבעת כי מגיע לתובעת הבראה בסך 860 ₪; פדיון חופשה בסך 610 ₪; והפרשות לפנסיה (תגמולי מעסיק) בסך 4,886 ₪ (סעיף 5 לתצהיר הנתבעת) וסה"כ 6,356 ₪ כאשר מסכום זה יש לקזז סכום של 1,453 ₪ בגין אי מתן הודעה מוקדמת לפיטורים.

ביום 12.9.2018 היתקיים דיון מקדמי בתיק בפני הרשמת ערמונית מעודד במסגרתו נעשה ניסיון להגיע להסכמות בין הצדדים (ניסיון שלא צלח) והתיק נקבע להוכחות.

...

בסיכומו של דבר, התובעת טוענת שפוטרה מעבודתה אצל הנתבעת, ללא הליך שימוע ומבלי ליתן לה הודעה מוקדמת ומשכך היא עותרת לתשלום פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה ופיצוי בגין אי מתן זכות שימוע.

לטעמנו, זכאית התובעת לפדיון בגין 6 ימי חופשה (לגישת התובעת היא זכאית ל-9 ימי חופשה).

סוף דבר: התביעה כנגד הנתבעת – מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין את הסכומים, כדלקמן: בגין הפרשות לפיצויים, סך 4,701 ₪.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 30017-12-16 16 יוני 2020 לפני: כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש נציג ציבור (עובדים) גב' רונית עזר נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן התובע איתי מעודד ע"י ב"כ: עו"ד ענת בש הנתבעים 1. א.ש. ראג יזום וניהול בע"מ 2. רפאל אסולין פסק דין

לטענתו, הנתבעים היתעלמו מהתראותיו ולכן התפטר הוא בדין מפוטר, אולם הנתבעת סירבה לשלם לו את התשלומים המגיעים לו על פי דין.

הלכה פסוקה היא כי מקום בו לא שולמו לעובד זכויותיו מכוח החוק, הסכמים קבוציים או צוי הרחבה, העובד אינו חייב להמשיך ולהשלים עם היתנהלות זו של המעביד ועומדת לו זכותו להתפטר בדין מפוטר גם אם לא חל שינוי או הרעה בסמוך למועד התפטרותו מהעבודה, וכן גם אם במהלך תקופת העבודה לא העלה העובד טענה בנוגע לכך.

יפים לענייננו דבריו של בית הדין הארצי בעיניין פיודר, כדלקמן: "נוהג, לפיו עובד 'פודה' את זכות חופשתו השנתית בתוך תקופת העבודה להבדיל מסיום תקופת העבודה, הוא פסול ומנוגד לחוק חופשה שנתית ... ולתכליתו. תכליתו של חוק חופשה שנתית היא, שהעובד יקבל את חופשתו בעין. מטרתו היא סוציאלית – שהעובד ינוח מעבודתו וינפוש. אין מטרתו של חוק חופשה שנתית להגדיל את שכרו של העובד, אלא לדאוג לרווחתו. מעביד המשלם לעובד 'פדיון חופשה' בתוך תקופת העבודה, במקום להעניק אותה לו בעין, גם בהסכמת העובד ואפילו על פי דרישתו, עלול להסתכן בתשלום כפול. תוצאה זו, הנראית ממבט ראשון בלתי צודקת בשל התשלום הכפול, היא הדרך לשמור על נורמה כה חשובה במשפט העבודה המגן" (ר' ע"ע (ארצי) 184-09 פיודר קרבצ'נקו נ' חברת השמירה בע"מ [פורסם בנבו](18.12.11)).

...

 לא מצאנו כי המקרה דנן הינו בגדר המקרים החריגים המצדיקים הרמת מסך והמהווים עילה לתביעה אישית כנגד הנתבע כנפסק בעניין טוקו שף ועניין שחם לעיל.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: דמי מחלה בסך 10,533 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום סיום העסקה 14.6.16 ועד יום התשלום בפועל.

חרף העובדה שהתביעה כנגד הנתבע נדחתה לא שוכנענו כי יש לחייב את התובע בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד וזאת נוכח התנהלות הנתבעים ומחדליהן במהלך ניהול התיק.

הנתבעת טענה כי יציאתו של התובע לחופשה הייתה בהסכמתו ובמסגרת ההתנהלות בין הצדדים ביחס להצעתה להעבירו לתפקיד אחר, וכי ממילא הוצאת עובד לחופשה היא פררוגטיבה של המעסיק (ס' 229 לסיכומי הנתבעת).

באותו מקרה דובר בעובדת בנק דיסקונט אשר במשך שנים ישבה באפס מעשה בעבודה, לאחר שתפקידה התייתר ולאחר שסרבה לכל הצעות השיבוץ החלופי שהוצעו לה. בית הדין קבע כי בהתאם להלכה הפסוקה – "עובד הנמנע מלהתייצב לתפקיד אליו שובץ, ואף אם ממשיך להתייצב לתפקידו הקודם, נוטל סיכון כי יישא בתוצאות הכלכליות של המנעות זו". עוד בחן בית הדין הארצי בעיניין בן חור מה הדין כאשר העובד סבור בתום לב כי ניודו לתפקיד חדש היה פגום, ובדיעבד יתברר כי הניוד היה כדין (הדגשות במקור, מ.ק): "מוכנים אנו לגמישות מסוימת במקרים מסוימים, בכפוף למידת כנות וממשות המחלוקת על חוקיות השיבוץ (כגון, שהעובד סבור כי השיבוץ אינו הולם את מגבלותיו הרפואיות). ואולם, גם אז המדובר בהגמשה לפרק זמן קצר הדרוש לשם ניסיונות הידברות וניסיון יישוב המחלוקת בדרכי שלום. ככל שההידברות לא צלחה, והעובד ממשיך שלא להתייצב, בידי המעסיק לפטרו ובידי העובד הסבור כי באמתחתו סיבה חוקית המצדיקה המנעותו מלהתייצב לשבוץ – להביא את המחלוקת בדבר חוקיות השיבוץ בהקדם להכרעה שיפוטית, אשר בגדרה יש להניח יעוצבו גם הסדרי ביניים".  על יסוד האמור קבע בית הדין הארצי כי – "אף אם העובדת לא היתה שבעת רצון משיבוצה וחלקה עליו, היה עליה להתייצב למקום אליו שובצה, ובמקביל לנסות ליפתור את הבעיה באמצעות הידברות עם המעסיק, וזאת בין בהידברות אישית או באמצעות ועד העובדים. תחת זאת, העובדת נימנעה מלהתייצב לתפקיד מספר שנים. אף אם נניח כי העובדת סברה בכנות כי הליך הניוד פגום כיוון שסברה (בשוגג) כי נידרשת הסכמתה הרי שהיה עליה לפנות תוך זמן קצר יחסית לערכאות שיפוטיות לשם ליבון טענותיה בדבר שיבוצה, או אז היתה משמעות לגיבוש הסדרי ביניים. אין לטעמינו מקום לפסוק לה הפרישי שכר (מלא או חלקי) כסעד ממוני בגין איזה מבין התקופות הנפרסות במצטבר על פני מספר שנים.  לאור כל האמור, איננו סבורים כי העובדת ביססה זכאותה לשכר, שכן לא העמידה עצמה לרשות העבודה, קרי לתפקיד החלופי שאליו שובצה...". ובחזרה לענייננו.

בע"ע (ארצי) 76/06 מרדכי גימלשטיין - יזמקו בע"מ (ניתן ביום 6.5.08; להלן: "עניין יזמקו") הבחין בית הדין הארצי בין תשלומי עמלות ששיעורם נגזר מהפדיון (בין אם הפדיון מוגדר כ"מחזור" או כ"רווחים") ובין בונוס המשולם בגין יעד אישי של עובד או בונוס המותנה בריווחי המעסיק, אשר במהותו הוא "פרמיה" או "שכר עדוד", שאז הוא לא יהיה חלק מהשכר הקובע: "על פי תקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב פצויי פיטורים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד – 1964 ככל ששכרו של העובד משתלם "כחלק מהפדיון" רואים את שכרו האחרון כשכר הממוצע של שנים עשר החודשים האחרונים שקדמו לפיטורים.

...

דין התביעה להידחות אף ברכיב זה. לבד מהעובדה שנראה שהתובע זנח טענה זו בסיכומיו, הרי שהוא לא הוכיח את אותו "פרסום" פומבי לטענתו, לא ביאר מיהם האנשים שכביכול נחשפו לזימון לשימוע ולא הביא שום עדות שתתמוך בטענה זו. הוא הדין בנוגע לתביעת התובע לפיצוי בגין אי עמידת הנתבעת בנהליה.

סוף דבר תביעת התובע מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 315,206 ₪ עבור הפרשי פיצויי פיטורים ופיצוי חלף הפקדות לגמל (חלק מעסיק), שישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבעת.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 40042-09-20 12 מאי 2023 לפני: כב' השופטת ערמונית מעודד נציג ציבור (מעסיקים) מר עזרא בן דוד התובע MAHARI BEBREMIKAL ע"י ב"כ: עו"ד שחר דור הנתבעת קפה זליק אונו בע"מ ע"י ב"כ: עו"ד שי אליאס פסק דין

משקבענו כי הנתבעת לא עמדה בחובתה ליתן לתובע הודעה לעובד, התובע זכאי לפצוי בגין אי מתן הודעה לעובד לגביה נפסק כי: "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהוה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה – ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; לייתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי עבודתו המוסכמים". (ע"ע (ארצי) 154-10 קלרה שניידר נ' ניצנים אבטחה בע"מ (03.05.2011)) כמו כן, הנתבעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה מכח חוק הגנת השכר למסירת תלושי שכר המשקפים את השכר ששולם לתובע ופיצלה את שכרו לרכיבים שונים.

החל מחודש מאי 2017 מחויב מעסיק של עובד מסתנן להפקיד בגינו תשלומים לחשבון פקדון בשיעור 36% מהשכר, מהם ישולמו 16% על ידי המעסיק ו – 20% ינוכו משכר העובד.

הנתבעת טענה מנגד כי ביום 08.05.2020, לאחר חזרתו מחל"ת, התפטר התובע "בפתאומיות" וללא מתן הודעה מוקדמת וזאת עקב סרובו של מנהל הנתבעת אריה להעלאת שכרו.

...

כללו של דבר – משלא עלה בידי התובע להוכיח כי הוא פוטר מעבודתו, אנו דוחים את תביעתו לתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע, בתוך 30 יום מהמצאת פסק הדין, את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד – סך 1,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום.

לטענתה, התובע פנה למחלקת השכר של הנתבעת וקיבל תשובות מפורטות כאשר הפרישי השכר שלהם היה זכאי, שולמו לידיו בתלוש לחודש נובמבר 2018.

בסיכומי התשובה מציין התובע, כי יש ליתן אמון בגירסתו על פיה, מתוך חשש מגורמים בדרום, לא גילה בראשית ההליך את ההתעמרות בהיבט הפלילי אלא רק לאחר שבא כוחו עודד אותו להגיש תלונה במישטרה.

אשר לדרישה לסיוע בבחינת הבגרות – בכתב התביעה המתוקן טוען התובע, כי נידרש לסייע לתלמידים בבחינות הבגרות על מנת להעלות את אחוזי ההצלחה בבגרות.

המנהל חזר, נישאל והשיב: "ש. התובע טוען כי בבית ספר שבו היית מנהל, היה מסלול שהתלמידים עושים בגרות והמשגיחים אוספים את הבחינות, בתיאום איתך ועם מורים נוספים, מחליפים את הבחינות, נותנים בחינות שנעשו על ידי המורים וכך מעבירים למשרד החינוך, אתה ביקשת מהתובע להישתלב בהסדר זה והוא סרב.

במקביל זומן התובע לבירור אלא שביום 24.2.19 בחר התובע להפסיק ולהתייצב לעבודה ללא כל הודעה (נספח ב' לתצהיר מר פורנגאנג) ובכך בחר להתפטר מעבודתו.

קריטריונים למבחן האובייקטיבי טרם התגבשו, ויש להניח כי יתבססו בין היתר על אמות מידה של מידתיות, סבירות וענייניות; על הקף הסטייה מנורמות ארגוניות וחברתיות; ועל החובה להעמיד לעובד סביבת עבודה ראויה ומכבדת שאין בה השפלה או פגיעה בכבוד, וכל זאת תוך שמירה על המרקם העדין של היחסים במקום העבודה, מבלי ליצור "משפוט יתר", ותוך איזון מול סמכותו ואפשרותו של מעסיק או ממונה מטעמו לנהל את הדרוש ניהול (וראו בקשר לכך את עניין פלונית, ובהקש: ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן - פלאפון תיקשורת בע"מ (31.3.15))" (ע"ע 21934-02-21 יצחק חקמון – מדינת ישראל, בית חולים רבקה זיו בצפת (6.9.22); הדגשה שלי - י.א.ש).

...

משכך, לא מצאנו לקבלה.

בנסיבות אלה לא מצאנו כי יש בכך משום הוצאת שם רע באופן המזכה את התובע בתשלום פיצוי בגינו, והתביעה ברכיב זה נדחית.

אחרית דבר על יסוד כל האמור, דין התביעה על כל רכיביה להידחות.